מיטל ניסים

תִּקְוָה

זוֹ הַפַנְטַזְיָה
שֶׁאֲנִי שׂוֹרֶדֶת
בְּלִי לְהִכָּנַע לַמְּכוֹנָה
שֶׁפּוֹלֶטֶת מוֹרוֹת
עִם אֹדֶם עַל הַשֵּׁן
עִם קִשְׁקוּשׁ בַּשֵּׂעָר
וְעִם מִלִּים שֶׁמְּבַטְּאוֹת
אֶת מָה שֶׁתָּכְנִית הַלִּמּוּדִים הִתְכַּוְּנָה
עִם שׁוֹט דִּמְיוֹנִי
תּוֹךְ בְּדִיקָה קַפְּדָנִית
שֶׁהַכֹּל הַכֹּל הַכֹּל
נִכְתַּב בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁל הַתַּלְמִידִים
מִתַּחַת לְכוֹתֶרֶת צִבְעוֹנִית.

דנה אמיר

*

הַלּאֹ נִזְכָּר,
צָלוּל כְּמַבָּטוֹ שֶׁל עִוֵּר
בַּחֹשֶׁךְ

נוֹדֶדֶת רְחוֹקָה, יוֹלֶדֶת,
אָחוֹת
פִּתְחִי לִי פֶּתַח עִם הַגֵּף
חַלּוֹן אַחֲרוֹן,
בְּהִתְעַטֵּף עָלַיִךְ לֵילִי


מתוך קריעה (אבן חושן 2016)

יהודה ויזן

*

עֻבָּר בָּרִיא
עֻבָּר עִבְרִי
אֲרִי יָרֵא

בּוֹא אֱלֵי עוֹלָם

לוֹמַר שְׂפַת־עֵבֶר
וּלְשַׁמֵּשׁ

מֵיתָר בְּיַד מִלְּתָא
תָּא
תָּא

ארמית:
מִלְּתָא = מילה, עולם, דבר
תָּא = בוא!

חיים גורי

נסיון לעוף

אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים כָּמוֹהוּ, הַמְנַסִּים לֹא פַּעַם לָעוּף,
לְהִתְמַקֵּחַ עִם חֻקֵּי הַכֹּבֶד,
לוֹמְדִים בְּשִׁעוּרֵי הַבַּיִת,
עַד מַה קָשֶׁה פֹּה לְפַתּוֹת אֶת הַכִּשּׁוּף.

דיתי רונן

שיר מס. 22 במחזור "בשובי"

בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאתִי
מִלִּים הֵן יְלָדוֹת שֶׁל אֱלֹהִים.
הֵן נוֹלָדוֹת עֵירֻמּוֹת
בּוֹרְאוֹת עוֹלָמוֹת
יוֹלְדוֹת בְּהֶבֶל פֶּה
אֶת עֲתִיד הָאֱנוֹשׁוּת.
בָּאָבִיב הַזֶּה
נִשְׁתֹּק.
נַבִּיט בָּעֲנָנִים.
לֹא נַקְשִׁיב לַחֲדָשׁוֹת
לֹא נַגִּיד קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ
לֹא נִקְרָא עִתּוֹנִים
לֹא נַצְדִּיק
לֹא נַאֲשִׁים.
אַחַר כָּךְ
נַרְכִּין מַבָּט
עָמֹק לְתוֹךְ
הָאִישׁוֹנִים.

אילן שיינפלד

אוצר מילים

הַמֶּלֶל מָהוּל בִּי, מְהֻסָּס, מְהֻפָּךְ.
אֲנִי כּוֹתֵב מְהֻקְצָע, כִּמְהֻפְּנָט,
אֲבָל בְּלִי מַהוּת. אוֹצַר הַמִּלִּים שֶׁלִּי

מַרְגִּיז וּמַרְגִּיעַ, אֲנִי מַרְגִּישׁ כִּמְרַגֵּל
הַמְרוֹצֵץ וְעוֹדֵר פְּרוֹטוֹקוֹלִים
פְּנִימִיִּים. פַּקְפְּקָן, נִרְגָּן,

כְּמוֹ תַּבְרוּאָן הַמְרַוֵּחַ מִלִּים
וּרְגָשׁוֹת בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ, וְעַל הַנְּיָר.

אֲנִי מְשַׂחֵק עִם עַצְמִי בְּמִלִּים כְּמוֹ
'צֶמֶנְט'. צִמְאוֹנִי לִיצִירָה אֵינוֹ רָוֶה,
אֲבָל עוֹדֶנִּי כּוֹתֵב צִמְחִיָּה שְׁלֵמָה
שֶׁל שָׁרְשֵׁי אֲוִיר וְעַלְוַת עֵצִים
גְּדֵלָה וּמַעֲלָה מִתּוֹכִי יַעַר שָׁלֵם.
לְפֶתַע צִפּוֹר מְנַתֵּר עַל שִׂיחַ,
שֶׁמֶשׁ מְרַצֶּדֶת מִבַּעַד לַצַּמָּרוֹת,
וְכָל שְׁלִיפָה מַשְׁמָעָהּ פְּגִיעָה בּוּל.

סמי שלום שטרית

בַּדֶּרֶךְ לְעֵין חֲרוֹד

בַּדֶּרֶךְ לְעֵין חֲרוֹד
אָבְדָה לִי הָרֵי"שׁ.

אַחַר כְּבָר לֹא חַשְׁתִּי
בְּאָבְדַּן הָעַיִ"ן
וְאֶת הַחֵי"ת הַחִכִּית
מֵאָבִי כָּךְ יָרַשְׁתִּי
שֶׁרְכָשָׁהּ בְּעַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ לְאַ"י.

בַּדֶּרֶךְ לְעֵין חֲרוֹד
אָבְדָה לִי הָעַיִ"ן.
לֹא מַמָּשׁ אָבְדָה,
נִרְאָה כִּי בָּלַתִּי אוֹתָהּ.

ערן הדס

האזנת יתר

כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִסְתַּלֵּף בְּתִקְשֹׁרֶת עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדֶּרֶךְ לִקְרִיסָה
כַּמָּה קַל לַלְּמִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמִּטָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ רְכִישָׁה
כַּמָּה קַל לַמִּדָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה כָּל הַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה כָּל לְמִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה
כַּמָּה קַל לַמֵּידָע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ הַקָּשָׁה

ריטה קוגן

מוֹנֶה אונס

אֲנִי עֲדַיִן מוֹנָה אֶת הַשָּׁנִים.
אוֹמְרִים לִי - אַלְפַּיִם וְשֶׁבַע,
אֲנִי סוֹפֶרֶת - שָׁנָה.
אוֹמְרִים לִי - אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה,
אֲנִי סוֹפֶרֶת - שְׁנָתַיִם.
בְּאַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה
אֹמַר בִּפְלִיאַת-מָה - עֶשֶׂר.
בְּאַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה
לֹא אַגִּיד דָּבָר,
כִּי אַחַת עֶשְׂרֵה
הִיא מִלָּה כֹּה מְסֻרְבֶּלֶת.

שמעון רוזנברג

מוצא של כבוד

גִּ'ינְגִּיס חַאן זוֹרֵם בְּעוֹרְקַי
בִּוְרִידַי שָׁט הַכּוּזָרִי
הוּנִי מִצְטַבֵּר בְּנִשְׁמָתִי
וְהַגּוֹתִי בְּמַחְשַׁבְתִּי.

אַךְ מִכָּל מְלַמְּדַי סָכַלְתִּי
וּמֵרַגְלַי נִבְרָא מִקְפָּא פּוֹלָנִי.

כָּעֵת כֹּחִי אֵינוֹ מַכִּיר בְּעָצְמָתוֹ
וְחֻלְשָׁתִי לִי פִּרְחֵי גַּן מַרְפֵּא.
שְׁרִירַי נִסְמָכִים עַל מַיִם
עַצְמוֹתַי קְבוּרוֹת בַּעֲרָבוֹת רְחוֹקוֹת
וַאֲנִי סוֹפֵג מַהֲלֻמּוֹת מֵאֲבַק מִדְבָּר.

וְאִם אַחֲרֵי כָּל הַתְּלָאוֹת הָאֵלֶּה
אֵינִי מְבַקֵּשׁ מָזוֹר מֵרַב פִּלְאִי
זֶהוּ אוֹת שֶׁחֻשַּׁל בִּי יְהוּדִי רַב-גִּזְעִי.

אלה נובק

(Don’t Panic)

בְּגִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִים
אָמוּת מֵהֶתְקֵף לֵב
כָּכָה אַבָּא אָמַר
וְאַבָּא תָּמִיד צוֹדֵק

זֶה תּוֹרַשְׁתִּי, הוּא אָמַר
עַל-אַף שֶׁאִישׁ בַּמִּשְׁפָּחָה
לֹא מֵת מֵהֶתְקֵף לֵב
בְּגִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִים

הָיָה אֶת זֶה שֶׁחָטַף
בְּגִיל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִים
שֶׁטֶף דָּם בַּמּוֹחַ

אֲבָל הָיָה מֵהַצַּד שֶׁל אִמָּא

טינו מושקוביץ

*

כְּשֶׁהַכָּרִית נִשְׁמַעַת חָזָק בָּאֹזֶן
וְהָעֲמִילָן מְגָרֶה אֶת הָעוֹר בָּעֹרֶף
גְרִינְשפַּן מֵבִין שֶׁהוּא לֹא נִרְדַּם עוֹד
שֶׁמְּאֻחָר מְאוֹד וְהַיַּתּוּשִׁים הִגִּיעוּ
שֶׁהוּא שׁוֹכֵב כְּבָר הָמוֹן זְמַן כָּכָה
וּמַשֶּׁהוּ מַתְחִיל לִכְאֹב
אָז צָרִיךְ לְהִתְגַּלְגֵּל הַצִּדָּה
וְלִתְהוֹת שׁוּב אִם נַעַל אֶת הַדֶּלֶת
לְהִתְפַּלֵּא עַל הַמְּהִירוּת שֶׁבָּהּ עָבַר הַחֹרֶף –
מְמֻצָּע הַמִּשְׁקָעִים
וְהַלַּחַץ הַבָּרוֹמֶטְרִי.

שלומי חתוכה

דיאלוג עם הלילות

הֶעָתִיד אֵינֶנּוּ
וְלֹא מְחֻפָּשׂ מַחְשָׁבוֹת:
גָּדַלְנוּ כְּבָר אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים,
הַחֲלוֹמוֹת אֵינָם עוֹד מִפְרְשֵׂי חַיֵּינוּ.

וְלֹא פְּרָחִים הַמְּשַׁכְּכִים חֲמַת הַחֹרֶף.

אֲנִי מַבִּיט בַּלֵּילוֹת הָרֵיקִים
מְחַכִּים שֶׁיִּמְזְגוּ לְתוֹכָם אֶת הַנְּעוּרִים;
פַּעַם אַהֲבָתֵנוּ הָיְתָה צִמְאוֹנָם,
הַיּוֹם מָצָאנוּ זֶה אֶת זֶה
עֵירֻמִּים.

תהילה חכימי

לילה

הַיָּדַיִם כְּבָר שָׁכְחוּ אֵיךְ
כִּי הַזְּמַן, מֵאָז עָבַר בָּהֶן
הַבָּשָׂר הָאַחֵר וְהַחַם הַזֶּה
והעוֹר לֹא מִצְטַמְרֵר כָּל כָּךְ
לֹא נִרְעַד לְנֹכַח הַזָּר
בִּשְׁמִי הַלַּיְלָה נִזְהָר
חֲצִי יָרֵחַ שֶׁלֹּא יָדַע
וְאֵין לִי זְמַן
לְחַשֵּׁב יָרֵחַ וְעוֹד יָרֵחַ
כָּל יְמֵי הָעֲבוֹדָה הָאֵלֶּה
שַׂקִּיּוֹת הַזֶּבֶל
וְכָל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה
כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה

עידן בריר

שאלות / פאדל אל-עזאווי

הָרוּחַ לוֹחֶשֶׁת בֵּין הֶעָלִים
מִי יִשְׁמַע?

הַלַּיְלָה מְחַלֵּק אֶת פָּנַי לִשְׁנֵי חֲצָאִים
בְּאֵיזֶה מֵהֶם אֶבְחַר?

הַצִּפּוֹר שֶׁעַל חַלּוֹנִי
הַאִם אֲגָרְשֶׁנָּה?

וְהִנֵּה אָדָם נִרְצָח בֵּין הָעֵצִים
מָה אֶעֱשֶׂה?

אלון בר

*

אַתְּ
בְּעִקָּר אַחֲרֵי מַשְׁבְּרִים
לוֹחֶשֶׁת,
אַחֲרֵי הַחַגִּים
תִּרְאֶה אֵיךְ שֶׁנִּבְנֶה
וְיִתְחַדְּשׁוּ כִּוּוּנֵי הַתְּנוּעָה
בְּחַדְרֵי הָאֲרוֹנוֹת הַתְּנוּעָה עֵרָה
הַקְּצָרִים יַעֲלוּ
הָאֲרֻכִּים יֵרְדוּ
נָגִיף אֶת הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בֵּינֵינוּ עוֹד קֹר
וְשֶׁלֹּא תֻּחְלַף סְתָם עוֹד רוּחַ
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ דָּחוּס מֵהַמְתָּנָה
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ דָּחוּס וְזָנוּחַ.

(מתוך "כל יום דבר נופל", הליקון-אפיק)

יוליה וינר

*

בְּכָל חָלָל דִּירָתִי, כְּמוֹ רוּחוֹת רְפָאִים
לֹא נִרְאִים לָעַיִן אַךְ מוּחָשִׁיִּים
מְפֻזָּרִים שְׁלֹשֶׁת חֲפָצַי הֲכִי יְקָרִים:
הַשָּׂפָה הָרוּסִית אִתָּהּ נוֹלַדְתִּי
הַשָּׂפָה הָאַנְגְּלִית אוֹתָהּ לָמַדְתִּי
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית יַהֲלוֹם גָּלְמִי
שֶׁנָּפַל עָלַי בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי
מִי יוֹדֵעַ אוּלַי יוֹם בָּהִיר אֶחָד
גַּם אוֹתָהּ אֲנִי בֶּאֱמֶת אֶלְמַד
שְׁתַּיִם מֵאֵלֶּה עֲדַיִן צְעִירוֹת
יֵשׁ לַהֵן סִכּוּי מְצֻיָּן לִשְׂרֹּד
הַשְּׁלִישִׁית כְּבָר קָמָה פַּעַם מֵהַקֶּבֶר
וְתִּשְׂרַּד כַּנִּרְאֶה forever and ever

מתוך מחזור השירים : "הִשָּׂרְדוּת" / моя квартира /my apartment

רבקה מרים

*

הַמָּקוֹם שָׁם זֵהֶה, גִּלְּתָה הָאֵם, אַחֲרֵי מוֹתָהּ, לָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה
לֹא נִרְאֶה שָׁם אַחֶרֶת. גַּם שָׁם יֵשׁ נְקֻדָּה עִוֶּרֶת
כְּמוֹ זוֹ שֶׁבָּעַיִן, אוֹ כְּמוֹ הַשֶּׁקֶט שֶׁהוּא עֵין סְעָרָה
וּבְאוֹתָהּ נְקֻדָּה, הוֹסִיפָה הָאֵם וְאָמְרָה, אֶחָד הוּא שֶׁאֵרַע וְשֶׁכְּלָל לֹא אֵרַע
וְהָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה הִתְכַּרְבְּלָה בְּחֵיק אִמָּהּ שֶׁשּׁוּב אֵין הוּא כְּלָל חֵיק
וְשָׁמְעָה אֵיךְ אָבִיהָ מוֹסִיף וּמְסַפֵּר עִם אִמָּהּ, וְאֵיךְ הִיא אָז צוֹחֶקֶת
וְגַם הוּא צוֹחֵק.

וְיָדְעָה הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שׁוּב עִם אִמָּהּ וְאָבִיהָ
וְשֶׁאוֹתָהּ נְקֻדָּה עִוֶּרֶת
הִיא שֶׁאֶל מֵעֵבֶר לְחַיֵּיהֶם וּמוֹתָם אוֹתָם הֵבִיאָה.
(מתוך 'האף על פי', כרמל 2014)

אמיר מנשהוף

*

וּבכֵן אֱלֹהַי הִסתַּקרַנתִּי
וּתְהֵא זוֹ-לְךָ
מִנחַת הַפּרֵדָה שֶׁל גּוּפִי
אֲנִי בִּידֵי שָׁמַיִם
הָעוֹלָם אֲהוּבִי

דורית ויסמן

15 מליון תושבים, ואת

שֶׁחִיַּכְנוּ זוֹ לְזוֹ
בִּשְׁעַת הָעֹמֶס
בַּתַּחְתִּית
שֶׁל מֶקְסִיקוֹ סִיטִיְ

דְּחוּקוֹת
אֶל אֲחֵרוֹת.

3.3.16, מקסיקו סיטי

רפי וייכרט

אל ספריי

שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד עֲמַדְתֶּם עַל מַדָּפֶיהָ.
אוּלַי אֲפִלּוּ נְדַדְתֶּם בֵּין הַיַּבָּשׁוֹת,
אֲרוּזִים בְּאַרְגָּזִים, וְנִפְרָקִים
וְשׁוּב עוֹלִים עַל מַדָּפִים מֵעֵץ אוֹ מִמַּתֶּכֶת.
הֵיטַבְתֶּם מִמֶּנִּי לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ
בִּתְמוּרוֹת עִתִּים, בְּתַחֲלוּפַת גְּבָרִים.
יִתָּכֵן שֶׁמִּדֵּי פַּעַם נָטְלָה אֶתְכֶם בַּיָּד
וְהַשּׁוּרוֹת הַמֻּקְדָּמוֹת אוֹתָן כָּתַבְתִּי
אָמְרוּ דְּבַר-מָה אֶל תּוֹךְ חַיֶּיהָ.
לֹא נִפְטְרָה מִכֶּם, סְפָרַי,
וְלֹא הוֹתִירָה אֶת כְּרִיכוֹתֵיכֶם מֵאֲחוֹרֶיהָ.
הֱיִיתֶם כְּמוֹ יְתַד מִלִּים בְּתוֹךְ קִיּוּם.
תּוֹדָה לָכֶם עַל שֶׁנְּשָׂאתֶם לְצַד גּוּפָהּ
אֶת עִקְּבוֹת הֲוָיָתִי.
תָּמִיד סָמַכְתִּי עֲלֵיכֶם.
לֹא אִכְזַבְתֶּם אוֹתִי.

אוהד ובר

מקרה אינטימי

כָּאָדָם הַפּוֹתֵחַ תְּרִיס
וּמַכְנִיס אוֹר מִן הָרְחוֹב,
אֲנִי פּוֹרֵם כַּפְתּוֹרִים בְּחוּלְצַתֵךְ
וְגוּפְךְ קוֹרֵן אֵלִי מִתְּשׁוּקָה –
עוֹרֵךְ הַסְדִיני מְבַקֵּשׁ אוֹתִי.

רוני סומק

מכתב ללאה גולדברג

הַגַּפְרוּרִים שֶׁהִדְלַקְתְּ עֲדַיִן מְאִירִים
אֶת בְּדִידוּתָהּ שֶׁל הַמִּלָּה
שֶׁנִּפְסְלָה מִן הַשִּׁירִים.
הַאֻמְנָם?
בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן שֶׁהוֹרַשְׁתְּ לִי
רוֹאִים כִּי הַחֹק הָרִאשׁוֹן
שֶׁל הַשִּׁירָה הוּא
שֶׁאֵין חֻקִּים.

עמיחי חסון

האלמנה והאחים ראם

הָאַלְמָנָה וְהָאַחִים רַאם כְּבָר לֹא
מַדְפִּיסִים שַׁ"ס וִילְנָה
הֵם יוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר בְּשֶׁקֶט
כָּל הָאוֹתִיּוֹת עַל הָרִצְפָּה
רֵיחַ הַדֶּבֶק רוֹדֵף אוֹתָם
גַּם אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שְׁטִיפוֹת.


הָאַלְמָנָה פּוֹתַחַת דֶּלֶת
אֶל קַרְקָעִית הָאוֹקְיָנוֹס
טוֹבֶלֶת רַגְלַיִם עֲמוּסוֹת וְרִידֵי דְּיוֹ
כְּמוֹ מִכְחוֹל בְּכוֹס מַיִם.
דָּגִים תּוֹעִים קוֹפְצִים פְּנִימָה
נִלְכָּדִים בִּמְכוֹנוֹת הַדְּפוּס.
הָאַלְמָנָה רַאם אוֹמֶרֶת:
מִי שֶׁיִּתְפֹּס הֲכִי הַרְבֵּה נוּן
פָּטוּר מִמִּשְׁמֶרֶת עֶרֶב.

ללי ציפי מיכאלי

רוע וחוזה האטום 2016

זֶהוּ עִידָּן שֶׁל תּוֹהוּ וָבוֹהוּ
מִסּוּג שֶׁלֹּא יָדְעָה הָאֲנוּשׁוֹת
לֹא שֶׁהָרוֹעַ רַע יוֹתֵר
הָרוֹעַ אַכְזָרִי יוֹתֵר
הָרוֹעַ בָּנָלִי יוֹתֵר
הָרוֹעַ אַבְּסוּרְדִי יוֹתֵר
אֶלָּא
-אַתֶּם יוֹדְעִים טוֹב מִמֶּנִּי-
שֶׁהָרוֹעַ בַּקָּנִים
בִּקְצָבִים בִּלְתִּי נִשְׁמָעִים
בְּתוֹךְ סוֹדוֹת אֲפֵלִים
בְּלוֹעַ הַיְּקוּם
בֵּין דַּפֵּי חוֹזִים שֶׁנֶּחְתָּמִים
בִּוְוָרִידֵי הַבְּגִידוֹת
בָּאָדָם הקיבּרנטי
חֲסַר הַפַּרְצוּף

אָז מָה אַתָּה שׁוֹתֵק?
צְרַח! צְרַח! צְרַח!