ננו תערוכה: אורי ברנשטיין

ננו תערוכה של שמונה שירים מאת אורי ברנשטיין אשר פורסמו בגיליון השלישי של כתב העת "ננופואטיקה" בהוצאת מקום לשירה.

יתרון המבט החטוף של אורי ברנשטיין

נועה שקרג'י (מתוך ננופואטיקה, גיליון 3)


שיריו של אוֹרי ברנשטיין הרצופים לדברים אלה הם מבחר מתוך 'מבטים חטופים', ספר שירים ננופואטי המונה 83 שירים קצרים, שטרם ראה אור. אוהבי שירתו של ברנשטיין יכולים לנחש בדרך כלל כיצד ייראה שיר בספרו החדש: מאוּפּק, מדויק, פרטי, מצוחצח למשעי, מעונב אך מדוד, או חרוז, ומעליו ענן אפור בגוונים משתנים המלווה את השיר כצל. השיר הזה, שניתן לנחש אותו, מציע את חוכמת המפגש בין המידע הרגשי של המשורר ובין המידע האסתטי, הידיעה של אורי את מלאכת השיר שלו, והדרך שבה ניתן להתיך אותם זה בזה. אולם לעיתים החוכמה הזאת נותרת גאה מדי וסתומה, משום שהיא חבויה בתוך שיר מתוחכם וקר יותר, וממד השחרור של הקורא נבלם מבעד לחריר ההצצה שמציעות השורות הבודדות. ההחלטיות שמאפיינת את הפואטיקה הזאת, פואטיקה פרטית ומפורדת, מזמנת באופן טבעי את המבט החטוף, של מי שדי לו במבט זה כדי לחרוץ שיר. אולם דווקא שירי המבטים החטופים, הקצרים, במבחר שתקראו מייד, אינם חורצים, קרים או חרותים באבן. הם מציעים לקורא רגש חופשי. הם מזמנים לתוך היופי המסותת חיים ותחושה אנושית שהופכים את חוויית הקריאה למענגת, משום שהיא משוחררת ומניחה בצד את הקפיצוּת המוכרת. בדומה לספריו האחרונים, גם ספרו זה עוסק בהחמצה ובפרידה מהעולם, שהן הענן האפור מעל השירים בו. אולם בסופו של עניין העיסוק בפרידה מנכיח יותר מכל את המשורר שישנו, המציע כאן, במעט שורות, "רוּחַ שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה".


אורי ברנשטיין

מתוך ״מבטים חטופים״



אָדָם טוֹבֵעַ, בַּאֲגַם רָדוּד,
רַגְלָיו כִּמְעַט וְנוֹגְעוֹת בַּקַּרְקַע,
וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכִּמְעַט.


הַצֶּבַע הַיָּרֹק הַמִּתְקַבֵּץ בַּשָּׁמַיִם
הוּא כְּשֶׁל קִירוֹת בָּתֵּי חוֹלִים

שֶׁמְּצַפִּים לָנוּ בְּסַבְלָנוּת וּבְחַלּוֹנוֹת
רַבִּים וּמוּאָרִים קְלוּשׁוֹת.

אורלי עסיס

*

בִּימֵי חֹרֶף
כְּשֶׁהַצִּפּוֹרִים עָפוֹת נָמוּךְ
מִתְחַשֵּׁק לִי לִתְפֹּס אַחַת
לְלַטֵּף לִמְחֹץ
לְהַשְׁלִיךְ
וּלְהַמְשִׁיךְ
כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי עוֹשָׂה לַלֵּב הַכּוֹאֵב
אִם הָיָה מֵעֵז לְהַרְאוֹת אֶת פָּנָיו
וּמִתְיַשֵּׁב לִי עַל הַכָּתֵף

מתוך הספר "חֲרָפוֹת קְטַנּוֹת", עמ' 7
איתן בולוקן

*

הַשְּׁתִיקָה לְאַט
כֹּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
זְבוּב וְקַבְּצָן

מִּנְיָן הֻשְׁלַם
תַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס
תְּפִלָּה רוֹחֶשֶׁת

כְּלָבִים קְשׁוּרִים
לְצַד הַמַּרְכּוֹל
בְּקָרוֹב סְלִיחוֹת

מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר
מְנוֹרַת הַשֻּׁלְחָן
קַדָּה לְשַׁמֵּשׁ
דרור בורשטיין

*

שַׂחְקָן קוֹלְנוֹעַ
מְסַפֵּר לִי בְּעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת
עַל סֶרֶט שֶׁצָּפָה בּוֹ זֶה עַתָּה
וְהוּא אוֹמֵר שֶׁגַּם הוֹרַי הָיוּ שָׁם וּבָכוּ
וְהוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא גִּלֵּם תַּפְקִיד רָאשִׁי


(מתוך: אלה כרגע חיי, אבן חושן, 2015)
מעין שטרנפלד

*

כְּשֶׁנִּשְׁבֶּרֶת כּוֹס,

הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת

לְהַרְכִּיב

מֵהַשְּׁבָרִים

אֲגַרְטָל

(מתוך: משמרות שפיות, הוצאת פרדס, עורך ערן צלגוב, עמ' 7)
סיגלית בנאי

משקל חרוז ובית

איש ישן על המדרכה
מתחת לכספומט

זה דימויי?

ילד דופק על חלון המכונית
מבקש נדבה

מטאפורה?

אישה קשישה מתכופפת
מעל ערימת האשפה בסוף השוק
ושולהתפוח אדמה
חציו רקוב

מטונימיה?
שירת האני?
משקל חרוז ובית?
איפה
הבית
נדיה עדינה רוז

לא האמנתי

לַלֵּיצָן הָרְפוּאִי
שֶׁהִצְבִּיעַ עַל שַׂעֲרוֹתַי
הַמִּזְדַּקְּרוֹת,
"אַתְּ מַצְחִיקָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי",
חִיֵּךְ.

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר
מַדְבֵּקַת סְמַיְלִי
עֲדַיִן קָרְצָה מֵהַסָּדִין
הַמְכַסֶּה אֶת פְּנֵי אָבִי
כְּמוֹ פַּעַם כְּשֶׁשִּׂחֵק
אִתִּי מַחְבּוֹאִים.

אַף אָדֹם,
גַּרְבַּיִם לֹא תּוֹאֲמִים –
נִכְנַסְתִּי לַנַּעֲלַיִם
הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הַמָּוֶת.

(מתוך: ״דיו של שלג עמ׳ 39״)
שמעון בוזגלו

נַרקיסוֹס בן 52

ראיתי אתמול, במקרה,
תמונה שלי מלפני תשע שנים.

צרחת קופים בחורשה,
ציפורים מתעופפות באימה
מעל הבריכה הכסופה -
משהו נורא קרה.
שמעון מרמלשטיין

לאורך הגדר

כָּאן.
לְאֹרֶךְ תַּיִל מְחֻשְׁמָל

אַל תִּנְשֹׁם

מִישֶׁהוּ בַּחֹשֶךְ
נוֹגֵעַ בְּתַבְלִיט פָּנֵינוּ
מְנַסֶּה לְפַעְנֵח אֶת
הָאוֹתִיּוֹת
בָּהֶן הוּא מְתֹאָר.

כֹּה רָחוֹק הוּא,
יָדֵנוּ לֹא מַשֶּׂגֶת.

(מתוך: ״ארץ החיים״)