משוררים
-
ליאל אלכסנדה אדמוןצילום : אייל אדמון
אלי אליהו
דנה אמיר
שרון אס
אלמוג בהר -
קובי ביטון
מרים בניון גולן
יותם בנשלום
אלון בר
נוית בראל -
עידן בריר
זלי גורביץ'
חיים גורי
שירה גפן
ערן הדס -
אריאל הירשפלד
אנה הרמן
אוהד ובר
יהודה ויזן
רפי וייכרט -
יוליה וינר
דורית ויסמן
יותם חיימוביץ
תהילה חכימי
עמיחי חסון -
שלומי חתוכה
שירי לב - ארי
עמרי לבנת
תמיר להב - רדלמסר
הדרה לוין - ארדי -
טינו מושקוביץ
ללי ציפי מיכאלי
אפרת מישורי
שי מנדלוביץ'
אמיר מנשהוף -
דלילה מסל גורדון
רבקה מרים
מירלה משה-אלבו
אלה נובק
מיטל ניסים -
טל ניצן
שלומית נעים - נאור
רוני סומק
רחל פרץ
ריטה קוגן -
שמעון רוזנברג
דיתי רונן
רעואל שועלי
אילן שיינפלד
סמי שלום - שטרית -
שי שניידר - אילת
ילי שנר
ענת שרון בלייס
ליאל אלכסנדה אדמון -
צילום: אייל אדמון
ליאל אלכסנדרה אדמון (ילדת 1980, בולגריה) עלתה ארצה ב-1991. בעלת תואר שני בספרות מאוניברסיטת תל אביב עם תזה בתחום המחקר הקוגניטיבי של השפה.
ספר שיריה הראשון "תבוא אחרת", יצא לאור בהוצ' קשב לשירה, 2014
אֵין סַכָּנָה לְכַלֶּבֶת, תָּבִין
אֲנִי חֲתוּלָה עַצְלָנִית
שְׁנֵי רְחוֹבוֹת יָמִינָה, שְׂמֹאלָה וְחוֹזֶרֶת
נָשַׁכְתִּי בְּעִקְבוֹת הִתְגָּרוּת
הֲרֵי יָדֶיךָ לָפְתוּ אֶת צַוָּארִי
וְאִם אֵינְךָ סוֹבֵל וְאֵין סִימָנֵי הֶלֶם,
חֻלְשָׁה, דֹּפֶק מוּאָץ
אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְתַפְקֵד כָּרָגִיל
וְאֵין
זִהוּם מִשְׁנִי, דֻּגְמַת כְּאֵב -
אֵין סַכָּנָה.
כְּבָר שָׁבוּעַ מֵאָז הַתַּקְרִית, אֲנִי
בְּסֵדֶר, מִסְתּוֹבֶבֶת שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה וְחוֹזֶרֶת
כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים, אַתָּה שׁוֹמֵעַ?
אֵין סַכָּנָה לְכַלֶּבֶת.
אלי אליהו -
צילום: מוטי קקיון
אלי אליהו (נ. 1969) בוגר אוניברסיטת תל-אביב בפילוסופיה יהודית ובספרות עברית. בשנת 2005, זכה בפרס תחרוץ "שירה על הדרך" מטעם עיריית תל-אביב. ספר שיריו הראשון: "אני ולא מלאך (הוצ' הליקון, 2008) זכה בפרס שרת התרבות לספר ביכורים. ספרו השני: "עיר ובהלות", יצא לאור ב2011 בהוצ' עם עובד. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים ומשוררים לשנת 2014
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם נִפְלָטִים עִם שַּׁחַר מִמַּשָּׂאִיּוֹת
הֶעָפָר (מִמֶּנּוּ בָּאוּ וְאֵלָיו יָשׁוּבוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר).
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם נִגָּפִים בַּפִּגּוּמִים, נֶחְבָּלִים
בַּחֲבָלִים, נוֹטְפִים כַּעֲטַלֵּפִים מִכִּתְפֵי הַמְּנוֹפִים.
הֵם לֹא מִפֹּה, שְׂפָתָם אַחֶרֶת. הֵם לֹא יָגוּרוּ
בַּבָּתִּים שֶׁהֵם בּוֹנִים. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם עִם עֶרֶב,
אוֹכְלִים אֶת לָחְמָם בְּזֵעַת אַפָּם, כָּבִים לְאִטָּם,
כִּבְדַלֵּי הַסִּיגַרְיוֹת הַגּוֹסְסִים שֶׁהֵם שׁוֹמְטִים מִיָּדָם.
אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ נָפְלָה רוּחָם בַּחֹמֶר, אֵיךְ נִכְבְּשָׁה
נַפְשָׁם בַּלְּבֵנִים. לִפְעָמִים הֵם יְשֵׁנִים פֹּה בַּלֵּילוֹת,
בְּלִי דֶּלֶת, כְּשֶׁהַבַּיִת עוֹד שֶׁלֶד. לִפְעָמִים אֶחָד מֵהֶם
נוֹפֵל אַרְצָה, אוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל אוֹ כְּדֵי לָמוּת.
דנה אמיר -
צילום: צביה פרידמן
דנה אמיר היא, פסיכואנליטיקאית ומשוררת: מחברת ספרי העיון "על הליריות של הנפש" ו"תהום שפה", ושישה ספרי שירה שהאחרון שבהם, "קריעה", יצא לאור באבן חושן ב- 2016. זכתה בפרס הארצי לשירה ע"ש רון אדלר, בפרס בהט לספר עיון מקורי, בפרס ראש הממשלה, בפרס אקו"ם לשירה ובשלושה פרסים בינלאומיים על כתיבה פסיכואנליטית.
הַלּאֹ נִזְכָּר,
צָלוּל כְּמַבָּטוֹ שֶׁל עִוֵּר
בַּחֹשֶׁךְ
נוֹדֶדֶת רְחוֹקָה, יוֹלֶדֶת,
אָחוֹת
פִּתְחִי לִי פֶּתַח עִם הַגֵּף
חַלּוֹן אַחֲרוֹן,
בְּהִתְעַטֵּף עָלַיִךְ לֵילִי
מתוך קריעה (אבן חושן 2016)
שרון אס -
שרון אס
(נ. 1966) למדה לימודים קלסיים באוניברסיטת תל-אביב ואף לימדה שם. כיום מרצה על ספרות ושירה ב"מכון כרם" להכשרת מורים בירושלים וכן באוניברסיטאות תל-אביב ובן-גוריון. כלת פרס ראש הממשלה לשירה לשנת 2003; פרסמה חמישה ספרי שירה. כלת פרס ביאליק לשנת 2012 על ספרה הרביעי, "האוריום". (הוצ' מוסד ביאליק 2011). ספרה האחרון,"מוזיקת הנתיב הרחב" יצא לאור ב-2015 בהוצ' אפיק - ספרות ישראלית- הליקון.
מִסְתּוֹרִין:
מַדּוּעַ הַיֹּפִי (וְזִכְרוֹן צְבִירָתוֹ הַחוֹמֵק: לְעִתִּים קִישׁוּשׁ זְרָדִים שֶׁל צִפּוֹר בַּקֶּרַח)
יוֹלֵד אֶת יְדִיעַת כְּאֵב הַזּוּלַת
מתוך המחזור "אינלושם"
אלמוג בהר -
צילום: נועה ברזנר
אלמוג בֶּהַר (נ. 1978) הוא משורר, סופר ומבקר ספרות. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע. בוגר החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ולומד לתואר שלישי בחוג לספרות עברית. פרסם שלושה שירי שירה: "צמאון בארות: שירים 2000-2006" (עם עובד: קסת, 2008), "חוט מושך מן הלשון: שירים 2008-1996" (עם עובד, 2009) ו-"שירים לאסירי בתי-הסוהר" (אינדיבוק 2016). כמו כן, פרסם קובץ סיפורים: "אנא מן אל יהוד" (בבל, 2008) ורומן: "צ'חלה וחזקל" (כתר, 2010)
עַד שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שָׁלֹשׁ לֹא סִפַּרְתִּי לִבְנִי עַל אֱלֹהִים,
שֶׁלֹּא יִפְחַד. וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה בֶּן שָׁלֹשׁ עָרַכְתִּי בֵּינֵיהֶם הֶכֵּרוּת.
זֶה אֱלֹהַי, אָמַרְתִּי לִבְנִי. זֶה בְּנִי, אָמַרְתִּי לֵאלֹהַי.
שָׁאֲלוּ כָּל אֶחָד שְׁאֵלוֹת זֶה עַל זֶה. בְּנִי שָׁאַל:
הַאִם אֱלֹהֶיךָ זֶה הוּא אֶחָד מִקְּרוֹבֵינוּ, כְּמוֹ סָב,
כְּמוֹ דּוֹד? לֹא בְּדִיּוּק, עָנִיתִי לוֹ. אֱלֹהַי שָׁאַל:
מַה שֵּׁם בִּנְךָ? עָנִיתִי לוֹ שֵׁמוֹת רַבִּים לִבְנִי,
מָתוֹק וּמְתוֹק-אֵל, חָמוּד וַחֲמוּד-אֵל,
חָבִיב וַחֲבִיב-אֵל. בְּנִי שָׁאַל: מַה שֵּׁם אֱלֹהֶיךָ? עָנִיתִי לוֹ
שֵׁמוֹת רַבִּים לֵאלֹהַי, הוּא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, וְהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
וְהוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא אֵל וֵאלֹהִים וֵאלֹהַי.
אֱלֹהַי הֵחֵל אוֹמֵר: בִּנְךָ יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וּמִיָּד הֵשַׂמְתִּי עַצְמִי
כְּמִי שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ. בְּנִי שָׁאַל: אֶת מִי תֹּאהַב יוֹתֵר?
וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהוֹפִיעָה הַמִּלָּה אַהֲבָה בְּדִבּוּרוֹ, וּמִיָּד הֵסַחְתִּי דַּעְתּוֹ בְּהַצְבִּיעִי
עַל מָטוֹס שֶׁחָלַף בַּשָּׁמַיִם וְעַל חִפּוּשִׁית שֶׁעָבְרָה בֵּינֵינוּ בַּדֶּשֶׁא. וּבִמְקוֹם לוֹמַר לוֹ
כָּל אֵלּוּ מַעֲשֵׂי אֱלֹהַי, אָמַרְתִּי לוֹ: יָפִים, נָכוֹן?
מתוך "שירים לאסירי בתי-הסוהר", הוצאת אינדיבוק, 2016.
קובי ביטון -
יעקב ביטון (נ. 1974) למד תסריטאות בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה שבירושלים. פרסם לראשונה שירים בכתב העת "מטעם" ולאחר מכן באנתולוגיית השירה המעמדית "אדומה". ב-2007 זכה בפרס לעידוד היצירה של משרד התרבות, בקטגוריית "משוררים בתחילת דרכם".
פרסם שני ספרי שירה: "אינה דדה: משירי האם הגדולה" (הוצ' כתר, 2007)
ו- "מחברות התבוסה: שירים" (הוצ' הליקון, 2013). ב-2015 זכה בפרס מתנאל למשורר צעיר ומבטיח.
אֵין אֶלָּא לְהַלְשִׁין
לִמְסֹר אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם
לְהַסְגִּיר אֶת הָעֹנִי שֶׁהוּא לְעַצְמוֹ
אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל מִי שֶׁמֵּת בּוֹ מְבַקֵּשׁ
וְלַחֲזֹר אֶל הַחֶדֶר אֶל נַהֲמַת הַחַשְׁמַל
כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַמֵּתוֹת כְּבָר אוֹמְרוֹת מַדָּע וְצֶבַע
סוֹבֵב קָהָל עָצוּם עֵדֶר נִימְפוֹמָנִים
מֵאֵילַת וְעַד צְפַת – שִׁלְטוֹן אֶלֶף שָׁנִים
שׁוּרוֹת שֶׁל נִימְפוֹמָנִים קַפְּדָנִים
הַלַּחוּת כְּמוֹ הַחֹר מַדְהִירִים אוֹתָם
אֶל הַצִּוּוּי הַיָּחִיד לְהִתְעַנֵּג!
הִנֵּה הֵם מְרַתְּכִים אֶת הָעֶרְוָה לַחֹל
וּמִכָּאן הָעֵירֹם הוּא כְּבָר נֶכֶס קָבוּעַ
גַּם לַצִּיּוּר גַּם לְתַעֲשִׂיַּת הַסַּבּוֹן
וְנִימְפוֹמָנִים כַּיָּדוּעַ
אֵינָם מַלְשִׁינִים אֶלָּא עֲסוּקִים בְּלִקּוּק
הָרוּחַ וְהַבַּרְזֶל
בְּנִקְיוֹן הַבַּיִת
מרים בניון גולן -
צילום: יחצ
מרים בניון גולן
משוררת ירושלמית בגלות מודיעין.
ספרה 'ללה מרי' ראה אור השנה וזיכה אותה בפרסים, ביניהם פרס טבע לשירה ופרס שרת תרבות.
למדה באוניברסיטה העברית ובבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה 'מעלה'.
פרסמה שירים בכתבי העת 'חדרים', 'כרמל' ו'משיב הרוח', ובעיתונות היומית.
עובדת ככותבת, כעורכת וכמפיקה במסגרות שונות.
אֶת שֶׁאֵרַע לָהּ בְּיוֹם קִדּוּשֶׁיהָ לֹא יַעֲמֹד לֵב הָעוֹלָם
שֶׁיָּשְׁבָה בַּחֹשֶׁךְ בְּבֵית טִיחַ בַּכְּפָר קוֹלוֹמְבֶּשָׁר וְחִכְּתָה
שֶׁיָּבוֹא הַזָּר, שֶׁיִּהְיֶה צֵל שִׂמְלָתָהּ לַעֲנַן אֱלֹהִים לֹא אֶשְׁכַּח
אֵיךְ פָּשְׁטָה בִּגְדֵי חֹל בַּחֹשֶׁךְ, מָדְדָה זְרוֹעוֹת וְצַוָּאר בַּת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה
בְּלָבָן לְבַד בַּחֹשֶׁךְ וְעֵינֵי אָבִיהָ הַמֵּת עֲצוּמוֹת וְגַאֲוַת אִמָּהּ מִבַּעַד הַגֶּשֶׁם
כְּמִקְלַעַת בְּלִיעָה. אֶת שֶׁאֵרַע לִנְסִיכַת פֶס הַשְּׁלוּחָה בַּחֹשֶׁךְ בַּיּוֹם הַהוּא
יִרְעֲמוּ שׁוּקֵי אַנְדָלוּסְיָה וְסִמְטְאוֹת הַמַּלָּאח יִשְׁרְקוּ
בְּכָל חֹרֶף יָשׁוּחוּ אָרְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאַבְנֵי בַּקְעָה יַזְהִירוּ וְלֹא אֶשְׁכַּח
גַּם תַּחַת אֶלֶף שְׁמָשׁוֹת חֲדָרֶיהָ בִּסְחַרְחֵרַת חֲתֻנּוׂת בֵּיתָהּ בָּאַהֲבָה הָאַדִּירָה הַזּוֹ
אֶת הַבְּדִידוּת. אֶת שֶׁאֵרַע לְסָבָתִי בְּיוֹם קִדּוּשֶׁיהָ לֹא עוֹמֵד הַלֵּב וְיֵשׁ שֶׁהִיא
שׁוֹכֶבֶת וְצִנּוֹר הַחַמְצָן שׁוֹכֵב וּמִקְלַעַת הַלֹּעַ שֶׁבִּי קוֹשֶׁרֶת לְחָשִׁים וּמְפַתָּה
מִכָּאן אֶת הַחֹשֶׁךְ גַּם הַיּוֹם שֶׁיִּסַּע מִכָּאן עֲנַן אֱלֹהִים
יותם בנשלום -
יותם בנשלום עוסק בתרגום מחזות, שירה ופרוזה מאנגלית ומערבית לעברית. הוא גם עורך לשון, נקדן, בעל תואר שלישי בתורת התרגום, מתעניין בפואטיקה של התרגום לסוגיה ותרגם מיצירותיהם של שקספיר, אדוארד ליר, ג'יימס ג'ויס, ניזאר קבאני, תַּוּפיק אלחכים, שרה קיין, הווארד ג'ייקובסון ורבים אחרים.
אֶת הָעוֹלָם הֵאִירוּ...
וּבְיָדָם מְאוּמָה מִלְּבַד אֲבָנִים...
כִּמְנוֹרוֹת זָהֲרוּ, הָיוּ נְכוֹנִים,
נֶאֶבְקוּ... הִתְפּוֹצְצוּ... לְשָׁהִידִים הָיוּ...
וְאָנוּ עָטִינוּ קְרוּם עַל גּוּפֵינוּ
לְמָגֵן מִן הַחֹם, כְּדֻבִּים לְבָנִים...
לְעֵינֵינוּ לָחֲמוּ, עַד הֵהָרְגָם –
וְדָבַקְנוּ בְּבָתֵּי הַקָּפֶה כִּדְיוֹנוּנִים:
זֶה מְלַקֵּט רְוָחִים הֲגוּנִים,
זֶה מְבַקֵּשׁ לוֹ עוֹד מִילְיַארְד
וְאִשָּׁה רְבִיעִית
עִם שָׁדַיִם נְבוֹנִים,
זֶה מְחַפֵּשׂ בֵּית מִדּוֹת בְּלוֹנְדוֹן,
זֶה עוֹסֵק בְּמִסְחָר בְּנֶשֶׁק,
זֶה לוֹגֵם יַיִן נִים וְלֹא נִים,
זֶה מְבַקֵּשׁ כֵּס מַלְכוּת וְצָבָא וּקְצִינִים...
אֲהָהּ, דּוֹר הַמְּעִילָה...
וְהָהּ, דּוֹר הַבְּגִידָה...
וְהָהּ, דּוֹר הָאַשְׁפָּה...
וְהָהּ, דּוֹר בֶּן זְנוּנִים...
אֶת כֻּלְּכֶם יַשְׁמִידוּ – וְלוּ יְאַחֵר הַמּוֹעֵד –
יַלְדֵי הָאֲבָנִים.
השיר לקוח מן הספר "לחם וחשיש וירח" שיצא ב־2016 בהוצאת עולם חדש.
אלון בר -
צילום: טל גטייטמן
אַתְּ
בְּעִקָּר אַחֲרֵי מַשְׁבְּרִים
לוֹחֶשֶׁת,
אַחֲרֵי הַחַגִּים
תִּרְאֶה אֵיךְ שֶׁנִּבְנֶה
וְיִתְחַדְּשׁוּ כִּוּוּנֵי הַתְּנוּעָה
בְּחַדְרֵי הָאֲרוֹנוֹת הַתְּנוּעָה עֵרָה
הַקְּצָרִים יַעֲלוּ
הָאֲרֻכִּים יֵרְדוּ
נָגִיף אֶת הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בֵּינֵינוּ עוֹד קֹר
וְשֶׁלֹּא תֻּחְלַף סְתָם עוֹד רוּחַ
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ דָּחוּס מֵהַמְתָּנָה
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ דָּחוּס וְזָנוּחַ.
(מתוך "כל יום דבר נופל", הליקון-אפיק)
נוית בראל -
נוית בראל
משוררת ילידת אשקלון 1977. מנהלת מחלקת הספרות העברית בהוצאת הספרים "ידיעות ספרים". דוקטורנטית בבית הספר למדעי התרבות של אוניברסיטת תל אביב. ספר שיריה השלישי, "מחדש", ראה אור בהוצאת "עם עובד" השנה וזכה לשבחים רבים.
יְלָדוֹת עֲצוּבוֹת, עָשָׁן, סַכִּינִים וַעֲצֵי רִמּוֹן. עִיר זוֹ,
דַּעְתָּהּ מֻסחָת תָּמִיד. מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמַפָּה, אֲנַחְנוּ מִתְעַקְּשִׁים.
נִרְאֶה בְּטוֹב יְרוּשָׁלַיִם, נַבִּיט כָּעֵת מִן הַחַלּוֹן עַל הָעִיר.
נְחִילֵי אֶבֶן וְאַסְפַלְט, חֲתוּלִים טוֹבֵי מֶזֶג,
עֵרִים תָּמִיד בְּעַין פִּקּוּחָהּ, מוֹצְאִים אֶת
סִפּוּקָם עַל גָּדֵר אַחַת אוֹ בַּאֵינְסוֹף.
כָּל פְּרָט יָכֹלְנוּ לְנַתֵּק בַּנּוֹף הַזֶּה
וְלֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּאֱמֶת, כְּלוֹמַר בְּצֵרוּפֵי מִלִּים.
סִפּוּרִים הָיִינוּ מַמְצִיאִים וּמְמַלְּאִים מְחַבְּרוֹת.
כִּסּוּיֵי רֹאשׁ, צְעִיפִים שֶׁל אָבָק, פֵּאוֹת. עוֹד לֹא
מַלְּאו לָנוּ אַרְבָּעִים שָׁנִים, ואיננוּ מַאֲמִינִים לִשְּׁקָרִים:
אֵין מָקוֹם חסין בִּפְנֵי שִׁנּוּי.
אֵין אָדָם שֶׁנִּגְזָר עָלָיו לְהִשָּׁבֵר.
יְרוּשָׁלַיִם בְּנֵי אָדָם סָבִיב לָהּ, וֶאֱלֹהִים
סָבִיב לָנוּ וְסָבִיב אַהֲבָתֵנוּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
עידן בריר -
עידן בריר מתרגם שירה ופרוזה מערבית, מלמד תרגום וערבית ולומד לתואר שלישי בביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת ת"א. בימים אלה פורסם בהוצאת קשב לשירה הקובץ "בסוף כל המסעות" מאת המשורר העיראקי פאדל אל-עזאווי בתרגומו. בחודשים הקרובים יראה אור קובץ מתורגם נוסף של שירה שכתבו משוררות ומשוררים יזידים על רצח העם שבוצע בבני הקהילה בקיץ 2014.
הָרוּחַ לוֹחֶשֶׁת בֵּין הֶעָלִים
מִי יִשְׁמַע?
הַלַּיְלָה מְחַלֵּק אֶת פָּנַי לִשְׁנֵי חֲצָאִים
בְּאֵיזֶה מֵהֶם אֶבְחַר?
הַצִּפּוֹר שֶׁעַל חַלּוֹנִי
הַאִם אֲגָרְשֶׁנָּה?
וְהִנֵּה אָדָם נִרְצָח בֵּין הָעֵצִים
מָה אֶעֱשֶׂה?
זלי גורביץ' -
צילום: בית ביאליק
זלי גורביץ' (נ. 1949)- הוא משורר ופרופסור (אמריטוס) לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חי בתל–אביב. פרסם 13 ספרי שירה. זוכה פרס קוגל לספרות יפה (2004). פרסם מסות על שפה, כתיבה ועל שירתם של משוררים עבריים (דויד אבידן, ח"נ ביאליק, יונה וולך ועוד..). תרגם משירתם של משוררים אמריקאים ובהם ג'ון אשברי, צ'ארלס אולסון ואחרים.
הַשּׁוּרָה פִּתְאֹם נוֹסֶקֶת
כְּמוֹ טִיל לִזְמַן קָצָר
אוֹ עֲפִיפוֹן עַד לַקָּצֶה
אֵין חוּט יוֹתֵר
לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ כְּבָר אִי אֶפְשָׁר
אַךְ הַשְּׁאֵלָה הִיא
אִם לְהַחֲזִיק אוֹתוֹ קָשׁוּר לְאֹרֶךְ זְמַן
אוֹ לְכָל הָרוּחוֹת
לַעֲזֹב אוֹתוֹ
לִרְאוֹת אוֹתוֹ תּוֹפֵשׂ תְּאוּצָה
עוֹד אֶת זְנָבוֹ לְרֶגַע
וּלְעוֹלָם לֹא לִרְאוֹת אוֹתוֹ יוֹתֵר.
(מתוך "בצאת הכוכבים", הליקון-אפיק, 2016)
חיים גורי -
חיים גורי (נ. 1923), משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע. נמנה עם משוררי דור תש"ח. פרסם 17 ספרי שירה, 12 ספרי פרוזה. על יצירתו ועבודתו העיתונאית זכה בפרסים ספרותיים רבים ובאותות כבוד. חתן פרס ישראל לשירה (1998)
אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים כָּמוֹהוּ, הַמְנַסִּים לֹא פַּעַם לָעוּף,
לְהִתְמַקֵּחַ עִם חֻקֵּי הַכֹּבֶד,
לוֹמְדִים בְּשִׁעוּרֵי הַבַּיִת,
עַד מַה קָשֶׁה פֹּה לְפַתּוֹת אֶת הַכִּשּׁוּף.
שירה גפן -
צילום: ינאי יחיאל
שירה גפן
ילידת 71, סופרת ילדים, תסריטאית, בימאית ושחקנית. כתבה את ספרי הילדים "פעם הים היה מרק", "על עלה ועל אלונה"- זוכה פרס הדסה,
ו"לילה בלי ירח" אותו כתבה בשיתוף אתגר קרת, "בלונה", "לילה-טוב מפלצת", "אגם הדמעות". כתבה וביימה את "הלב שנעלב", הצגת ילדים שזכתה בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה.
בקולנוע שיחקה בסרטו של אסי דיין "מר באום", השתתפה גם בסרטו של יורם זק "לאור היום" ובסרטו של גור בנטוביץ' "משהו טוטאלי". בטלוויזיה שיחקה בסדרה "עשרים פלוס".
בתאטרון השתתפה גפן בהצגות "התאומים מוונציה", "המובן מאליו" , "לס מואה טמה" ו"הכלה וצייד הפרפרים".
הקימה יחד עם שתי שותפות את עמותת "כנפיים"- עמותה ליוצרים בעלי מוגבלויות, כתבה את המחזה להצגה "כפית של זהב" בה שיחקו שחקנים מוגבלים.
ערן הדס -
ערן הדס
משורר, תכניתן ואמן ניו-מדיה, העוסק בחיבור בין שירה לבין טכנולוגיה. מחברם של שבעה ספרים, מבוני הרובוטית הדוקומנטריסטית פרנקי, ממתכנני מערכת Mind Your Poem שכותבת שירה על סמך גלי המוח. מחבר הפלינדרום 'רק פושטק עלוב בולע קטשופ קר'. בבית הספר לאמנויות המילה מנחה את הקורס "ספרות חישובית".
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִסְתַּלֵּף בְּתִקְשֹׁרֶת עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדֶּרֶךְ לִקְרִיסָה
כַּמָּה קַל לַלְּמִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמִּטָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ רְכִישָׁה
כַּמָּה קַל לַמִּדָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה כָּל הַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה כָּל לְמִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ הַקָּשָׁה
אריאל הירשפלד -
פרופ' אריאל הירשפלד מרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית ובמכון מנדל למנהיגות חינוכית. בין ספריו: "אתן היודעות - שיח האהבה באופרות של מוצרט", "רשימות על מקום", "אל אחרון האלים - מסה על מזרקות רומא", "כינור ערוך - לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק", "לקרוא את ש"י עגנון".
תמיד מוזרה הפגישה בראי. האם באמת עד-כדי-כך?
האם כה חד ונחרץ קו לחייך? הרי שלא בפניו: כל שוליך נמוגים.
וגם מניין השנים ממשיך אחורנית הרבה לפני יום הולדתך,
ולא ברור כלל היכן הגבול. אתה יותר, הרבה יותר,
מהאיש הזה הגבוה שבראי, וגם הרבה פחות ממנו;
צעיר יותר, זקן יותר, קטן יותר, ובעיקר - לא בדיוק אתה.
חותכים אותך דברים, נכנסים בעור ובבשר. הרבה מן המתאר אזל.
גם קרניים וכנפיים הנראות למחצה עולות ממך כענפים.
לאן אתה נמשך? קשור בהלאה. לא פעם, מתוך הזיה ולעיתים תכופות – מחרדה,
אתה נעדר כליל מן התמונה שבה שרוי גופך.
מתי היית כך שלם, גמור, סגור כצלם בראי?
אולי רק אז. כשנפלטה מפיך מן קללה על אבא.
היית בן תשע שנים, ואמרת ''הוא חמור''.
''מי?!'' שאלה אמא נדהמת.
''אבא, הוא חמ''..... פָטש!
סטירה באה במקום ה''מור''.
סטירה מידה של אמא. הסטירה היחידה שקיבלת מימיך.
סטירה חמה שהצטלצלה עוד ועוד כשרצת נעלב ורותח מזעם
לאורך המדרכה אל החורשה, נוגע בלחי ונוגע.
אולי רק אז באו והדביקו אותך לעצמך. ב''פטש'' הזה היה ללחייך מתאר אחד.
חד כקו של בוטיצ'לי.
אנה הרמן -
צילום: חן מיקא
אנה הרמן
משוררת, מתרגמת ועורכת שירה.
ספר שיריה השלישי התאומה הנראית רואה אור בימים אלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
קדמו לו חד-קרן (הקיבוץ המאוחד, 2002) וספר הרפואות הפשוטות (הקיבוץ המאוחד, 2006).
כתבה עם דורי מנור את הלברית לאופרה אלפא ואומגה.
כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2007, פרס ורטהיים לשירה לשנת 2005 ופרס אקו"ם לשירה לשנת 2014.
"אבָל דּוֹקְטוֹר לֹא מִתְחָרֵז עִם כְּלוּם
"...רַק דּוֹקְטוֹר עִם דּוֹקְטוֹר
דן פגיס
אָמַרְתִּי שֶׁיּוֹרֵד לִי דָּם, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
יוֹרֵד לִי דָּם מִכָּל חוֹרַי, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
אָמַרְתִּי שֶׁמּוֹתִי קָרֵב, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
שָׁמַעְתִּי צַעֲקוֹת עוֹרֵב, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
אָמַרְתִּי: עוֹד מְעַט אָמוּת, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
גַּלְגַּל רֹאשִׁי הָיָה שָׁמוּט, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
הָיִיתִי אֲכוּלַת יֵאוּשׁ, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
הַמָּוֶת כְּמוֹ זִמְזוּם יַתּוּשׁ, כְּשֶׁאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
חָזַר וְאֶת דָּמִי סָחַט, וְאַתְּ אָמַרְתְּ מְהְמְ
אֲבָל מְהְמְ אֵינֶנּוּ מִתְחָרֵז עִם שׁוּם דָּבָר
הַמַּיִם בָּאוּ עַד הַנֶּפֶשׁ וְעַד הַצַּוָּאר
אֲבָל מְהְמְ אֵינֶנּוּ מִתְחָרֵז עִם כְּלוּם רַק מְהְמְ
עִם מְהְמְ
(אָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי יוֹם הֻלֶּדֶת
וְאַתְּ לֹא אָמַרְתְּ לִי מַזָּל טוֹב
אֲבָל לֹא נָתַתְּ לִי כַּדּוּר
וְלֹא מַכַּת חַשְׁמַל
וַהֲרֵי גַּם זֶה טוֹב).
אוהד ובר -
אוהד ובר, יליד 1988, בוגר הסטודיו למשחק "ניסן נתיב" ובוגר כיתת השירה של "הליקון". כתב את המדור "המעבדה לשירה", בעיתון הירושלמי "פי האתון". זוכה פרס הליקון 2013 ע"ש רמי דיצני, בקטגוריית "משורר מבטיח". מנהל אמנותי של פסטיבל הילדים לשירה "שער 2015". שיריו פורסמו במגוון כתבי עת ובמות מקוונות: מוסף "תרבות וספרות" ומוסף "גלריה" של הארץ, מעריב, שבו, אפיריון, משיב הרוח, מעין, שירון המהפכה, כביש ארבעים, ביטאון שירה, עיתון 77, יקום תרבות, העוקץ, זוטא, Y-net ועוד... בקרוב יראה אור ספר הביכורים שלו בהוצאת "מקום לשירה".
כָּאָדָם הַפּוֹתֵחַ תְּרִיס
וּמַכְנִיס אוֹר מִן הָרְחוֹב,
אֲנִי פּוֹרֵם כַּפְתּוֹרִים בְּחוּלְצַתֵךְ
וְגוּפְךְ קוֹרֵן אֵלִי מִתְּשׁוּקָה –
עוֹרֵךְ הַסְדִיני מְבַקֵּשׁ אוֹתִי.
יהודה ויזן -
נולד ב-28 ביולי 1985, יליד יהוד. משורר, סופר, מתרגם, עורך ומבקר שירה. פרסם ארבעה ספרי שירה ('שירי יהודה', 'מבוא לאסתטיקה קלה', 'פכורים' ו'תקנות נגד'). בינואר 2016 יצא לאור רומן הביכורים 'פֶּקַח', בהוצאת אחוזת בית, שזיכה אותו ואת ההוצאה, עוד בטרם פרסומו, בפרס שרת התרבות. ויזן משמש כעורכם של כתב העת וסדרת הספרים 'דחק - לספרות טובה'. בעבר שימש כעורכו של כתב העת 'כתם' ושל עונתון 'עכשיו'. שימש כמבקר השירה של " וואלה " "Time Out תל אביב, ותוכנית התרבות "דיבור חדיש " ששודרה בערוץ 8. בין תרגומיו ניתן למנות את 'סוויני אגוניסטס' לת.ס. אליוט, את 'אימג'יזים ווורטיציזם' לנתן זך, את שני חלקיה של הנובלה הגראפית 'מאוס' לארט ספיגלמן ואת סיפורי הילדים של ג'ימס ג'ויס.
עֻבָּר בָּרִיא
עֻבָּר עִבְרִי
אֲרִי יָרֵא
בּוֹא אֱלֵי עוֹלָם
לוֹמַר שְׂפַת־עֵבֶר
וּלְשַׁמֵּשׁ
מֵיתָר בְּיַד מִלְּתָא
תָּא
תָּא
ארמית:
מִלְּתָא = מילה, עולם, דבר
תָּא = בוא!
רפי וייכרט -
רפי וייכרט (נ. 1964) הוא מתרגם, משורר, מוציא לאור והבעלים של הוצאת "קשב לשירה", מסאי ופרופסור חבר לספרות באוניברסיטת חיפה, במחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות בטכניון ובמכללה האקדמית לחינוך אורנים. פרסם שישה עשר ספרי שירה וספר פרוזה שירית. פרסם עשרה ספרי שירה מתורגמים מפולנית, ביניהם של המשוררים ויסלבה שימבורסקה ותדיאוש רוז'ביץ.
חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2003. על עריכת "קשב לשירה" זכה בפרס שר התרבות, המדע והספורט לשנת 2007. על תרגומיו מפולנית זכה ב"צלב הזהב" שהוענק לו על ידי נשיא פולין לך קצ'ינסקי (2008). זוכה פרס יהודה עמיחי לשירה עברית ובפרס רמת-גן לספרות (2013). ב- 2015 זכה מבחר שיריו המקיף, ״גג החשכה״, בפרס ע״ש יצחק לייב ורחל גולדברג מטעם הקרן הקיימת לישראל
שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד עֲמַדְתֶּם עַל מַדָּפֶיהָ.
אוּלַי אֲפִלּוּ נְדַדְתֶּם בֵּין הַיַּבָּשׁוֹת,
אֲרוּזִים בְּאַרְגָּזִים, וְנִפְרָקִים
וְשׁוּב עוֹלִים עַל מַדָּפִים מֵעֵץ אוֹ מִמַּתֶּכֶת.
הֵיטַבְתֶּם מִמֶּנִּי לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ
בִּתְמוּרוֹת עִתִּים, בְּתַחֲלוּפַת גְּבָרִים.
יִתָּכֵן שֶׁמִּדֵּי פַּעַם נָטְלָה אֶתְכֶם בַּיָּד
וְהַשּׁוּרוֹת הַמֻּקְדָּמוֹת אוֹתָן כָּתַבְתִּי
אָמְרוּ דְּבַר-מָה אֶל תּוֹךְ חַיֶּיהָ.
לֹא נִפְטְרָה מִכֶּם, סְפָרַי,
וְלֹא הוֹתִירָה אֶת כְּרִיכוֹתֵיכֶם מֵאֲחוֹרֶיהָ.
הֱיִיתֶם כְּמוֹ יְתַד מִלִּים בְּתוֹךְ קִיּוּם.
תּוֹדָה לָכֶם עַל שֶׁנְּשָׂאתֶם לְצַד גּוּפָהּ
אֶת עִקְּבוֹת הֲוָיָתִי.
תָּמִיד סָמַכְתִּי עֲלֵיכֶם.
לֹא אִכְזַבְתֶּם אוֹתִי.
יוליה וינר -
צילום: רותם לבטר-דרור
נולדתי במוסקבה, רוסיה. סיימתי לימודי תסריטאות בבית הספר הגבוה לקולנוע במוסקבה וכתבתי עבור הטלוויזיה הממלכתית. עליתי ארצה ב-1971. עבדתי כתסריטאית, תחקירנית, ועוזרת במאי, יחד עם בעלי, במאי ומפיק הולנדי.
פרסמתי במוסקבה 6 ספרים של שירה ופרוזה. ספר שירי על כסף, על זקנה, על מוות וחו' יצא לאור בעברית ב- 2003. שירים וסיפורים בתרגום לעברית הופיעו בכתבי עת "מאזנים", "ארץ אחרת", "עתון 77" ועוד.
בְּכָל חָלָל דִּירָתִי, כְּמוֹ רוּחוֹת רְפָאִים
לֹא נִרְאִים לָעַיִן אַךְ מוּחָשִׁיִּים
מְפֻזָּרִים שְׁלֹשֶׁת חֲפָצַי הֲכִי יְקָרִים:
הַשָּׂפָה הָרוּסִית אִתָּהּ נוֹלַדְתִּי
הַשָּׂפָה הָאַנְגְּלִית אוֹתָהּ לָמַדְתִּי
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית יַהֲלוֹם גָּלְמִי
שֶׁנָּפַל עָלַי בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי
מִי יוֹדֵעַ אוּלַי יוֹם בָּהִיר אֶחָד
גַּם אוֹתָהּ אֲנִי בֶּאֱמֶת אֶלְמַד
שְׁתַּיִם מֵאֵלֶּה עֲדַיִן צְעִירוֹת
יֵשׁ לַהֵן סִכּוּי מְצֻיָּן לִשְׂרֹּד
הַשְּׁלִישִׁית כְּבָר קָמָה פַּעַם מֵהַקֶּבֶר
וְתִּשְׂרַּד כַּנִּרְאֶה forever and ever
מתוך מחזור השירים : "הִשָּׂרְדוּת" / моя квартира /my apartment
דורית ויסמן -
דורית ויסמן משוררת ומתרגמת, עורכת ויוצרת סרטים. הוציאה 10 ספרי שירה, ספר פרוזה, ספר תרגום לשירי וסיפורי צ'רלס בוקובסקי. ערכה את אנתולוגית השירים החברתית-נשית מלכה עירומה. בעריכתה תוכנית שירה בטלביזיה בערוץ 98 - "שירה מכאן".
שֶׁחִיַּכְנוּ זוֹ לְזוֹ
בִּשְׁעַת הָעֹמֶס
בַּתַּחְתִּית
שֶׁל מֶקְסִיקוֹ סִיטִיְ
דְּחוּקוֹת
אֶל אֲחֵרוֹת.
3.3.16, מקסיקו סיטי
יותם חיימוביץ -
צילום: אדנקו
יותם חיימוביץ' (נ. 1973), משורר ומוזיקאי (נגן סיטאר וגיטרה). פרסם שני ספרי שירה: "לבד את האקורד הבא" (הוצ' פרדס, 2013) ו- "לעצור את גלי הרדיו" (הוצ' אינדיבוק, 2015). חיימוביץ' יצר יחד עם המשורר יקיר בן-משה את "שירה על חוט תיל"- פרויקט מקורי של הלחנת הקראות שירה: סדרת מופעים בהם קוראים המשוררים את שיריהם על רקע נגינה בגיטרות מאת יותם, יקיר בן-משה ומייקל בנסון.
זֶה נִפְלָט לִי לִפְעָמִים ('עֲבוֹדָה עֲרָבִית -
זוֹ בֶּטָח נַהֶגֶת - תַּחְזְרוּ לַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאתֶם')
וַאֲנִי בִּכְלָל פְּלוּרָלִיסְט,
עוֹנֶה בְּאַסֶרְטִיבִיוּת ('אַנְאַלְפָבֵּית - אֲנִי מַזְהִיר אוֹתְךָ')
אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי מְנֻמָּס;
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן רוֹאֶה הַרְבֵּה טֶלֶוִיזְיָה (עָרוּץ 2,
10, הִישָׂרְדוּת, הָאָח
הַגָּדוֹל),
וְלֹא כָּל כָּךְ מַקְפִּיד לֶאֱהֹב אוֹתָךְ (מְסַנֵּן בַּנַּיָּד,
צוֹרֵךְ פּוֹרְנוֹ כְּשֶׁאַתְּ נִרְדֶּמֶת)
רוֹמַנְטִיקָן? הֵם גּוֹרְרִים אוֹתִי לָזֶה!
הַקּוֹפִים הַבַּרְבָּרִיִּים, הַמַּנָגלִיסְטִים, שַֹחְקָנֵי הַשֵּׁשׁ
בֶּשׁ, זוֹרְקֵי הַּבְּדָלִים
בָּעִיתוֹנוּת, בַּכְּנֶסֶת, הַהוֹמוֹאִים
וְהָרוּסִים וְהָעֲרָבִים
הַיּשְׂרְאֵלִים, וְאֶרְדוּאָן, וּצְפוֹן קוֹרֵיאָה
וְהְיְּלָדִים
שֶׁל הַיּוֹם וְהַתַּאֲגִידִים
שֶׁל מָחָר, וּמֶזֶג הָאֲוִיר, וְהַחֹם,
כָּל הַחֹם הַזֶּה!
צָרִיךְ לִסְגּוֹר אֶת כֻּלָּם בְּאֵיזֶה מַחֲנֶה.
רַק אָז, אֲנִי וְשֶׁכְּמוֹתִי, סוֹף סוֹף
נוּכַל לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט.
תהילה חכימי -
צילום: יולי גורודינסקי
תהילה חכימי
משוררת ומהנדסת מכונות, גרה ביפו.
פרסומים: 'מחר נעבוד', שירה, 2014-הוצאת טנג'יר | 'במים' נובלה גרפית, 2016-בשיתוף עם האמנית לירון כהן.
פרסמה שירים וסיפורים בכתבי עת אסופות ועיתונים. זוכת פרס ברנשטיין לספרות לשנת 2015 מנהלת פרויקטים בחברת הנדסה
באשדוד.
הַיָּדַיִם כְּבָר שָׁכְחוּ אֵיךְ
כִּי הַזְּמַן, מֵאָז עָבַר בָּהֶן
הַבָּשָׂר הָאַחֵר וְהַחַם הַזֶּה
והעוֹר לֹא מִצְטַמְרֵר כָּל כָּךְ
לֹא נִרְעַד לְנֹכַח הַזָּר
בִּשְׁמִי הַלַּיְלָה נִזְהָר
חֲצִי יָרֵחַ שֶׁלֹּא יָדַע
וְאֵין לִי זְמַן
לְחַשֵּׁב יָרֵחַ וְעוֹד יָרֵחַ
כָּל יְמֵי הָעֲבוֹדָה הָאֵלֶּה
שַׂקִּיּוֹת הַזֶּבֶל
וְכָל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה
כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה
עמיחי חסון -
עמיחי חסון
משורר, תסריטאי ובמאי קולנוע. נולד בשנת 1987 וגדל ברמת-גן. ספר שיריו הראשון "מדבר עם הבית" ראה אור בהוצאת
"אבן חושן" וזכה פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם לשנת 2015.
הָאַלְמָנָה וְהָאַחִים רַאם כְּבָר לֹא
מַדְפִּיסִים שַׁ"ס וִילְנָה
הֵם יוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר בְּשֶׁקֶט
כָּל הָאוֹתִיּוֹת עַל הָרִצְפָּה
רֵיחַ הַדֶּבֶק רוֹדֵף אוֹתָם
גַּם אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שְׁטִיפוֹת.
הָאַלְמָנָה פּוֹתַחַת דֶּלֶת
אֶל קַרְקָעִית הָאוֹקְיָנוֹס
טוֹבֶלֶת רַגְלַיִם עֲמוּסוֹת וְרִידֵי דְּיוֹ
כְּמוֹ מִכְחוֹל בְּכוֹס מַיִם.
דָּגִים תּוֹעִים קוֹפְצִים פְּנִימָה
נִלְכָּדִים בִּמְכוֹנוֹת הַדְּפוּס.
הָאַלְמָנָה רַאם אוֹמֶרֶת:
מִי שֶׁיִּתְפֹּס הֲכִי הַרְבֵּה נוּן
פָּטוּר מִמִּשְׁמֶרֶת עֶרֶב.
(מוצב תל־רומידה, חברון, קיץ תשס"ז)
מתוך הספר "מדבר עם הבית" (הוצאת אבן חושן, 2015)
שלומי חתוכה -
צילום: רועי וקס
שלומי חתוכה- (נ. 1978) משורר, יוצר, מורה ופעיל חברתי. ב-2015 יצא לאור ספרו הראשון: "מזרח ירח" בהוצאת טנג'יר.
זוכה פרס שרת התרבות המדע והספורט למשוררים בתחילת דרכם לשנת 2015. פעיל בעמותת עמר"ם, המתחקה אחר חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן.
הֶעָתִיד אֵינֶנּוּ
וְלֹא מְחֻפָּשׂ מַחְשָׁבוֹת:
גָּדַלְנוּ כְּבָר אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים,
הַחֲלוֹמוֹת אֵינָם עוֹד מִפְרְשֵׂי חַיֵּינוּ.
וְלֹא פְּרָחִים הַמְּשַׁכְּכִים חֲמַת הַחֹרֶף.
אֲנִי מַבִּיט בַּלֵּילוֹת הָרֵיקִים
מְחַכִּים שֶׁיִּמְזְגוּ לְתוֹכָם אֶת הַנְּעוּרִים;
פַּעַם אַהֲבָתֵנוּ הָיְתָה צִמְאוֹנָם,
הַיּוֹם מָצָאנוּ זֶה אֶת זֶה
עֵירֻמִּים.
שירי לב - ארי -
שירי לב-ארי
אשת תקשורת וספרות, עורכת ומגישה בקול ישראל. בעלת תואר ראשון בספרות ופילוסופיה, ותואר שני במדעי הדתות מאוניברסיטת תל-אביב. במשך קרוב לעשור סיקרה עבור עיתון "הארץ" את עולם הספרות והמו"לות בישראל ובעולם. עבדה ככתבת וכעורכת בשורה של עיתונים ומגזינים. כיהנה במשך שנתיים כשופטת בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס, מנחה אירועי תרבות וספרות, ופעילה בתחום היהדות הפלורליסטית.
עמרי לבנת -
עמרי לבנת -
יליד 1993, מתגורר בתל אביב. פרסם שירים מקוריים ותרגומים מערבית קלאסית ומודרנית בכתב העת ״הו!״, באנתולוגיה לשירה להט״בית ״נפלאתה״ ובעיתונות היומית. בשנה״ל הבאה יתחיל ללמוד בתוכנית הבינתחומית לתלמידים מצטיינים ע״ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב.
וּבֶחָמָאם תֶּחְזֶה בְּכָל סוֹדוֹת הַמִּכְנָסַיִם.
כָּאן יִתְגַּלּוּ מֵאֲלֵיהֶם, אִם אַךְ תַּשְׁפִּיל עֵינַיִם,
פִּלְחֵי־עַכּוּז כְּמוּסִים שֶׁל נְעָרִים דַּקֵּי־מָתְנַיִם,
וְהַגְּבָרִים הוֹגִים בְּרָכָה לְאַלְלָהּ בַּשָּׁמַיִם.
יָפֶה אַתָּהּ, חָמָאם, לַלֵּב יָקַרְתָּ שִׁבְעָתַיִם,
חֲבָל עַל הַפּוֹרְשִׂים מַגֶּבֶת וּמְכַסִּים טְפָחַיִם!
תמיר להב - רדלמסר -
רישום: המשורר
תמיר להב־רדלמסר, מﬠצב גרפי, צלם ומשורר נולד בירושלים
בשנת 1953.
הוא בוגר בצלאל - אקדמיה לאמנות ולﬠיצוב, 1980.
הציג את תצלומיו בתﬠרוכות יחיד ובתﬠרוכות קבוצתיות בגלריות
ובמוזיאונים בארץ ובﬠולם.
ﬠד כה הוציא לאור שני ספרי ילדים, שמונה ספרי שירה ושני ספרי
צילום.
תמיר הוא חתן פרס ראש הממשלה לסופרים ﬠבריים לשבת תשס“ה,
גר וﬠובר בתל אביב.
הפכתי אותו, עכשו שכב על גבו. לא ראיתי פצﬠ, לא כתם של דם.
גלגלתי אותו כל צדו. לא פצﬠ לא דם. עמי נהג את הנגמ“ש, יובל
צרח פקדות מצריח המפקד. הפכתי אותו שוב, עיניו היו פקוחות,
זרוﬠו נשמטה לאחור. עכשו ראיתי את הפצﬠ: חור גדול, חף מדם
ושפתיו חדות. רסיס הטיל שקﬠ עמק בבית השחי. הנגמ“ש הטלטל
על הדיונה ושנינו נחבטנו בדפנות. גופו פרכס. לא יכלתי לפתוח את
אריזת התחבושת האישית. יובל התכופף וצעק: ׳׳הכל בסדר?" לא.
עניתי נסיתי לקרע בשני את האריזה, נסיתי להסיר את חלצתו.
חבוש אותו חבוש, אתה לא
רואה שצריך לחבוש, מהר לחבוש, אתה
לא רואה שהוא בקושי נושם, אז
חבוש אותו מהר, חבוש אותו כבר, תפסיק
כבר לחשוב וחבוש אותו כבר אין דם אין
דם אתה אוֹמר, אין דם, אבל לחבּוש
צריך, צריך לחבוש, מה לחבּוש מה
לחבוש אין מה לחבוש, מה כבר
אפשר לחבוש נשמתו
כבר יצאה ואין
דרך לחבוש
אנחה
הדרה לוין - ארדי -
צילום: דורון עדות
הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית וכותבת, חלוצת הסצנה העצמאית בארץ, בוגרת אוניברסיטת ניו־יורק בהצטיינות בקולנוע וטלוויזיה. שיחררה 13 אלבומים, 2 ספרי שירה (החדש הוא "עד התוהו הבא- סטנדאפ על פי תהום") וספר פרוזה ("ליקוי מאורות"). היא מתחזקת בלוג ("החצר האחורית") וכותבת טורי דעות ("הארץ", "סלונה" ועוד) על מה שבוער לה, או לכל המרבה במחיר.
לְכָל אָדָם יֵשׁ כִּיס מָרָה וּטְחוֹל, רֵאוֹת וְלֵב
כָּבֵד מִנְּשֹׂא, וְחִוּוּטֵי מֹחִין,
אֲבָל עִקַּר הָעִקָּרִים עוֹדוֹ נֶחְבָּא מִן הַבְּרִיּוֹת
וְהַתּוֹרָה עוֹד מְסוּרָה בִּידֵי שׁוֹטִים.
מֵאֲחוֹרַיִךְ יְהַדְהֲדוּ שִׁירַיִךְ
וְהָעוֹלָם הַזֶּה יִתְפֹּס אוֹתָךְ רָחוֹק מֵהֶקְשֵׁרֵךְ,
וּמִסְּבִיבֵךְ נוֹשְׁבוֹת רוּחוֹת הָעָם, וְהָאֲוִיר חוֹתֵךְ.
מִכָּל הָעָם הַזֶּה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ.
טינו מושקוביץ -
צילום: טל גלבוע
טינו מושקוביץ, 1982, הוא משורר ומתרגם. שיריו ותרגומיו התפרסמו בכתבי העת 'דחק', 'עכשיו' , 'מטעם' וכיו"ב. ספר השירה 'גרינשפן', ראה אור ב-2015 ('דחק'). השנה ראה אור 'מבחר מחזות פוטוריסטיים' בתרגומו ('דחק'). בשנת 2017 עתידים לראות אור מבחר מתוך 'יומנו של סופר' מאת פ. דוסטיבסקי ('כרמל') והאפוס 'ההגדה על אודות גדודו של איגור' ('דחק').
כְּשֶׁהַכָּרִית נִשְׁמַעַת חָזָק בָּאֹזֶן
וְהָעֲמִילָן מְגָרֶה אֶת הָעוֹר בָּעֹרֶף
גְרִינְשפַּן מֵבִין שֶׁהוּא לֹא נִרְדַּם עוֹד
שֶׁמְּאֻחָר מְאוֹד וְהַיַּתּוּשִׁים הִגִּיעוּ
שֶׁהוּא שׁוֹכֵב כְּבָר הָמוֹן זְמַן כָּכָה
וּמַשֶּׁהוּ מַתְחִיל לִכְאֹב
אָז צָרִיךְ לְהִתְגַּלְגֵּל הַצִּדָּה
וְלִתְהוֹת שׁוּב אִם נַעַל אֶת הַדֶּלֶת
לְהִתְפַּלֵּא עַל הַמְּהִירוּת שֶׁבָּהּ עָבַר הַחֹרֶף –
מְמֻצָּע הַמִּשְׁקָעִים
וְהַלַּחַץ הַבָּרוֹמֶטְרִי.
ללי ציפי מיכאלי -
צילום: צבי פפר
המשוררת ללי ציפי מיכאלי נולדה בגאורגיה ועלתה לארץ בגיל 7.
למדה ספרות עולם באוניברסיטת בר אילן.
הוציאה עד כה ארבעה ספרי שירה:
"שירי ללי", הוצ' עקד, 1990. "צייר אותי בוערת", הוצ' כרמל, 2008.
"הסולנית", הוצ' עכשיו, 2013. ו-"מסֶכֶת פנים", הוצ' עכשיו, 2015.
מיכאלי הוגדרה על ידי גבריאל מוקד כמשוררת ארוטיקו-אורבנית.
היא ערכה אנתולוגיה לשירת מחאה בשם "התנגדות", והוסיפה את האני מאמין הפואטי שלה בדבר העורכת: "השירה כולה היא אקט של מחאה, של מרד..."
משנת 2008 יוצרת ללי סרטוני וידאו ארט שירה (12 עד כה). אחד מהם השתתף בפסטיבל 'אפוס' 7.
ספר שיריה החמישי נמצא בהכנה.
זֶהוּ עִידָּן שֶׁל תּוֹהוּ וָבוֹהוּ
מִסּוּג שֶׁלֹּא יָדְעָה הָאֲנוּשׁוֹת
לֹא שֶׁהָרוֹעַ רַע יוֹתֵר
הָרוֹעַ אַכְזָרִי יוֹתֵר
הָרוֹעַ בָּנָלִי יוֹתֵר
הָרוֹעַ אַבְּסוּרְדִי יוֹתֵר
אֶלָּא
-אַתֶּם יוֹדְעִים טוֹב מִמֶּנִּי-
שֶׁהָרוֹעַ בַּקָּנִים
בִּקְצָבִים בִּלְתִּי נִשְׁמָעִים
בְּתוֹךְ סוֹדוֹת אֲפֵלִים
בְּלוֹעַ הַיְּקוּם
בֵּין דַּפֵּי חוֹזִים שֶׁנֶּחְתָּמִים
בִּוְוָרִידֵי הַבְּגִידוֹת
בָּאָדָם הקיבּרנטי
חֲסַר הַפַּרְצוּף
אָז מָה אַתָּה שׁוֹתֵק?
צְרַח! צְרַח! צְרַח!
אפרת מישורי -
צילום: דנה גולדברג
אפרת מישורי
משוררת, ד"ר לספרות, זוכת פרס ראש הממשלה לשנת 2001.
הוציאה שבעה ספרי שירה, האחרון שבהם הוא "Thinkerbell - סיפור בהמשכים של משוררת בהפסקות".
פרסמה מסות וביקורות ספרות ואמנות והיתה חלוצת הספוקן-וורד בישראל במופע היחיד שלה "אני הדוגמנית של השירה".
מישורי מנחה סדנאות כתיבה באוניברסיטאות ובבתי ספר לאמנות, עורכת ומלווה כותבות וכותבים באופן אישי.
מייסדת ועורכת ליין "אש קטנה 77" - סדרה לעריכה ולהוצאה לאור של שירת נשים, בשיתוף עם עיתון 77.
בשנתיים האחרונות התרחבה פעילותה גם לתחום הקולנוע.
תציל את עצמך
מן המקום
שאתה עומד
לתפוס בתוכי
שי מנדלוביץ' -
צילום גיא סחף
שי מנדלוביץ', יליד ערד (1987), חי בירושלים.
מעורכי כתב העת "עירובין".
ספר שיריו הראשון, "התרמיל שלי פתוח" ראה אור בהוצאת "מִנֶּגֶד".
שיריו התפרסמו בבמות שונות.
לְעֵת עַתָּה אֲנִי, כְּלוֹמַר
לְעֵת עַתָּה אַתָּה
וַדַּאי הוֹגֶה בִּי
וַדַּאי הוֹמֶה בִּי, עַתָּה
בְּסוֹף הַחֹרֶף הַפִּרְחוֹנִי הַזֶּה
עֵת עַל הָעֹגֶם
עֵת יוֹם אַחֵר-מְאֹד –
שׁוֹכְבִים עַל הַגַּב צָהֳרַיִם
עוֹשִׂים שֶׁמֶשׁ בַּמַּצְלֵבָה.
אמיר מנשהוף -
ספר שיריו השני של אמיר מנשהוף ראה אור לאחרונה בהוצאת מקום לשירה. מנשהוף, יליד 1985, הוא משורר ויוצר הפועל בירושלים. נמנה עם עורכי כתב העת 'עירובין' ומנחה סדנות כתיבה. בנוסף, מנשהוף הוא שדרן רדיו, תקליטן ואמן המלה הדבורה.
וּבכֵן אֱלֹהַי הִסתַּקרַנתִּי
וּתְהֵא זוֹ-לְךָ
מִנחַת הַפּרֵדָה שֶׁל גּוּפִי
אֲנִי בִּידֵי שָׁמַיִם
הָעוֹלָם אֲהוּבִי
דלילה מסל גורדון -
צילום: אלי גורדון
דלילה מסל-גורדון היא ילידת בואנוס-איירס, 1968. כשהייתה בת ארבע, היגרה עם משפחתה לישראל.
היא בוגרת המחלקה לאמנות פלסטית ב"בצלאל".
שיריה ראו אור במוסף הספרותי של עיתון "הארץ", ב"עיתון 77" ובכתבי-עת נוספים.
ספר הילדים שכתבה ואיירה "ענן בכניסה לבניין", ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות ב- 2006.
"הלשון הגדולה של אימא", קובץ שיריה הראשון, ראה אור באבן חושן ב2015
ועליו זכתה בפרס למשוררים בתחילת דרכם.
"ספר שמואלה", ספר שיריה השני, יראה אור בקרוב באותה הוצאה
ובהמשך גם ספר לילדים.
אֲנִי מִתְרַסֶּקֶת לְחֲתִיכוֹת
אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת עַל הַרִצְפָּה כְּמוֹ מְכוֹנָה.
הַשִׁינַּיִים שֶׁלִּי הֵן נְטִיפִים שֶׁל קֶרַח,
הַשִׁינַּיִים שֶׁלִּי הֵן שָׁדַיִים, הֵן עֲטִינִים שֶׁל פָּרָה.
אֲנִי מַעֲלָה גֵּרָה.
אֲנִי הוֹפֶכֶת אֶת הָעֲטִינִים לְאוֹגְרִים סִיבִּירִיִּים רְפוּיִים.
כְּמוֹ שְׁנֵי אֶבְרֵי מִין.
אֲנִי נוֹטֶפֶת חָלָב.
אֲנִי מְיַצֶּרֶת רֶחֶם אִמָּהִי כְּמוֹ מִיקְרוֹגַל.
אֲנִי הוֹלֶכֶת עַל שְׁתַּיִם.
עַל הָרַגְלַיִם מִכְּלוּם
אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת שֶׁלֶד.
אֲנִי דּוֹחֶפֶת לְעַצְמִי סְמַרְטוּטִים.
עַכְשָׁיו אֲנִי בּוּבָּה מִבַּד
וּגְדֵלָה
וְמִשְׁתַּלֶּטֶת עַל הַבַּד.
אֵין לִי קוֹאוֹרְדִּינָטוֹת.
אֲנִי מְבַקֶשֶׁת מִכּוּלָּם לִקְרוֹא לִי חֲסִיָּה.
רבקה מרים -
צילום: עולש
רבקה מרים
נולדתי בירושלים ובה אני חיה כל ימיי. פרסמתי ספרים רבים, מרביתם ספרי שירה ומיעוטם ספרי פרוזה לירית וספרי ילדים. הספר האחרון, קובץ סיפורים ( שהם למעשה סיפור אחד ) בשם "ישובו של עולם", ראה אור בשנה האחרונה בהוצאת כרמל.
אני עוסקת גם בציור.
הַמָּקוֹם שָׁם זֵהֶה, גִּלְּתָה הָאֵם, אַחֲרֵי מוֹתָהּ, לָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
לֹא נִרְאֶה שָׁם אַחֶרֶת. גַּם שָׁם יֵשׁ נְקֻדָּה עִוֶּרֶת
כְּמוֹ זוֹ שֶׁבָּעַיִן, אוֹ כְּמוֹ הַשֶּׁקֶט שֶׁהוּא עֵין סְעָרָה
וּבְאוֹתָהּ נְקֻדָּה, הוֹסִיפָה הָאֵם וְאָמְרָה, אֶחָד הוּא שֶׁאֵרַע וְשֶׁכְּלָל לֹא אֵרַע
וְהָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה הִתְכַּרְבְּלָה בְּחֵיק אִמָּהּ שֶׁשּׁוּב אֵין הוּא כְּלָל חֵיק
וְשָׁמְעָה אֵיךְ אָבִיהָ מוֹסִיף וּמְסַפֵּר עִם אִמָּהּ, וְאֵיךְ הִיא אָז צוֹחֶקֶת
וְגַם הוּא צוֹחֵק.
וְיָדְעָה הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שׁוּב עִם אִמָּהּ וְאָבִיהָ
וְשֶׁאוֹתָהּ נְקֻדָּה עִוֶּרֶת
הִיא שֶׁאֶל מֵעֵבֶר לְחַיֵּיהֶם וּמוֹתָם אוֹתָם הֵבִיאָה.
(מתוך 'האף על פי', כרמל 2014)
מירלה משה-אלבו -
צילום: שי גיל
מירלה משה אלבו
בוגרת מסלול הליקון לשירה. ספר שיריה ׳קילו ברזל קילו נוצות יצא ביולי 2016 בהוצאת עיתון 77
אִם ד"ר לוּסִי בְּרָאוּן הַמֻּמְחִית
לְנוֹיְרוֹלוֹגְיָה קְלִינִית
וּלְאָנָטוֹמְיַת הַמּוֹחַ
הִתְאַהֲבָה
בִּגְלַל הַטֶּגְמֶנְטוֹם הַגְּחוֹנִי, אֵזוֹר פְּרִימִיטִיבִי בַּמּוֹחַ
גַּם לִי מֻתָּר
לְהַאֲשִׁים אֶת טֶגְמֶנְטוֹם:
שֶׁאֲנִי טוֹבַעַת בַּדּוֹפָּמִין, שֶׁרָמוֹת הַסֶרוֹטוֹנִין מְזַנְּקוֹת
מֵעַל לְקַו הַלֵּב הָאָדֹם, שֶׁגַּלֵּי הַחֹם הֵם אֲסוֹן טֶבַע
שֶׁמִּכָּל עֵבֶר פָּנֶיךָ, שֶׁעַמּוּדֵי מֶתַח גָּבוֹהַּ
נוֹפְלִים לְרַגְלַי, שֶׁפַּחַד גְּבָהִים פּוֹחֵד מִגְּבָהַי
שֶׁנַּחְשׁוֹל אַדְרֶנָלִין אַדִּיר יִפְגַּע בָּנוּ
שֶׁאֲנִי מְנַת יֶתֶר, מַלְכַּת הַשִּׁטָּפוֹן, חַשְׁמַנִּית הַחַשְׁמַל
שֶׁבָּרוֹנֵי סַמִּים מְזַקְּקִים אוֹתִי בְּשַׂקִּיּוֹת קְטַנּוֹת
שֶׁמְּבוֹכֵי MRI זַרְחָנִיִּים מְסַמְּנִים שֶׁאֲנִי חֹמֶר דָּלִיק -
שֶׁזֶּהוּ טִבְעוֹ שֶׁל הָאָסוֹן: שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.
שֶׁהַבִּזָּה מַתְחִילָה.
אלה נובק -
צילום: יואב רודה
אלה נובק,
ילידת תל-אביב 1973.
משוררת ואוצרת אירועים קונספטואליים נודדים מטעם הצימר בתל-אביב.
שיריה התפרסמו במעריב והארץ וכן בכתבי עת שונים, ביניהם ננופואטיקה, הליקון ועיתון 77. ספר הביכורים שלה "ארבעים ושתיים" בעריכת ערן הדס, פורסם לאחרונה בהוצאת ברחש.
בְּגִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִים
אָמוּת מֵהֶתְקֵף לֵב
כָּכָה אַבָּא אָמַר
וְאַבָּא תָּמִיד צוֹדֵק
זֶה תּוֹרַשְׁתִּי, הוּא אָמַר
עַל-אַף שֶׁאִישׁ בַּמִּשְׁפָּחָה
לֹא מֵת מֵהֶתְקֵף לֵב
בְּגִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִים
הָיָה אֶת זֶה שֶׁחָטַף
בְּגִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִים
שֶׁטֶף דָּם בַּמּוֹחַ
אֲבָל הָיָה מֵהַצַּד שֶׁל אִמָּא
מיטל ניסים -
מיטל נסים אני בת שלושים ושלוש. ילידת הקריות. אימא של יערה ואסף. בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה וספרות מטעם אוניברסיטת חיפה. כעת לומדת לתואר שלישי בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. כותבת שירה ועורכת את כתב העת החיפאי לשירה אלת המסטיק עם לילך ובר. שירים פרי עטי התפרסמו לראשונה בכתב העת מעין ולאחר מכן בכתבי עת ועיתונים נוספים מודפסים ומקוונים. ספר שירי הראשון, פרובינציאלית, ראה אור בשנת 2012, בהוצאת פרדס, וספר שירי השני, מורה עובדת קבלן, ראה אור ביולי האחרון בהוצאה משותפת של פרדס וגרילה תרבות.
זוֹ הַפַנְטַזְיָה
שֶׁאֲנִי שׂוֹרֶדֶת
בְּלִי לְהִכָּנַע לַמְּכוֹנָה
שֶׁפּוֹלֶטֶת מוֹרוֹת
עִם אֹדֶם עַל הַשֵּׁן
עִם קִשְׁקוּשׁ בַּשֵּׂעָר
וְעִם מִלִּים שֶׁמְּבַטְּאוֹת
אֶת מָה שֶׁתָּכְנִית הַלִּמּוּדִים הִתְכַּוְּנָה
עִם שׁוֹט דִּמְיוֹנִי
תּוֹךְ בְּדִיקָה קַפְּדָנִית
שֶׁהַכֹּל הַכֹּל הַכֹּל
נִכְתַּב בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁל הַתַּלְמִידִים
מִתַּחַת לְכוֹתֶרֶת צִבְעוֹנִית.
טל ניצן -
צילום: אבי גולרן
טל ניצן פירסמה שישה ספרי שירה: "דומסטיקה", "ערב רגיל", "לשכוח ראשונה", "קפה השמש הכחולה", "להביט באותו ענן פעמיים" ו"לחצר הפנימית", ואת הרומן "את כל הילדים בעולם". ערכה את המבחר "בעט ברזל", שירת מחאה עברית, ושתי אנתולוגיות לשירה היספאנית, "זהב החוסר-כל" ו"פעמון הפרא". תריסר מבחרים משיריה התפרסמו באנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית, פורטוגזית, גרמנית וליטאית.
:The wounded forms appear
.the loss, the full extent
Leonard Cohen
בַּסִּירָה הַצָּרָה אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם.
אִשָּׁה אַחַת זְקוּפָה כְּעוֹרֵב
וְיֶלֶד בְּלָבָן. אִתָּנוּ הַשַּׁיָּט,
פָּנָיו פְּנֵי כָּל אֶחָד.
הַשָּׁמַיִם בַּרְזֶל סָמִיךְ,
לַמַּיִם צֶבַע בִּטְנוֹ שֶׁל סַרְדִין,
בָּבוּאַת הַסִּירָה בָּהֶם לַהַב כָּחֹל.
רַקְבּוּבִית אֵירוֹפָּה בְּאַפֵּנוּ.
אִם אֲנִי הַיֶּלֶד יֵשׁ לִי כּוֹבַע מַלָּחִים
וְשָׁלשׁ פְּנִינֵי דִּמְעָה עַל לֶחִי עֲגֻלָּה
קוֹפְאוֹת אֶל צַוְּארוֹנִי הַפָּרוּשׂ.
אִם אֲנִי הָאִשָּׁה הַמִּתְנוֹדֶדֶת מֵעָלָיו
עֵינַי תְּלוּיוֹת בְּשׁוּם גָּדָה.
לֹא מֶשִׁי וְצֶמֶר בְּגָדַי
כִּי מְשִׁיחוֹת צֶבַע שְׁחֹרוֹת,
וְהַשְּׁטָרוֹת בְּאַרְנָקִי
מִכְתָּבִים בִּדְיוֹ קְסָמִים:
בְּהֶרֶף עַיִן אֱמֶת הוֹפֶכֶת לִכְלוּם.
אִם אֲנִי הַיֶּלֶד אֲנִי יוֹדֵעַ רַק:
בְּהוֹנוֹתַי מְאֻבָּנִים מִפַּחַד,
לַמַּיִם פֶּה גָּדוֹל.
אִם אֲנִי הָאִשָּׁה, תַּחַת פִּרְחֵי כּוֹבָעִי
הַתְּפוּחִים כְּמוֹ מֶדוּזוֹת,
הַקּוֹל הָאוֹמֵר לִי, בּוֹטֵחַ,
בְּתוֹךְ הַהִינוּמָה הַשְּׁחֹרָה: דְּעִי,
לֹא יִהְיֶה לָךְ מָנוֹח.
הָאָרִיג יִתָּלֵשׁ מִן הַפֶּצַע לְאַט,
שׁוּב
וְשׁוּב
שלומית נעים - נאור -
שלומית נעים נאור
היא אשת חינוך, פעילה פמיניסטית ומשוררת. בוגרת תואר שני בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת בן גוריון. ספרה "אין לדבר סוף" יצא השנה בהוצאת פרדס. שלומית מתגוררת בירושלים, נשואה לניסימי ואם לשתי בנות.
טֶכְנַאי הַמַּחְשְׁבִים מְדַוֵּחַ שֶׁלּוּחַ הָאֵם לֹא בְּסֵדֶר לָמָּה הוּא מְדַבֵּר עִם הַגִּינֶקוֹלוֹג כִּשּׁוּרֵי הַהוֹרוּת עוֹמְדִים לְמִבְחָן לָמָּה אֵין לָעֻבָּר דֹּפֶק מָה אָכַלְתְּ לָמָּה נָפַל בֹּרֶג מֵהַמַּחְשֵׁב אַתְּ לֹא בָּרֶשֶׁת תֹּאכְלִי הַרְבֵּה יְרֻקִּים עַכְשָׁו הִנֵּה מַחְשֵׁב חֲלוּפִי זֶה לֹא כּוֹאֵב זֶה רַק בְּדִיקָה הִנֵּה אַתְּ רוֹאָה זֶה לֹא כּוֹאֵב לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה הִנֵּה מַחְשֵׁב חֲלוּפִי אַתְּ צְרִיכָה לֶאֱכֹל הַרְבֵּה בַּרְזֶל תַּעֲשִׂי רִיסְטַרְט לַמַּחְשֵׁב כָּל יוֹם וְתִבְדְּקִי לָמָּה אֵין לַמַּחְשֵׁב שֶׁלָּךְ דֹּפֶק לָמָּה נָפַל עֻבָּר
רוני סומק -
צילום: ליאורה סומק
רוני סומק היה בילדותו חולצה מספר 2 בקבוצת הכדורגל מכבי עבר הירקון.
היום הוא מכדרר, מקפיץ ובועט במילים
הַגַּפְרוּרִים שֶׁהִדְלַקְתְּ עֲדַיִן מְאִירִים
אֶת בְּדִידוּתָהּ שֶׁל הַמִּלָּה
שֶׁנִּפְסְלָה מִן הַשִּׁירִים.
הַאֻמְנָם?
בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן שֶׁהוֹרַשְׁתְּ לִי
רוֹאִים כִּי הַחֹק הָרִאשׁוֹן
שֶׁל הַשִּׁירָה הוּא
שֶׁאֵין חֻקִּים.
רחל פרץ -
צילום: אסף שור
רחל פרץ
ילידת 1966, תל-אביבית, עורכת.
מספריה: "מעשה לוט", 2012; "כיפה אדומה | רק תני לו אויב", מוסד ביאליק, 2015.
זכתה בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ", 2010, ובתחרות שירה של "מקור ראשון", 2013.
שיריה התפרסמו ב"הליקון", ynet, "הארץ", "אדומה", "מטעם" ועוד.
מאמר על ספרה האחרון, שכתבה אילה בן לולו, התפרסם ב"מאזניים", 2016.
רוֹכֵן אִישׁ עַל מִכְנָסָיו הַפְּרוּמִים. מַחֲזִיק
וּמַבִּיט כְּמִי שֶׁכָּפוּף עַל מְנוֹעַ מְכוֹנִיתוֹ,
מֵרִים אֶת עֵינָיו לְאִשּׁוּר תַּקִינוּתוֹ שֶׁל הַזַּיִן הַזֶּה,
שֶׁלּוֹ וְלֹא שֶׁלּוֹ, חוּם וְחָלָק כְּשֶׁל נַעַר, זָקוּר לְמֶחֱצָה,
וְנִדְחָף לְפָנָיו אִישׁ אַחֵר, וְעוֹד אִישׁ,
וּכְבָר עוֹמְדִים בַּמָּקוֹם הַהוּא גְּבָרִים לְאֵין מִסְפָּר,
כֻּלָּם בְּמִפְתַּח מִכְנָסַיִם קָרוּעַ, פָּרוּם אוֹ פָּעוּר,
בִּגְדָלִים שׁוֹנִים, חִוְּרִים אוֹ כֵּהִים,
סָפֵק מְתוּחִים, סָפֵק שְׁמוּטִים, מַבִּיטִים בִּי וּבָהֶם חֲלִיפוֹת,
עַד שֶׁאֲנִי מַפְנָה לָהֶם אֶת גַּבִּי
וְנוֹפֶלֶת עַל יָדַי וּבִרְכַּי.
כָּל הַזְּמַן לְנַחֵשׁ אוֹתָם.
הִנֵּה הֵם בַּנָּמֵל, וְהִנֵּה עֶמְדַּת הַתַּצְפִּית, אֲנִי קוֹרֵאת
לַדְּמֻיּוֹת הַזַּעֲרוּרִיּוֹת בִּשְׁמָם, אוּלַי הֵם בִּכְלָל בְּבֵיתָם שֶׁבָּעֵמֶק,
בְּכָל מִקְרֶה, וְלֹא רַק כָּרֶגַע, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע אֲנִי מְנַחֶשֶׁת אוֹתָם,
הִנֵּה הֵם יוֹשְׁבִים מוּל הַמַּחְשֵׁב, הִנֵּה הֵם צוֹעֲדִים בַּמִּרְפֶּסֶת הַמְּדֻקְדֶּקֶת שֶׁלָּהֶם,
הִנֵּה הַכֶּלֶב לְמַרְגְּלוֹתֵיהֶם, הִנֵּה אִשְׁתָּם עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח חַדְרָם וּמְבַקֶּשֶׁת סִיגַרְיָה,
הִנֵּה הֵם מְטִילִים אֶת גּוּפָם אֶל הַמִּזְרָן, הִנֵּה הֵם מְאוֹנְנִים בִּישִׁיבָה וַאֲנִי לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם,
הִנֵּה הֵם עוֹלִים הִנֵּה הֵם יוֹרְדִים הִנֵּה הֵם צוֹחֲקִים בְּקוֹל,
הִנֵּה הֵם מְחַבְּקִים אֶת בְּנָם, יוֹמוּלֶדֶת שָׂמֵחַ, הִנֵּה הֵם עוֹנִים לַטֶּלֶפוֹן,
הַדִּבּוּר תָּמִיד זָר לְשִׁנֵּיהֶם, וְהִנֵּה הֵם עַל הַסַּפָּה שֶׁלִּי, בֶּאֱמֶת עַל הַסַּפָּה שֶׁלִּי,
בָּעֵינַיִם הַמְּכֻוָּצוֹת, בַּחִיּוּךְ הַמְּסֻיָּג, בַּגּוּף שֶׁמְּחַשֵּׁב לְהִמָּלֵט –
ריטה קוגן -
צילום: סיון צדוק
ריטה קוגן, ילידת סנט פטרבורג שנת 1976. עלתה ארצה בשנת 1990. מהנדסת, משוררת ומתרגמת שירה. גרה בתל אביב. ספר שירה הראשון שלה "רישיון לשגיאות כתיב" ראה אור בספטמבר 2015 בעריכת ד"ר דורית זילברמן. שיריה החדשים התפרסמו בכתבי העת "בגלל", "הו!" ו-"מאזניים" ובמוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ. תרגומיה לשיריהן של אנה אחמטובה ומרינה צבטייבה התפרסמו בכתב העת "עיתון 77". השתתפה באירועי ערספואטיקה. השתתפה באירוע של הבריגדה התרבותית של "דור 1.5" שהתקיים במסגרת פסטיבל כיסופים 2015 ובערבי "טוּסוֹבְקָה". השתתפה בפסטיבל מטולה למשוררים שנת 2016. בוגרת סדנת כתיבת פרוזה עם הסופרת ענת עינהר. הסיפור "החטא השלישי" זכה בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת תשע"ה. נכון לעכשיו עובדת על ספר השירה הבא בעריכתה של אפרת מישורי.
אֲנִי עֲדַיִן מוֹנָה אֶת הַשָּׁנִים.
אוֹמְרִים לִי - אַלְפַּיִם וְשֶׁבַע,
אֲנִי סוֹפֶרֶת - שָׁנָה.
אוֹמְרִים לִי - אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה,
אֲנִי סוֹפֶרֶת - שְׁנָתַיִם.
בְּאַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה
אֹמַר בִּפְלִיאַת-מָה - עֶשֶׂר.
בְּאַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה
לֹא אַגִּיד דָּבָר,
כִּי אַחַת עֶשְׂרֵה
הִיא מִלָּה כֹּה מְסֻרְבֶּלֶת.
שמעון רוזנברג -
צילום: יאירה יסמין
שמעון רוזנברג
יליד פולין, 1952. נשוי ואב ל-2. מתגורר בתל אביב. בעל תואר ב"א בלימודי המזה"ת ובתולדות א"י, מ"א במדע המדינה מאוניברסיטת ת"א. החל מ-2007 פרסם שירה בכתבי העת "מטעם", "מטען", "עיתון 77", "משיב הרוח", "מאזניים" ובכתבי עת מקוונים. עורך (במשותף עם נעמה ארז) כתב עת מקוון - "נתיבים" ליצירה ועיון.
גִּ'ינְגִּיס חַאן זוֹרֵם בְּעוֹרְקַי
בִּוְרִידַי שָׁט הַכּוּזָרִי
הוּנִי מִצְטַבֵּר בְּנִשְׁמָתִי
וְהַגּוֹתִי בְּמַחְשַׁבְתִּי.
אַךְ מִכָּל מְלַמְּדַי סָכַלְתִּי
וּמֵרַגְלַי נִבְרָא מִקְפָּא פּוֹלָנִי.
כָּעֵת כֹּחִי אֵינוֹ מַכִּיר בְּעָצְמָתוֹ
וְחֻלְשָׁתִי לִי פִּרְחֵי גַּן מַרְפֵּא.
שְׁרִירַי נִסְמָכִים עַל מַיִם
עַצְמוֹתַי קְבוּרוֹת בַּעֲרָבוֹת רְחוֹקוֹת
וַאֲנִי סוֹפֵג מַהֲלֻמּוֹת מֵאֲבַק מִדְבָּר.
וְאִם אַחֲרֵי כָּל הַתְּלָאוֹת הָאֵלֶּה
אֵינִי מְבַקֵּשׁ מָזוֹר מֵרַב פִּלְאִי
זֶהוּ אוֹת שֶׁחֻשַּׁל בִּי יְהוּדִי רַב-גִּזְעִי.
דיתי רונן -
צילום: גדי דגון
דיתי רונן היא משוררת ועורכת ספרי שירה, חוקרת תיאטרון, מדיניות תרבות וניהול אמנויות, יועצת ומרצה באוניברסיטה העברית. פרסמה ספרים, מסות ומאמרים בתחומי עיסוקה בארץ ובעולם. ספר שיריה השישי, "שיבת הבית ונדודיו" (הקיבוץ המאוחד 2016), זכה בפרס קוגל לספרות יפה. ילידת תל-אביב, אם לחמישה, גרה בנווה-מונוסון.
בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאתִי
מִלִּים הֵן יְלָדוֹת שֶׁל אֱלֹהִים.
הֵן נוֹלָדוֹת עֵירֻמּוֹת
בּוֹרְאוֹת עוֹלָמוֹת
יוֹלְדוֹת בְּהֶבֶל פֶּה
אֶת עֲתִיד הָאֱנוֹשׁוּת.
בָּאָבִיב הַזֶּה
נִשְׁתֹּק.
נַבִּיט בָּעֲנָנִים.
לֹא נַקְשִׁיב לַחֲדָשׁוֹת
לֹא נַגִּיד קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ
לֹא נִקְרָא עִתּוֹנִים
לֹא נַצְדִּיק
לֹא נַאֲשִׁים.
אַחַר כָּךְ
נַרְכִּין מַבָּט
עָמֹק לְתוֹךְ
הָאִישׁוֹנִים.
רעואל שועלי -
רעואל שועלי (1981) גדל במצפה-רמון וגר בתל אביב. טייס חיל האויר במילואים. בוגר תואר ראשון בתכנית המצטיינים למדעי הרוח ואומנות של אוניברסיטת תל אביב. ממקימי כתב העת לשירה "הבה להבא". ועורך כתב העת בשנותיו הראשונות. מורה לספרות בתיכון.ספר שיריו הראשון "עורבא" רואה אור בימים אלו בהוצאת נמרוד ובעריכת יותם ראובני.
עִנְבָּל הַקַּיִץ שֶׁעָבַר
שָׁכְבָה לְיַד חֹסֶר יְכָלְתִּי
בְּאַנְדַּרְטָה לְאוֹטוֹבּוּסִים
וּבָרְשָׁתוֹת שֶׁהֵם מוֹתְחִים עַל הָעִיר
מָה שֶׁיּוֹדְעִים הַנַּהָגִים
שְׂעָרָהּ הָיָה כָּחֹל
וְקָצָר וְשָׁחֹר
הָיָה לָהּ עִנְיָן בְּתַקְלִיט
וְהָיָה לָהּ אוֹתוֹ סִפּוּר
עַל אָהוּב יָשָׁן שֶׁשָּׁכַח
בְּבֵית קָפֶה
הוּא עִשֵּׁן בְּפֶה מָלֵא:
מָה שֶׁהָיִית לְחָנִים עֲבוּרִי
וּנְגִינָה שָׁכַחְתִּי בָּאֶצְבָּעוֹת
שֶׁאִבְּדוּ מִזְּרִיזוּתָן
וְלֹא הָיְתָה לִי עַצְבוּת
שבָּאתִי לִשְׁאֹל
אִם תִּרְצִי לְהַבִּיט בַּיָּם
שׁוּב וְלַחְשֹׁב
אִתִּי עַל צְדָפוֹת.
וּכְמוֹ כָּל דָּבָר שֶׁהִגִּיעַ לְכָאן
הוּא עָשָׂה אֶת זֶה בְּמַאֲמָץ
לְהַגְשִׁים אֶת עַצְמוֹ
וַאֲנִי
דִּבַּרְתִּי עַל חֹסֶר יְכָלְתִּי
אילן שיינפלד -
צילום: עדי נס
סופר, עורך ומנחה כתיבה, בעלי "הוצאת שופרא לספרות יפה." בעל תואר שני בספרות עברית באונ' ת"א, בוגר ביה"ס לתסריטאות וביה"ס למחזאות. פרסם 18 ספרים, ובהם רב-המכר "מעשה בטבעת" וספרי ההדרכה לכותבים, "בית ספר למשוררים" ו"הסדנה לשירה". לימד כתיבה באוניברסיטת תל אביב וכיום מלמד ב"אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה ובסדנאות. הוא חתן פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול, בו זכה פעמיים, לראשונה בשנת 1990 ובפעם השנייה בשנת 2015
הַמֶּלֶל מָהוּל בִּי, מְהֻסָּס, מְהֻפָּךְ.
אֲנִי כּוֹתֵב מְהֻקְצָע, כִּמְהֻפְּנָט,
אֲבָל בְּלִי מַהוּת. אוֹצַר הַמִּלִּים שֶׁלִּי
מַרְגִּיז וּמַרְגִּיעַ, אֲנִי מַרְגִּישׁ כִּמְרַגֵּל
הַמְרוֹצֵץ וְעוֹדֵר פְּרוֹטוֹקוֹלִים
פְּנִימִיִּים. פַּקְפְּקָן, נִרְגָּן,
כְּמוֹ תַּבְרוּאָן הַמְרַוֵּחַ מִלִּים
וּרְגָשׁוֹת בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ, וְעַל הַנְּיָר.
אֲנִי מְשַׂחֵק עִם עַצְמִי בְּמִלִּים כְּמוֹ
'צֶמֶנְט'. צִמְאוֹנִי לִיצִירָה אֵינוֹ רָוֶה,
אֲבָל עוֹדֶנִּי כּוֹתֵב צִמְחִיָּה שְׁלֵמָה
שֶׁל שָׁרְשֵׁי אֲוִיר וְעַלְוַת עֵצִים
גְּדֵלָה וּמַעֲלָה מִתּוֹכִי יַעַר שָׁלֵם.
לְפֶתַע צִפּוֹר מְנַתֵּר עַל שִׂיחַ,
שֶׁמֶשׁ מְרַצֶּדֶת מִבַּעַד לַצַּמָּרוֹת,
וְכָל שְׁלִיפָה מַשְׁמָעָהּ פְּגִיעָה בּוּל.
סמי שלום - שטרית -
סמי שלום שטרית, משורר, סופר ויוצר קולנוע, הוא פרופסור במחלקה לשפות ותרבויות המזרח התיכון ואסיה, בקווינס קולג' בניו-יורק ובבית הספר לאומנויות הקול והמסך במכללת ספיר בנגב. שטרית פרסם מאמרים רבים וספרי שירה, פרוזה ועיון על חברה, תרבות, זהות וחינוך בישראל. ביניהם: "שירים באשדודית" (אנדלוס 2003), "יהודים" (נהר ספרים, 2008), "המאבק המזרחי בישראל." (עם עובד 2004) ולאחרונה "יהודית ודמוקרטית: מבחן בחינוך" (בימת קדם הוצאת ספרים, 2014).
בַּדֶּרֶךְ לְעֵין חֲרוֹד
אָבְדָה לִי הָרֵי"שׁ.
אַחַר כְּבָר לֹא חַשְׁתִּי
בְּאָבְדַּן הָעַיִ"ן
וְאֶת הַחֵי"ת הַחִכִּית
מֵאָבִי כָּךְ יָרַשְׁתִּי
שֶׁרְכָשָׁהּ בְּעַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ לְאַ"י.
בַּדֶּרֶךְ לְעֵין חֲרוֹד
אָבְדָה לִי הָעַיִ"ן.
לֹא מַמָּשׁ אָבְדָה,
נִרְאָה כִּי בָּלַתִּי אוֹתָהּ.
שי שניידר - אילת -
צילום: המשוררת
שי שניידר-אֵילת
ילידת 1977, אם לשניים, מתגוררת בקיבוץ אייל, במאית ומורה לתיאטרון
בוגרת מסלול השירה של 'הליקון' תשע"ד, שיריה ראו אור בכתבי-העת
'ננופאוטיקה', 'עיתון 77', 'מעין' ו'הליקון', בימים אלו מתגבש ספר שיריה הראשון.
אַתָּה הַתִּינוֹק
שֶׁהֻשְׁחַל אֶל זְרוֹעוֹתַי בְּעַד חַלּוֹן הַמְּכוֹנִית
בְּמִגְרַשׁ הַחֲנָיָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
כְּדֵי שֶׁאָנִיק אוֹתְךָ
תַּחַת לַתַּכְרִיךְ, הָיָה אַבָּא קַר מְאוֹד
וּכְשֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ, הָיָה לוֹ רֵיחַ מְשֻׁנֶּה
וּמִישֶׁהוּ הִדְבִּיק עָלָיו מַדְבֵּקָה יְרֻקָּה
וְעָלֶיהָ הָיָה כָּתוּב בְּשָׁחֹר:
גֶּבֶר
אֲבָל אַתָּה
כְּשֶׁהֻנַּחְתָּ בִּזְרוֹעוֹתַי, הָיִיתָ חַם וְנָע
וַאֲנִי נָטַפְתִּי אֵלֶיךָ חַיִּים מְתוּקִים
בַּמְּכוֹנִית בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
וּשְׁנֵינוּ נִצַּלְנוּ
אֶת הַבֶּגֶד שֶׁהִלְבַּשְׁתִּי לְךָ בַּיּוֹם הַהוּא
אוֹבֵרוֹל תְּכֵלֶת עִם פִּילִים אֲפַרְפָּרִים
הִשְׁלַכְתִּי לַפַּח וְנָתַתִּי לְךָ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה:
דָּנִיאֵל.
ילי שנר -
צילום: רותם אזולאי
ילי שנר, ילידת קיבוץ לוחמי הגיטאות 1985, מתגוררת כיום במוצא עילית, נשואה לשגיא
בעלת תואר ראשון בספרות עברית ומחשבת ישראל ובוגרת לימודי ביבליותרפיה בהיברו יוניון קולג'.
משוררת, מלמדת כתיבה יוצרת, ביבליותרפיה וספרות. ספר שיריה הראשון, ״כותנה״, ראה אור ב2016.
זוֹ הָאַהֲבָה שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי לִדְבֹּק בַּמְּלָאכָה בָּאֹפֶן
שֶׁדָּבַקְתִּי פַּעַם רַק בַּצַּעַר
לִשְׁמֹעַ בְּרִשְׁרוּשׁ הַשַּׂקִּיות הַכְּבֵדוֹת שֶׁאֲנִי סוֹחֶבֶת מִן הַשּׁוּק
אֶת קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם
לִמְצֹא אֶת בֶּטֶן הַסִּיר מְבַעְבַּעַת הֵרָיוֹן
לְנַפּוֹת קֶמַח אֶל הַחַלָּה בִּמְתִיקוּת
שֶׁאֵין לָהּ דָּבָר עִם הַסֻּכָּר.
זוֹ הָאַהֲבָה שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי
לְהִתְבּוֹנֵן בְּלוּלְאוֹת הַצִּפָּה כִּבְעֵינֵי חָתוּל
וּלְהָשִׁיב לָהֶן אִישוֹנֵי כַּפְתּוֹר עֲגֻלִּים
שֶׁיְּבַיְּתוּ אוֹתָן מִן הַפֶּרֶא.
יִהְיֶה נָכוֹן לוֹמַר שֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֶל הַחַיִּים.
לוּלֵא הַשִּׁירָה, יִתָּכֵן וְהָיִיתִי נִמְהֶלֶת בָּם לְגַמְרֵי,
תַרְכִּיז פֶּטֶל בְּמַיִם רַבִּים
אוֹ נִשְׁאֶרֶת בְּצֶבַע הַיַּיִן
אַךְ מַפְסִיקָה לִתְסֹס מִסּוֹד.
אֲנִי זוֹכֶרֶת: הַמִּרְפֶּסֶת, הַחַלּוֹן,
הַמַּבָּט נִשְׁלַח דַּרְכָּם לִמְצֹא בָּרְחוֹב
אֶת אֲזוֹרֵי הַסְּפָר בְּתוֹךְ הַסִּמְטָאוֹת
וְשָׁב פְּנִימָה לִשְׁכֹּחַ אֶת הַהֶבְדֵּלִים
לְהוֹשִׁיט יָד אֶל רִצְפַּת הַפַּרְקֶט
וְלִקְטֹף מִמֶּנָּה דֶּשֶׁא.
ענת שרון בלייס -
צילום: מוטי קקיון
חיה בעמק יזרעאל עם האיש דותן והבן יהונתן, כמה חתולים רדיו ואינספור ספרי שירה. עורכת ומגישה את תכנית הספרות ''מלים שמנסות לגעת'' רשת א' קול ישראל, מנהלת את תחנת הרדיו האקדמית ''קול יזרעאל''; כלת פרס אקו''ם בעילום-שם ופרס ברנשטיין. בשתי כפות ידיים ומיקרופון יצרתי ארכיון רדיו המוקדש לשיחות משוררים ושירה , ולסיום שני ספרי שירה שלי -''האדמה היא מרחק'' (הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2004) ו ''צדו של המרחק'' (הוצ' קשב לשירה,2013).
עָשִׂיתִי אֶת כָּל הטָעֻיּוֹת האֶפְשָׁרִיוֹת
קֵרָבְתִּי אֶת הַמַּאֲכֶלֶת אֶל הַגּוּף
שַׁאֲגָתִי, בָּעַטְתִּי
הַדָּם נְעֶצָר, פַּרְצוּפָהּ שֶׁל האַיָּלָה נִיבָּט אֵלַי:
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי עוֹד רֶגַע הִיא אוֹ אֲנִי.
שָׁמַטֶתִּי אֶת הַבַּרְזֶל
מַבָּטָהּ טָבַע בֶּעֵינַיי, הַגּוּף
חֲזַר לִנְשׁוֹם
הַשָּׂדֶה גָּבָהּ לְיַּעַר וְהִיא נִמְלְטָה
אֶל עָצְמָה
כְּתָמִיד.