מתוך ״מתנות החתונה״, שער ז':

1.
בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה
אַתָּה
מִי

כּוֹכָבִים שׂוֹנְאֵי אָדָם
עֵדֶיךָ
כָּל דּוֹרְסֵי נֶשֶׁף שְׁקֵטִים

מֵעֵבֶר זְגוּגִית
חוּץ
מִכְּבוֹדְךָ

רַק
שִׁקּוּף-לַיְלָה.

שְׁחַרְחוֹרֶת

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד דְּבַר מָה
קָלוּשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ יִלְאַט
יִלְחַשׁ אוֹ יְהֲסֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִפְתַּח חַלּוֹן
אֶשְׁנָב אוֹ צֹהַר צַר (נִרְאֶה כִּי הָאֲוִיר
סָגַר עָלַי, הַשֶּׁמֶשׁ שָׁכְכָה.) שֶׁמִּישֶׁהוּ יַרְפֶּה
יַתִּיר שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקְשֹׁר אֶת הַקְּצָווֹת, בְּרֹךְ,
אוֹ לֹא, שֶׁמִּישֶׁהוּ יִכְרֹך, יִצְנוֹף אוֹ יְחַבֵּק אֵלָיו
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַנִּיחַ יֵשׁ בְּתוֹךְ
הָאֵין שֶׁמִּישֶׁהוּ יַחֲזִיר
יָשִׁיב כָּל מָה שֶׁלֹּא שֶׁלּוֹ
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַקְשִׁיב לַטַּל
לַמַּיִם צְלִיל שֶׁבָּא מִן
השָׁמַיִם, הָעֵצִים שָׁבְרוּ
אֶת שְׁתִיקָתָם שֶׁמִּישֶׁהוּ יִפְקַח
יִרְאֶה, יַבִּיט אֲחוֹרָה עַד
שֶׁמִּישֶׁהוּ כבר יכַבֶּה אֶת כָּל
הַזְּמַן הַזֶּה
יַדְלִיק לִי אֶת הָאוֹר

סוֹפְרִים וּבוֹגְדִים

סוֹפְרִים הֵם הַבּוֹגְדִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר לֹא בִּגְלַל
שֶׁאֲנָשִׁים בִּשְׁבִילָם הֵם דְּמֻיּוֹת סִפְרוּתִיּוֹת, וְלֹא בִּגְלַל
שֶׁהֵם מַצִּיגִים אֶת עַצְמָם כְּגֶ'ק אוֹ רוֹבֶּרְט
בִּזְמַן שֶׁהֵם אוֹסְפִים, בְּמַסְוֶה, עוֹד וְעוֹד מֵידָע, וְלֹא בִּגְלַל
שֶׁהֵם אוֹמְרִים בְּרֵאָיוֹן עִתּוֹנָאִי שֶׁהַכְּתִיבָה
שֶׁלָּהֶם לֹא פּוֹלִיטִית כְּדֵי לִמְכֹּר יוֹתֵר סְפָרִים, וְלֹא בִּגְלַל
שֶׁהֵם מַצְדִּיקִים כָּל עַוְלָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים, בְּטַעֲנָה שֶׁפֹּה הַפְּלָנֶטָה הָאַחֶרֶת.
וְהֵם לֹא הַבּוֹגְדִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בִּגְלַל
שֶׁהֵם מְדַבְּרִים גְּבוֹהָה עַל הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁל כָּל אָדָם בִּזְמַן
שֶׁהֵם מַנִּיחִים אֶת הַיְּסוֹדוֹת לֶאֱנוֹשִׁיּוּת אַחַת, וְלֹא בִּגְלַל
שֶׁלֹּא נִתָּן לִצְפּוֹת אֶת הַתְּגוּבָה שֶׁל הַקּוֹרְאִים לְמַה שֶּׁיִּכְתְּבוּ.

סוֹפְרִים הֵם הַבּוֹגְדִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כִּי הֵם גּוֹרְמִים לִתְהוֹת
אִם יֵשׁ בִּכְלָל דָּבָר כָּזֶה שֶׁנִּקְרָא בְּגִידָה.
וְאִלּוּ הַמְּשׁוֹרְרִים,
עִוְּרִים מְטֻמְטָמִים שֶׁכְּמוֹתָם,
רוֹאִים אוֹתָהּ בַּכֹּל.

המראה הכפולה

בְּשָּׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בֵּין אִמִּי
לְבֵין הַיַּלְדָּה, אֲנִי פִּתְאוֹם נִרְעָד,
כְּאָדָם הַמַּבִּיט בִּשְׁתֵּי מַרְאוֹת בְּבַת אַחַת.

קָרוֹב בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה אֶל הַמָּוֶת
וְאֶל הַלֵּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא יִפָּתֵר הַגּוּף
וְלֹא תְּגַלֶּה לִי הָרוּחַ אֶת סוֹדָה.

וְהִנֵּה אִמִּי קָמָה וְהוֹלֶכֶת, וַאֲנִי
מַבִּיט בְּגַבָּה. וְהִנֵּה ּבִּתִּי צוֹחֶקֶת,
אֶת צְחוֹק הָעוֹלָם הַבָּא.

הַבַּרְבָּרִים: סִיבוּב שֵׁנִי

לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים,
לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר.
לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָם
וְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע.
לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּ
וּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם;
כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּ
אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּם לַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.
כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים,
וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר.
אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ,
וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה;
וּכְשֶׁצִּוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ,
לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַי
בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים.

סה

הַשְּׁתִיקָה שֶׁל תְּפִלַּת הָעֲמִידָה מְבִיכָה.
כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד רָצִיתִי לְהָפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט.
לִצְעֹק. הָיִיתִי מוֹשֵׁךְ בְּמִכְנָסָיו שֶׁל אָבִי וּמְבַקֵּשׁ
לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה.
לוֹמַר מַשֶּׁהוּ. לְהִתְקַיֵּם.

סו

הָיִיתִי
חוֹלֵם שֶׁבָּא אִישׁ לְהַעֲלִים אוֹתִי
וְאֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר.

סז

פָּנָיו הָיוּ כִּפְנֵי הַמּוֹכֵר
בַּחֲנוּת הַצַּעֲצוּעִים.

סח

חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁבָּאֵין קוֹל.

סט

אֲנִי זוֹכֵר אֶת רַגְלַי קוֹפְאוֹת. אֲנִי זוֹכֵר אֶת
הָאִלְּמוּת וְאֶת עֵינָיו הַמְּלֻכְסָנוֹת
וְאֶת חִיּוּכוֹ הַדַּק.

ע

בְּזִקְנָתוֹ הִתְחִיל לְהַגִּיעַ לְבֵית
הַכְּנֶסֶת. פָּחַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ.
כִּפַּת הַקְּטִיפָה הַסְּגֻלָּה בָּלְטָה
גָּבוֹהַּ עַל רֹאשׁוֹ.

(מתוך: "מינכן", הוצאת הליקון)

תַּפּוּחֵי תֹּהוּ

שַׁעֲטוּ שַׁעֲטוּ נִשְׁאֲבֵי נְבָכַי שִׁבְחֵי הַבָּשָׂר הַנִּפְתָּח
וְנִפְתָּח נִשְׁמָתִי בַּחֲלוֹם בְּהָקִיץ רוֹתַחַת כָּל כָּךְ
חֲלוֹם כָּמוּס וּבוֹעֵר מִתַּמֵּר בָּרוּךְ הוּא עַד עַד
לְעוֹלָם לֹא אֲוַתֵּר עַל תֹּהוּ נֶחְלָם כָּאוֹס מַעֲנִיק לִי מַלְכוּת אַחֲוַת תֹּהוּ שֶׁבָּאָה מִשָּׁם
בְּעוֹרְקַי נְחָשִׁים בְּסִחְרוּר וּדְאִיָּה אֲנַגֵּן מַחְשָׁבוֹת כָּל הַזְּמַן חַיַּי צְעִירִים תּוֹסְסִים
כֹּחַ חַיִּים מִתְנַחְשֵׁל בִּי מָתְנַי אֲחוּזִים תְּזָזִית לִחְיוֹת
לִחְיוֹת תַּ'חַיִּים זֶה סוֹד הַמְּזַנֵּק בְּכֹחוֹת חֲדָשִׁים
אֲלֻמּוֹת עֶדְנָה רְתִיחוֹת מַזְנִיקוֹת תְּהוֹם מִסְתַּעֵר
מוֹשֵׁךְ וְנִפְעָר כְּחֹל אֱלֹהִים וְאֹשֶׁר מוּפָז
הִנֵּה הִגַּעְתָּ בֹּקֶר גּוּף הַגּוּף שֶׁלִּי עֵץ חַיִּים מְלַבְלֵב
דָּם שָׁר שָׁמַיִם מְפַלֵּס נְתִיבוֹת הֲכִי מְשֻׁגָּע וַהֲכִי הֲכִי נֶהְדָּר
עוֹלֶה מִן הָאוֹר עוֹלֶה וְעוֹלֶה מְרַחֵף מְטֹרָף גּוֹאֶה בְּגַלִּים מְטֹרָף וְנִסְחָף
דְּחָפִים מִתְלַקְּחִים תְּנוּ לִי וּקְחוּ תֹּהוּ צוֹהֵל בָּרוּךְ אַתָּה וּבָרוּךְ תִּהְיֶה
מָסַכִּים צְעִיפִים פַּרְגּוֹדִים הֵם פָּסֶה מִשָּׁם הָאֱמֶת מִשָּׁם תִּתְגַּלֶּה
בְּהָקִיץ בַּחֲלוֹם אֱלֹהַי תֵּן לִי עוֹד שָׁנִים חַגִּים זְמַנִּים וְשָׂשׂוֹן פְּעוּרָה שִׁכּוֹרַת דְּרוֹר וְשִׂמְחָה
מוּזִיקָה צִיּוּר רִקּוּד וְשִׁירָה חֲגִיגָה בּוֹעֶרֶת אֹפֶק צָלוּל מְעַרְבֹּלֶת פְּרוּעָה שִׁלּוּב מְהַמֵּם

מתוך ספר השירים, "תַּפּוּחֵי תֹּהוּ" כרמל 2012

אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת זֶה לְסִיבִּיר

סוֹחֶטֶת לִימוֹן
מַמְשִׁיכָה לְהִתְלוֹנֵן
וְשׁוֹתָה עוֹד תֵּה
הַשִּׁיר הַזֶּה הָרַג אוֹתִי
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עָלָיו מֵהַבֹּקֶר
כְּבָר קָפְאוּ אֶצְלִי כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת זֶה לְסִיבִּיר
שָׁם הַשָּׁמַיִם נְמוּכִים כְּשֶׁהַשֶּׁלֶג יוֹרֵד
עֲדַיִן קַר לִי
לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אִישׁ הַיּוֹם
אֶל הַסִּפּוּר שֶׁהִבְטַחְתִּי לַחְזֹר לֹא חָזַרְתִּי
לֹא קוֹרֶה בּוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא קָרָה
וַאֲנִי לֹא הוֹלֶכֶת לְוַתֵּר עָלָיו
כְּבָר רָאִיתִי בְּחַיַּי מַסְפִּיק מָוֶת שֶׁהִתְכַּתֵּב אִתִּי
בְּגוּף שְׁלִישִׁי. עוֹד כִּשָּׁלוֹן לֹא יַרְפֶּה אֶת יָדִי

"פחות מאמת אין טעם לכתוב" הוצאת ספרא עמ' 58

הַחַיִּים לֹא מְחַשְׁבְּנִים חֶשְׁבּוֹנוֹת כָּאֵלֶּה וְלֹא אִכְפַּת לָהֶם.
מִצִּדָּם שֶׁתָּגוּרִי בַּלּוּל וְתִרְעֲדִי כְּתַרְנְגֹלֶת.
כָּל הַתִּרְגֹּלֶת שֶׁל אַהֲבָה וּתְשׁוּקָה הִיא לֹא יוֹתֵר מִשְּׁמִינִית
בִּשְׁבִיל הַחַיִּים שֶׁמְּרִימִים מִשְׁקוֹלוֹת וְנוֹשְׂאִים בִּנְיָנִים כְּאוּרַנְג-אוּטַנְג.
אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּקִרְבַת הַבִּנְיָנִים כִּבְדֵי הַמִּשְׁקָל הָאֵלֶּה.
אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּבִנְיְנֵי הַטִּיחַ הַשָּׁבִיר וּמִרְפְּסוֹת הָאַסְבֶּסְט
לַמְרוֹת שֶׁחָזִינוּ יֹפִי גָּדוֹל מִזֶּה בַּוְּרָדִים הַצְּהֻבִּים הַבּוֹעֲרִים,
בַּשְּׁרָכִים הַנִּצָּתִים עַל תְּרִיסֵי הַבַּרְזֶל –
יֵשׁ דְּבַר מָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נֹאמַר אוֹתוֹ,
וְהוּא כְּמוֹ אִצְטְרֻבָּל עַל אַדְמַת הַחֻרְשָׁה.
יֵשׁ תְּשׁוּקָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נַגְלִישׁ אוֹתָהּ,
וְהִיא נִצֶּבֶת עַל קְצֵה הַמַּגְלֵשָׁה.
אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּקֵץ הָעִדָּן הָאֶפְשָׁרִי, בִּשְׁכוּנַת רַסְקוֹ, עַל גְּבוּל הָאוֹטוֹסְטְרָדָה
הָעוֹרְבִים הָרְעֵבִים כְּבָר לוֹקְחִים אֶת לִבֵּנוּ
וְאַבְנֵי הַגַּן מִדַּרְדְּרוֹת אֶל הַכְּבִישׁ.

לָלִיבֵּלָה

תַעַר הַהֶעְדֵּר חֲצֹב בְּקִרְבְּךָ לָלִיבֵּלָה –
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבְּךָ.
הַיַּרְדֵּן יַעֲרֹק בְּגוּפְךָ
וְיַרְוֶה אֶת שִׁבְרְךָ.

אַל תִּשְׁלַח גְּיָסוֹת אֶל הַנִּכְסָף
רְדֵה אֶת מֶתֶק מְחוֹזוֹת-נַפְשְׁךָ בִּצְחִיחוּתְךָ
וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ
רַעַד נְבוֹ לָעַד בְּשַׂרְעַפֶּיךָ.

* לָלִיבֵּלָה, בירת ממלכת קיסרות אתיופיה, מכונה "ירושלים החדשה" בשל אתרים
בה הנושאים שמות אתרים בירושלים ובארץ ישראל. על פי אחת המסורות הקיסר .
לליבלה ביקר בירושלים ולאחר כיבוש המוסלמים הקים את "ירושלים החדשה"
בממלכתו לאחר שהבין כי לא יוכל לשוב אליה. על פי מסורת אחרת בנה את העיר
בעקבות התגלות אלוהית.

הבאר יבשה

הַבְּאֵר יְבֵשָׁה אַךְ לְמִי אִכְפַּת
אֵין אִישׁ בֵּין הַחַיִּים
שֶׁזּוֹכֵר שֶׁפַּעַם דַּלּוּ מִמֶּנָּה מַיִם
כִּפַּת סוֹרַגֵי בַּרְזֶל מְכַסָּה אוֹתָהּ
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֶה שׁוּב מָה שֶׁקָּרָה
וַאֲנָשִׁים מִידֵי פַּעַם
זוֹרְקִים שָׁם מַטְבֵּעַ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת הָעֹמֶק
הַבְּאֵר יְבֵשָׁה אַךְ לְמִי אִכְפַּת
אֲפִלּוּ אִילוּז שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהוּא בֵּן מֵאָה
אֵינוֹ זוֹכֵר מִישֶׁהוּ מַגִּיעַ עִם דְּלִי מֵהַבְּאֵר
הַבְּאֵר יְבֵשָׁה אַךְ לְמִי אִכְפַּת
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בַבָּר שֶׁל דַנִינוֹ
שׁוֹתִים בֹּץ
וּמְחַכִּים לְנֵס.

אחיזה

יוֹשֵׁב בְּבָּר וְנֶאֱחָז בְּצִנּוֹר
שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁמָּצָא כָּפוּף לְפָנָיו.
מוּלוֹ אֶקְרַן שֶׁכֻּלּוֹ רוֹכְבֵי אוֹפַנַּיִם
שֶׁמִּתְאַמְּצִים בְּכֹל כֹּחָם קָדִימָה,

בְּעוֹד שֶׁהוּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עוֹד לְהַגִּיעַ,
רַק לְהִשָּׁאֵר לְשָׁעָה תָּפוּס בַּצִּנּוֹר.

מַגְנִיב מַבָּטִים אֶל הַמַּרְאָה
הַמְּשַׁקֶּפֶת פָּנִים שֶׁאָבַד טְעַמָם,

שֶׁהוּא עוֹד מַחֲזִיקָם שֶׁלֹּא יִתְפַּזְּרוּ,
מַחֲזִיקָם רַק מֵחֲמַת הַמָּסֹרֶת שֶׁל פָּנָיו

שֶׁהֻרְגַּל אֶצְלָהּ כְּשֶׁהוּא מַבִּיט בְּעַצְמוֹ.
אִישׁ עוֹד לִרְצוֹנוֹ אֲבָל כַּמָּה זְמַן יַצְלִיחַ?

וְהוּא מַחֲזִיק בַּצִּנּוֹר בְּכֹל כֹּחוֹ,
כְּלוֹחֵץ יָד שֶׁל חָבֵר וָתִיק.


עולם עובר, 2007

פְרִיץ, עֲטַלֵּף וְכָנָף אַחַת תְּלוּשָׁה

עַל מַדְּפֵי צַעֲצוּעִים
הַבַּרְוָזוֹן שְׁמוּט כָּנָף
נִרְמָס בְּטֶלֶף קַרְנַף,
אֶת הַפֵיָה טוֹבַת הַלֵּב
מַפְחִיד עַד מָוֶת עֲטַלֵּף,
וּמִין מִפְלֶצֶת אֲיֻמָּה
בָּלְעָה אֶת חַסְיָה הַבֻּבָּה,
חַיָּל עִם נֶשֶׁק וּשְׁמוֹ פְרִיץ
לְיַעְנְקְל הַלֵּיצָן מַרְבִּיץ,
וּלְטָאָה מִרְשָׁעָה
לַבַּרְבּוּרוֹן כָּנָף קָרְעָה,
זַעֲקַת צַעֲצוּעִים
אֵין מְבִינִים וְאֵין שׁוֹמְעִים,
וְאִישׁ גַּם לֹא מֵבִין מַדּוּעַ
כֹּה מַר גּוֹרַל הַצַּעֲצוּעַ

וְהַיְּלָדִים, מַה לַּעֲשׂוֹת,
מְשַׂחֲקִים בְּמִלְחָמוֹת.

גַּן

אֵשֶׁת הַיַּרְקָן לֹא מַסְתִּירָה
אֶת הַגַּן הַמִּסְתַּלְסֵל בְּשָׁרְשֵׁי יְרֵכֶיהָ.
מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר שִׂמְלָה מְרֻשֶּׁלֶת
מַבָּטָהּ מַזְמִין אוֹתִי לִגְנֹב
אֶת לִבְלוּבָהּ.
אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַמָּקוֹם וְהַיּוֹם
בּוֹ תָּבוֹא רְכוּבָה
עַל עֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּס
בְּעוֹד בַּעֲלָהּ שׁוֹקֵל וְסוֹחֵר.
אֵיבָרַי הַמְּתוּחִים נִצְמָדִים לְקַרְשֵׁי עֶגְלָתָהּ
לְאַפְלוּלִית נִפְעֶרֶת בְּרֵיחַ גֶּשֶׁם.

(מתוך הספר "הממלכה",עמ' 40 ,הוצאת הליקון 2006)

בַּחֲלוֹף הַיָּמִים

הֶחָבֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי שָׁאַל לָמָּה אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ.
הָיָה לַיְלָה. הַלֵּב בָּעַר. שָׁתַקְתִּי.

אָהַבְתִּי אֶת מַנַּח יָדָיו עַל הַהֶגֶה
אָהַבְתִּי אֶת חֻצְפַּת הַנִּצָּנִים בְּזִיפָיו
אֶת הֶנֵּף זִקְפָּתוֹ.

אָהַבְתִּי אֶת נִיחוֹחַ הַבָּצֵק הַבָּחוּשׁ בְּעוֹרוֹ
ֹ אָהַבְתִּי אֶת נֶחְרָצוּת מִלּוֹתָיו
אֶת מִדַּת נַעֲלָיו.

עוֹד יֵעוֹרוּ לֵילוֹת
אֶהֱפֹךְ בַּשְּׁתִיקָה
כִּבְאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין.

בַּחֲלוֹף הַיָּמִים,
הַמִּלִּים הֵן בֶּגֶד הַמִּלִּים סַכִּין.

שיר ללא כותרת:

הַגַּן הוּא סַךְ כָּל הַתְּנוּעוֹת הַסְּמוּיוֹת
שֶׁעוֹשָׂה תּוֹלַעַת בְּמַסָּעָהּ
לְאֹרֶךְ דֹּפֶן עֲלֵה הַדַּפְנָה.

הִנֵּה הַנִּסָּיוֹן לֹא לִהְיוֹת תּוֹלַעַת
הִנֵּה הַכִּשָּׁלוֹן הַבָּהִיר
הִנֵּה פְּעִימוֹת הַלֵּב

וְטַוָּס שֶׁיָּעוּף מֵעַל הָעִיר כִּשְׂמִיכָה

אֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁמִּלּוֹתַי תִּהְיֶינָה
כְּבֵדוֹת כְּבֹשֶׂם
דְּרוּכוֹת כְּחָתוּל
גַּלְמוּדוֹת כְּמַשָּׂאִית
מִלִּים שֶׁתַּחְסֹכְנָה בַּדִּים וּצְבָעִים
טֶרְפֶּנְטִין וּמִכְחוֹלִים
מוֹדֶלִים עַיִן מִצְטַמְצֶמֶת צַעַד לְאָחוֹר
מִלִּים שֶׁתִּהְיֶינָה יְרֻקּוֹת וּבְאֶצְבְּעוֹת עָשָׁן אוּכַל לְצַיֵּר
כָּל פּוֹרְטְרֶט שֶׁמִּתְעַצֵּב אֶל לִבִּי
כָּל בַּיִת כָּל צֵל מִתְאָרֵךְ שֶׁל עֵץ
כָּל אֶבֶן שֶׁרָאִיתִי קְטַנָּה אוֹ סֶלַע
כָּל יֶלֶד שֶׁעַפְעַפָּיו פַּרְפָּרִים
כָּל פְּתִיל שֶׁל נֵר
כָּל עָנָן
כָּל עָנָף שֶׁרָאִיתִי דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן
קוֹל צִפּוֹר וְכָל בֵּיצָה
שֶׁכְּמוֹ שֶׁמֶשׁ תִּבְקַע כָּל בֹּקֶר
מֵחָדָשׁ

מתוך : "הכח המדמה" , עם עובד 2012

משאלה

בזהירות,
אני מעמיס משאלה על גבי תקוה
כפי שמעלים אופנים לקרון רכבת -

אולי איתך
צומות הלב יבטלו
וצמתי הלב יתעגלו
לככרות תנועה.

תְּאוּרָה

מְשׁוֹרֵר הוּא לֹא בַּדְרָן,
אֲנִי חוֹשֵׁב. הַבַּדְרָן מְקַבֵּל
הַרְבֵּה יוֹתֵר כֶּסֶף, אַךְ אֵין
זֶה הַכֶּסֶף, זֶה הָעִתּוּי
הַבַּדְרָן מֻכְרָח לְהַגִּיעַ לַפִּסְגָּה
מוּל הַקָּהָל בִּזְמַן הַמּוֹפָע
הַמְּשׁוֹרֵר מְחַפֵּשׂ שִׂיחָה וְלֹא קָהָל

אָז אֲנִי מַגִּיעַ שָׁעָה קֹדֶם
לַמַּרְתֵּף בָּאֲדָמָה שֶׁהוֹן טֶרֶם כְּבָשָׁהּ
שָׁם אָמֶרִיקָן-הִיפִּית בַּת 70 לְפָחוֹת מְכַוֶּנֶת
כְּלִי נְגִינָה עַתִּיק
שֶׁהֵבִיאָה מֵהַחֵלֶק הָאֶקְזוֹטִי בְּיוֹתֵר שֶׁל, נַנִּיחַ, הֹדּוּ
וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת הִיא מְהַמְהֶמֶת לְעַצְמָהּ בְּקוֹל רָם מַנְגִּינָה לֹא מַעֲרָבִית,
בְּעוֹד הַתְּאוּרָן מִתְלַבֵּט בְּמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת אִם לְהַפְרִיעַ לָהּ אוֹ לֹא
עַד שֶׁלְּפֶתַע הִיא מַפְסִיקָה וְהוּא אוֹמֵר: "מִצְטַעֵר
לְהַפְרִיעַ, אֲבָל אֲנִי חַיָּב לִשְׁאֹל אוֹתָךְ
כַּמָּה אוֹר אַתְּ צְרִיכָה כִּי
תֵּכֶף יִהְיֶה חֹשֶׁךְ
עַל הַבָּמָה"
"שׁוּם אוֹר!", הִיא צוֹעֶקֶת בְּנֶחְרָצוּת

I play with no light

"בְּטוּחָה?" שׁוֹאֵל הַתְּאוּרָן
וְהִיא עוֹנָה בְּשַׁלְוָה:
כַּמּוּבָן שֶׁיֶּשְׁנוֹ
        הָאוֹר הַזֶּה
               אַתָּה יוֹדֵעַ

מיגרנה

וּכְשֶׁרַקּוֹתַיִךְ מַתְחִילוֹת לִכְאֹב
וְהָעוֹלָם סְבִיבֵךְ נִהְיֶה אָטוּם
וּמַה שֶּׁחַשְׁתְּ לְרֶגַע מְעֻגָּל
הוֹפֵךְ לִהְיוֹת דָּבָר קָטוּם

אֲנִי שׁוֹלֵחַ צֶבֶר אֶצְבָּעוֹת
אֶל רַקָּתֵךְ הַמְּעֻנָּה
וּמְעַסֶּה בְּדִמְיוֹנִי אוֹצְרוֹת
עוֹרֵךְ כְּמוֹ עוֹנָה

שֶׁל הֲקָלָה שֶׁמַּגִּיעָה
מִקֵּץ עוֹנָה שְׁחוּנָה
וְהָאַהֲבָה מִכָּרִיּוֹת הָאֶצְבַּע
גּוֹלֶשֶׁת פְּנִימָה וְחוֹנָה.

אבנים (שיר לכת)

חֲרָטוֹת הֵן כְּמוֹ אֲבָנִים
אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ בָּהֶן
בַּיָּד הַחֲשׂוּפָה
לֶאֱמֹד אֶת הַמִּשְׁקָל
לְלַטֵּף אֶת הַשְּׁבִירָה
אֲבָל הֵן נִשְׁאָרוֹת קָרוֹת
כְּבֵדוֹת, חֲצוּבוֹת הֵיטֵב
מֵהַחֹמֶר שֶׁל עַצְמָן.
מוּטָב לְהַנִּיחָן בַּצַּד
הֵן הַמְּרַצְּפוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ.
לָתֵת לָרוּחַ, לַשֶּׁמֶשׁ
לַבְּלָיָה הַטִּבְעִית - לְרַכֵּךְ,
לְוַתֵּר עֲלֵיהֶן
כָּךְ

חוֹלֶפֶת בָּאוֹטוֹבּוּס עַל פְּנֵי הַחַמָּאם בִּרְחוֹב יְחֶזְקֵאל בַּדֶּרֶךְ לַמִּסְפָּרָה. זִכָּרוֹן

וְאֵיךְ הִתְבַּיַּשְׁתִּי לַחֲשֹׂף אֶת
חָזִי
עַל הַגַּג
הֵיכָן שֶׁהַנָּשִׁים הִשְׁתַּזְּפוּ בְּעֵירֹם
פַּעַם
כְּשֶׁהָיִיתִי סְטוּדֶנְטִית
וְהָחַמָּאם עָמַד עַל תִּלּוֹ, שָׁלֵם
כְּמוֹ שְׁנֵי שָׁדַי.

דּוּגִית

כְּבָר מִזְּמַן אֲנִי לֹא עוֹשָׂה
שׁוּם דָּבָר מַצְחִיק
גַּם לֹא מְנַעֶרֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם
בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ אֲמִתִּי
רַק מַרְעִידָה כְּמוֹ דָּג, שְׁקוּפָה כִּמְעַט.
וְשׁוּב יֵשׁ אֵיזֶה פְּרוֹזְדּוֹר פֶּצַע
שֶׁבֶר מְפֹאָר הַמִּתְגָּרֶה
לוֹחֵשׁ: שׁוּטִי שׁוּטִי
מְאַיֵּם לְנַפֵּץ
דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם
בֵּין הַתְּשׁוּאוֹת לַגֶּחָלִים.
וְצָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ בַּפְּתָחִים
לִפְנֵי שֶׁמַּה שֶּׁמֵּת יְנַצֵּחַ כָּאן

מְדַבְּרִים עִם הַבַּיִת

כֻּלָּם מְדַבְּרִים עִם הַבַּיִת מִבֵּין הַחֲדָרִים
וְאִישׁ אֵינוֹ מַזְכִּיר הֵיכָן אֲנַחְנוּ
וּלְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים
וּבֵין הַפֶּה לָאֹזֶן נִשְׁאָל רַק מַה שֶּׁשָּׁגוּר
לִפְנֵי הַשַּׁבָּתוֹת אֵצֶל הַמִּסְדְּרוֹנוֹת
מִי אָכַל אֵצֶל מִי וְאֵיךְ הָיָה
בַּיָּם וְאֵיךְ אַתְּ מַרְגִּישָׁה יָפָה שֶׁלִּי אֵיךְ
בְּתֹם הַשִּׂיחוֹת בְּדִמְמַת הִשְׁתַּתְּקוּת
זִרְמֵי הַמִּקְלָחוֹת אֲנַחְנוּ מוֹרְחִים אֶת
הַגְּרִיז עַל הַמֵּצַח כְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל לוּחַ מַטָּרָה
וְהַמַּגָּבוֹת נִזְרָקוֹת אֶל מִטּוֹת הַבַּרְזֶל
הַכְּבֵדוֹת מִבְּלִי לְהִתְיַבֵּשׁ
בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁתָּשׁוּב מָחָר.

(מחנה רמה בואכה רמאללה, קיץ תשס"ח)

התקף

דָּחִיתִי אֶת הַקֵּץ בְּעוֹד יוֹמְיוֹמַיִם וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ
לְשַׂחֵק שִׁגְרָה, לְמַלֵּא אֶת הַכּוֹס בְּקָפֶה
וְלָצֵאת לַעֲבֹד לִפְנֵי שֶׁיּוֹצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי
שֶׁמְּרוֹקְנִים אֶת פַּחֵי הָאַשְׁפָּה
בָּרְחוֹב, לְנַקּוֹת עוֹפוֹת, לְבַשֵּׁל אֹרֶז, לְהַאֲכִיל אֶת עַצְמִי
בְּשִׂנְאָה עַד שֶׁהַלֵּב מִתְפַּקֵּעַ, יֵשׁ גַּם צְעִירִים שֶׁמְּקַבְּלִים
הֶתְקֵף, כָּל הַזְּמַן מְהַדְהֵד לִי בָּרֹאשׁ: יָבוֹא

יוֹם. אֲנִי צָרִיךְ
שֶׁיִּזְרְקוּ אוֹתִי לַיָּם,
שֶׁיִּכְרְתוּ לִי רֶגֶל,
שֶׁיְּשַׁסּוּ בִּי לַהֲקַת זְאֵבִים רְעֵבִים,
כְּדֵי שֶׁאַצְלִיחַ לְשַׁנּוֹת
מְצִיאוּת כָּל כָּךְ מְחֻרְבֶּנֶת.


מתוך "הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה", הוצאת טנג'יר

קיצור תולדות הנְס כריסטיאן אנדרסן

אִמָּא שֶׁלּוֹ בֶּטַח חָלְמָה לְשַׂחֵק אוֹתָהּ נְסִיכָה עַל עֲדָשָׁה,
אַךְ הִסְתַּפְּקָה בְּלִהְיוֹת אַלְכּוֹהוֹלִיסְטִית
לֹא אָנוֹנִימִית, וּבְעֵת שֶׁאָבִיו הַסַּנְדְּלָר יָרָה צְרוֹרוֹת מַסְמְרִים מְשֻׁמָּשִׁים אֶל סֻלְיוֹת
נְבוֹכוֹת הִשְׁתּוֹקְקָה אֲחוֹתוֹ הַזּוֹנָה לַחְדֹּר בְּנוֹנְשָׁלַנְטִיּוּת לְנַעֲלֶיהָ הַנּוֹצְצוֹת שֶׁל בַּת הַיָּם
הַקְּטַנָּה, וְרַק הוּא, שֶׁלֹּא מָצָא חֲנוּת שֶׁתַּסְכִּים לִמְכֹּר עוֹר עָבֶה לְגוּפוֹ הַמְּדַמֵּם, הִתְנַחֵם
בְּאֵינְסְפוֹר פַנְטַזְיוֹת עַל מַלְכַּת שֶׁלֶג פְּרוּעָה שֶׁמְּפַתָּה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן גְּדוּדֵי חַיְּלֵי בְּדִיל
מֻטְרָפִים.

מתוך הספר: "בקרן הרחובות המקבילים", עמ' 12, הוצאת עמדה 2013

קוֹלוֹת

יֵשׁ קוֹלוֹת שֶׁאָסוּר לָהֶם לָבוֹא אֶל סִפֵּךְ.
בַּשָּׁנִים שֶׁאַתְּ מְסַנֶּנֶת אוֹתָם אַתְּ חַיָּה
בּוֹרֵאת שָׂפוֹת מֵהֲבָרוֹת בְּרִיאוֹת.
אֶלָּא שֶׁבְּיָמִים זְדוֹנִיִּים
בַּיָּמִים שֶׁאַתְּ מְסַלֶּקֶת אוֹתָם
הֵם מִתְגַנְּבִים בַּלֵּילוֹת וְתוֹבְעִים חֶדֶר
אֶת בְּגָדַיִךְ
מְעָרוֹת בְּחוּשַׁיִךְ
וְכָל שְׂמִיכָה שֶׁיָּכֹלְתְּ לְהִמָּלֵט בָּהּ.
כְּשֶׁהַגַּעְגּוּעִים מַמְאִירִים אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לִכְרֹת.

"ערמה מלוכלכת בכל חדר", עמ' 42.

לִפְנֵי שֶׁעָנִיתִי בְּסֵדֶר אִמָּא

כְּתֹב לוֹ.
אַתֶּם הֲרֵי לֹא מְדַבְּרִים.
הוֹסֵף שֵׂעָר לָרֹאשׁ הַמַּקְרִיחַ
שֶׁל אָבִיךָ, הַלְבֵּן שִׁנֵּי זָהָב,
עֲשֵׂה אֶת בְּדִיחוֹתָיו מַצְחִיקוֹת יוֹתֵר.
אִם תִּרְצֶה, מֻתָּר גַּם לְכַעֵר
אֲנַחְנוּ נָבִין.
כְּשֶׁתִּקְרָא, עֲשֵׂה זֹאת לְאַט
אַתָּה תָּמִיד מְדַבֵּר מַהֵר הַמִּלִּים נִפְלָטוֹת כְּנִמְלָטוֹת
מִמִּסְנֶנֶת הַשָּׂפָה
הֵן תֵּדַעְנָה לְאָן לְהַגִּיעַ. מַהוּ שִׁיר אִם לֹא
לְהַבִּיעַ אֶת מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר
לוֹמַר בַּאֲרוּחָה

חֲרַךְ הַמַּאֲוַיִּים

גַּם נַהַג מוֹנִית צָרִיךְ חֲרַךְ אֲוִיר צַר בְּחַלּוֹנוֹ
בִּנְסִיעָה לֵילִית וְחָרְפִּית.
אֵין הוּא חַיָּב לִשְׁאֹף הָאֲוִיר שֶׁנּוֹשְׁמִים נוֹסְעָיו.
יָכוֹל הוּא לִשְׁאֹף לְיוֹתֵר, לְהַשְׁאִיר פֶּתַח הַחֲלוֹם פָּתוּחַ:
שֶׁיְּלָדָיו לֹא יַסִּיעוּ מוֹנִית, שֶׁיִּזְכֶּה בַּלּוֹטוֹ, שֶׁיְּקַבֵּל נְסִיעָה לְאֵילַת.
לָכֵן אַל תָּעִיר לְנַהָגְךָ שֶׁיִּסְגֹּר חַלּוֹנוֹ הַפָּתוּחַ כִּי קַר.
תֵּן לוֹ כִּכַּר עַצְמָאוּת צָרָה וּקְטַנָּה
מִמֶּנָּה יֵצְאוּ, כְּגִ'ינִי מִמְּנוֹרָה, מַאֲוַיָּיו.


כ"ו בשבט תשע"ב 18.2.12

הַרְחֵק בִּסְפִינַת הָאָנָטוֹמְיָה הַכְּבֵדָה
אִמָּא מְפַתָּה אֶת הַצִּפּוֹר לָשֶׁבֶת
אִמָּא מְפַתָּה אֶת הַצִּפּוֹר לָקוּם
הַרְחֵק בְּעֹמֶק חַיָּה שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלֻדָּה
אִמִּי נוֹעֶצֶת בִּי אֶת פִּגְיוֹן הַזֶּהוּת
בְּתוֹךְ חֹר הַמָּוֶת, תְּעָלַת הַלֵּדָה

הַשְׁבָּעָה

אֲנִי רוֹצָה וַאֲנִי מְהַסֶּסֶת
לְהַעֲלוֹת מִן הַפַּחַד שֶׁבִּי תְּעוּזָה,
לָצֵאת לַחָפְשִׁי, לְאַבֵּד אֲחִיזָה,
לִבְחֹר בְּךָ עֲנִיָּה וְנוֹסֶסֶת.

בְּדַפֵּי הָרוֹמָן שֶׁטֶּרֶם נִכְתַּב
דְּבָרִים שֶׁחָשַׁבְתָּ עוֹטִים עֲלָטָה,
אַתָּה שֶׁהִכַּרְתָּ אֵינֶנּוּ אַתָּה,
בַּצֵּל הַנָּמוּךְ יֵשׁ גֹּבַהּ נִשְׂגָּב.

יִצְטַלֵּל בְּלִבִּי הַסּוֹד הַגָּנוּז,
תַּחְשֹׂף אַהֲבָה, וּכְמִתַּחַת שִׂמְלָה
נַחְלֹק אֶת גּוּפִי בְּחֶרֶשׁ חָרוּז
נֶעֱלָם אֶל הוֹוֶה שֶׁבְּטֶרֶם מִלָּה.

דיירים מוגנים

מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַלְבַּיִת בְּעִצְּבוֹנוֹ
יִהְיֶה דַּיַּר מִשְׁנֶה גַּם בְּשִׂמְחָתוֹ.
שָׁנִים רַבּוֹת יַחְלְפוּ עַד שֶׁיִּלְמַד
לִקְנוֹת אֶת דִּירָתוֹ.
שׁוּב וָשׁוּב יִתְפַּתֶּה לְשַׁלֵּם
וּלְהַאֲמִין כִּי הִגִּיעַ
אֶל קֵץ דֶּרֶךְ הַנְּדוּדִים
כְּדֵי לְהִכָּנַע לְחֶרְדַּת קִירוֹת
וְלַחֲזֹר אֶל מֶרְחָבִים
אֲשֶׁר בְּאֵין בַּיִת מֵאַחֲרֵיהֶם
יִדְמוּ רֵיקִים מִדַּיָּרִים מוּגַנִּים
שֶׁאֵין לָהֶם שַׁעַר, שְׁבִיל וּבַיִת.

מתוך הספר "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

חייט

חַיָּט תַּגִּיעַ הֵנָּה.
תַּכְנִיס תַּ'חֻלְדָּה
לַמִּכְנָסַיִם, תֵּרָאֶה
כְּמוֹ חַיָּט וְתַצְדִּיק
כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּק אֵלֶיךָ.
זֶה נִרְאֶה לְךָ מַצְדִּיק?
מַהֵל מַהֵל, מְחַק
תַּ'חִנּוּךְ הַזֶּה מֵהַפָּנִים. חַיָּט,
אַתָּה מִחוּץ לַמַּאֲחָל,
מִסְתּוֹבֵב בְּלִי הַחֵשֶׁק,
חֻלְדָּה מִחוּץ לַמִּכְנָסַיִם,
תֵּן תַּ'חוֹגֵג שְׁךָ'.

מתוך "שחרור בתנאים מגבילים", הוצאת קשב 2014

בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב

בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב הַשֶּׁקֶט גָּאָה/ רַק סַכִּינִים הִרְעִישׁוּ בַּצַּלָּחוֹת
תִּקְרַת הַחֶדֶר הִתְנַשְּׂאָה, הִתְנַשְּׂאָה/ רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן הֶעֱמִיקוּ גֻּמְחוֹת
עָשָׁן הִתַּמֵּר מִקַּעֲרוֹת הַתַּבְשִׁיל/ הַחֶדֶר נִלְפַּת לֶהָבוֹת לְהַבְהִיל
יָכֹלְתִּי לָקוּם וְלִפְסֹעַ, לִקְרָב/ בְּמֶלַח וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב.

אַךְ לֹא הִתְקַבְּלָה הַחְלָטָה שֶׁל הַבֶּרֶךְ
וְלָכֵן לֹא יָצְאוּ הָרַגְלַיִם לַדֶּרֶךְ.
לֹא תָּמִיד נְכוֹנוֹת הֵן לְהִתְעָרֵב –
לֹא לָהֶן שִׁקּוּל-דַּעַת, לֹא בָּהֶן אֹמֶץ-לֵב.

השיר לקוח מתוך הספר "מי בעניין שלנו", הוצאת עם עובד, תשע"ד (עמוד 78).

מֻפְרָךְ שֶׁזָחַלְתִּי פַּעַם עַל אַרְבַּע
כְּשֶׁגִּלּוּ דְּמוּת עוֹמֶדֶת בַּחֹשֶׁךְ תַּחַת מִרְפֶּסֶת
עוֹקֶבֶת אַחַר גֶּבֶר בּוֹגְדָנִי וְאֵיךְ הַבּוּשָׁה
הֵטִילָה אוֹתִי עַל בִּרְכַּיִם
לִזְחֹל בֵּין אַשְׁפּוֹת כַּחֲתוּלָה
וְאֵיךְ דָּלַק אוֹר הַלַּיְלָה
אַחֲרַי, מֻכֵּה כַּלֶּבֶת
בְּנִיבִים חֲשׂוּפִים, בְּפָנָסֵי הָרְחוֹב, בַּכּוֹכָבִים
נִקְרָע הֶעָתִיד.

מֻפְרָךְ שֶׁהוּא כָּאן הֶעָתִיד הַקָּרוּעַ

וּבַלַּיְלָה הַמֻּשְׁלָם הַזֶּה
נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים אֵינָן אֶלָּא נְבִיחוֹת כְּלָבִים

לא היו נפגעים

אִישׁ לֹא סָפַר אוֹתוֹ
אֶת הַחֲמוֹר הַקָּטָן הַמְּצֻלָּם
מִתַּחַת לַכּוֹתֶרֶת.

חֲמוֹר לָבָן
שֶׁחַיָּיו רְתוּמִים לִגְרוּטָאוֹת
וַאֲבַטִּיחִים,
עָמַד וַדַּאי בְּשֶׁקֶט כְּשֶׁהִדְּקוּ לְגוּפוֹ
אֶת אֻכַּף הַדִּינָמִיט
עַד שֶׁטָּפְחוּ עַל אֲחוֹרָיו
וְדִרְבְּנוּ אוֹתוֹ
בְּיַאלְלָה אִטְלַע
לְעֵבֶר הָאוֹיֵב -

רַק שֶׁאָז
בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ
הִבְחִין בְּעֵשֶׂב יְרַקְרַק
מְבַצְבֵּץ מִבֵּין הָאֲבָנִים
שֶׁבִּגְלָלוֹ סָטָה מִן הָעֲלִילָה
כְּדֵי לְלַחֵךְ,
שַׁיָּךְ רַק לְעַצְמוֹ
בַּשֶּׁקֶט הַמְּתַקְתֵּק.

לֹא נִכְתַּב מִי יָרָה:
אֵלֶּה שֶׁפָּחֲדוּ כִּי יִסֹּב לְאָחוֹר
אוֹ אֵלֶּה שֶׁסֵּרְבוּ לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּת

אֲבָל כְּשֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה
הָעֳלָה לְדַרְגַּת מְשִׁיחַ נֶפֶץ
וְשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אֲתוֹנוֹת צְחוֹרוֹת
לִקְּקוּ אֶת פְּצָעָיו.

חֲלוּקָה לְגוֹרְמִים

גּוֹרֵם פָלַסְטִינִי מָנָה רְשִׁימַת מוּצָרִים
שֶׁאֻשְּׁרָה הַעֲבָרָתָם מִיִּשְׂרָאֵל, כּוֹלֵל
רִבָּה, תַּבְלִינִים וּקְרֶם גִּלּוּחַ.

גּוֹרֵם יִשְׂרְאֵלִי אִשֵּׁר
שֶׁהַהֲקָלוֹת נוֹעֲדוּ לְהַפְחִית
בְּלַחַץ הַחֲקִירָה הַבֵּינְלְאֻמִּית.

גּוֹרֵם בִּטְחוֹנִי אָמַר
שֶׁהַהֲקָלוֹת אֵינָן חֲדָשׁוֹת וְאֵין
לָהֶן קֶשֶׁר לַחֲקִירָה כָּזֹאת אוֹ אַחֶרֶת.

וַאֲנִי מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר חוֹשֶׁבֶת
עַל אֱלִישָׁע אוֹטִיס
שֶׁהִמְצִיא וּבָנָה אֶת הַמַּעֲלִית הָרִאשׁוֹנָה.

כַּמָּה מַדְהִים זֶה הָיָה בְּוַדַּאי
לְגַלּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר
לְהַמְרִיא בְּקַלּוּת כָּזֹאת

וּלְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.

מתוך הספר "ניסויים בחשמל", ידיעות ספרים, 2014

אַתָּה יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה?

שְׁקִיפוּת הַבֹּקֶר
בִּשְׁלִיפַת תֵּיוֹן
תּוֹסֵס,
גַּרְגִּירֵי צִ'ילִי עַל הָאוֹמְלֶט.
כְּשֶׁאֶתְכּוֹפֵף לְפָנֶיךָ
כְּנָפַיִם מֻטּוֹת לְאָחוֹר

אֲרַיֵּר לְמַעַנְךָ,
חַיָּל, בַּעַל כֻּמְתָּה וְשׁוֹט
עַד שֶׁעֵינַי יִרְתְּחוּ
מוּל תַּרְבּוּת הַדָּרוֹם,
חֶבֶל
שֶׁל אֶרֶץ גַּסָּה.

וִיָּה דוֹלוֹרוֹזָה. סוֹף הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה

"הַדֶּרֶךְ הַיְּשִׁירָה בְּיוֹתֵר מֵעוֹלָמֵנוּ הַגַּשְׁמִי לִדְבֵקוּת
בָּאֵל, הִיא דֶּרֶךְ נְגִינָה וְזִמְרָה.
גַּם אִם אֵינְךָ שָׁר הֵיטֵב, פְּצַח בְּשִׁיר,
שִׁיר לְעַצְמְךָ כְּשֶׁאַתָּה לְבַד בְּבֵיתְךָ, הָעִקָּר שֶׁתָּשִׁיר".

ְּדְּבָרִים אֵלֶּה קָרָאתִי לֵיל אֶמֶשׁ בְּסֵפֶר "שִׂיחוֹת הָרַ"ן" רע"ג, לְרַבִּי נָתָן.
וַאֲנִי מוֹסִיף עַתָּה בְּלִבִּי: אֱלֹהִים, אָנָּא הַעֲנֵק אַף לִי אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַלַּהַט,
אֶת אוֹתָהּ מְסִירוּת נֶפֶשׁ וְטָהֳרָה, זְרִימָה שֶׁכָּזוֹ, בְּבוֹאִי לְבַטֵּא עַצְמִי אֶל מוּל הָאֵל.
בְּיָשְׁבִי לִכְתֹּב עַתָּה אֶת שִׁירַי; אוֹ בִּכְלָל, לְהַעֲלוֹת מִלִּים אֲחָדוֹת בִּדְפוּס.

4 מְשׁוֹרְרוֹת מֵהַסַּדְנָה לְתִכְנוּן סֵדֶר יוֹם

(בהשראת סטניסלב יז'י לץ)

מִישֶׁהִי הִצְטַעֲרָה שֶׁלַּכְּבִיסָה שֶׁלָּהּ
אֵין נְטִיּוֹת אָבְדָּנִיּוֹת.
"זֶה הָיָה חוֹסֵךְ לִי זְמַן
אִם הִיא הָיְתָה תּוֹלָה
אֶת עַצְמָהּ".
לַשְּׁנִיָּה הָיוּ גּוּשֵׁי פֶּחָם בְּמִכְרוֹת הָעַיִן.
הַשְּׁלִישִׁית חָשְׁבָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲטֹף
אֶת מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן בְּפַרְוַת נְמֵרִים
וּלְחַכּוֹת בְּכָל דַּקָּה לַשְּׁאָגָה.

הָרְבִיעִית אָמְרָה: "אֲנִי
מְשׁוֹרֶרֶת הַמָּחָר".
עָנוּ לָהּ:"בּוֹאִי נְדַבֵּר עַל זֶה מָחֳרָתַיִם".

מתוך "כוח סוס", הוצאת זמורה-ביתן

פְּתַח לִי


פְּתַח לִי, שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת כֵּיצַד נוֹלָדִים
אַךְ יוֹדַעַת הֵיכָן הַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה
שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֶת גּוּפִי לִכְבָרָה
בָּהּ פּוֹרְחִים אוֹרוֹתֶיךָ.

אֲנִי מְקַנַּחַת אֶת חַיַּי בְּגוּפִי כְּמוֹ נַעֲלַי בַּשָּׁטִיחַ
עַל סַף הַדֶּלֶת.
פְּתַח לִי, שֶׁמִּסַּף אֶל סַף אֵין בִּי מְתֹם
פֶּצַע וְאַהֲבָה טְרִיָּה.

בְּסַכִּין הַתְּפִלָּה נִקְלֶפֶת נֶפֶשׁ מִבָּשָׂר
אֲנִי אוֹחֶזֶת אֶת הַדּוֹמֵם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתּוֹלֵל הַחַיָּה שֶׁבִּי
וְאֵינִי יוֹדַעַת לִשְׁאֹל

עָמֹק מִן הַנֶּפֶשׁ
הַצַּעַר
עוֹלָם בְּלִי הֵד
עִוֶּרֶת כְּקִיר, נִצְמֶדֶת אֶל יָדְךָ הַמֻּנַּחַת בִּי,
פְּתַח לִי, שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת כֵּיצַד נוֹלָדִים.

פורסם ב"משיב הרוח", גליון מ"ג

אֲרוּחַת בֹּקֶר בַּמָּלוֹן בְּפָּרִיז

אֵיךְ נָהֲרוּ פָּנֶיהָֹ
כְּבָר לֹא יָכְלָה לְהָכִיל בְּתוֹכָהּ אֶת הָאוֹר ֹ
כְּשֶׁסִּפְּרָה (הוּא הִסְמִיק)ֹ
לְזָרִים מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת,ֹ
שֶׁאֶתְמוֹל כָּרַע לְרַגְלֶיהָֹ
וּמָחָר יִסְעוּ לַכְּפָר בִּפְּרוֹבַנְסֹ
לְהַכִּיר אֶת הוֹרָיו.ֹ
וְלֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת פִיזִיקַאי ֹ
לְהָבִין אֶת סוֹד הַבְּרִיאָה:ֹ
הָאֹשֶׁר הוּא מַפָּץ גָּדוֹלֹ
אוֹר הַמִּתְרַחֵב וְרוֹצֶה לְמַלֵּא אֶת הַיְקוּם בְּרִבּוֹא רִבּוֹאוֹת כּוֹכָבִים.ֹ
וְהַצַּעַר – חוֹר שָׁחֹר,ֹ
כּוֹכָב הַקּוֹרֵס לְתוֹכוֹ

לְבַדּוֹ.

מתוך "צירי חיים" הוצאת קשב לשירה תשע"ד עמ' 28

ואני שואלת אותך באיזה סוג דיבור אדבר איתך שירה

האם לדבר בשפת המעיין המתגעגע המתאדה בשמש מדבר
יהודה הקרובה כל כך למזרח ורק כנפי הציפור רק כנפי הציפור כנפי
הן צל חולף המשאיר לי אחריו נוצות עדות לכתוב בהן שירה
שהיא כנפיים להיות מחוץ לזמן ולכתוב מה שאינך אוהב כי
מצאת אותי מושלכת מחוץ לדף הדואר האלקטרוני או מסך המחשב
דברים המתחילים במילה אנא ומתחלפת האלף ביוד
דוקרת כמו את חפירה את הנפש או תאמר
נשמה או רק היוד הקטנה שנשארת אחרי העדות
והתאיידות המעיין הנובע המשאיר גב רעב
בתחתית בטני.

אִלְמָלֵא

אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לִפְרָטִים.
הַיּוֹם הִתְבָּאֵר בִּקְרָעִים, לֹא הָיָה זְמַן
לְהֶמְשֵׁכִיּוּת.

מִישֶׁהוּ נֶעְלַם בַּפִּנָּה.
הָיְתָה רוּחַ, הָיָה
מְעֻנָּן. שֶׁמֶשׁ הֵגִיחָה
וְהִתְחַבְּאָה.
שׁוּם דָּבָר לֹא הִכְאִיב כְּמוֹ פַּעַם.
אִלְמָלֵא הָיָה הַזְּמַן קָצָר זֶה הָיָה אֲפִלּוּ שָׂמֵחַ.
בּוּלְוַאר סֶבַסְטוֹפּוֹל הָיָה חָסוּם
לִתְנוּעָה, הָאוֹטוֹבּוּס הִתְקַדֵּם בְּכָל פַּעַם
עוֹד מֶטֶר.
הָיָה בָּרוּר שֶׁאֵחַרְתִּי.
עֲבָרִי וַעֲתִידִי זָהֲרוּ בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה.

הרצאה על הזמן (1979-1989), מתוך הפרק 'בין הזמנים'

אבי, בתו

אֵינִי בִּתּוֹ שֶׁל אָבִי לְבַדּוֹ הוּא נוֹפֵל פַּחַד
סִרְפָּד יַלְדוּתִי לִבְלְבָה וּבַצַּד רַצְתִּי כָּמוֹהוּ
גֻּמּוֹת שְׁטוּחוֹת יָדַיִם לְבָנוֹת וּפֶה קָטָן
אֵינִי בִּתּוֹ שֶׁל אָבִי גַּם יִרְצֶה מְאֹד מֵעוֹלָם לֹא קָרָא
בִּשְׁמִי עוֹד יוֹתֵר בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה
חֲדָשָׁה וּרְחוּצָה וְעוֹלָמִי הֵם סוֹרָגַי הֵם
כָּל מַה שֶּׁיָּדַעְתִּי וְרָצִיתִי לְהִשָּׁאֵר בָּם
אֵינִי בִּתּוֹ שֶׁל אָבִי אֶלָּא בְּמַחֲלָה וּבִזְמַן הַגַּרְדּוֹם
לְאַט יָזִיז מֶלֶךְ שַׁח מָט לְאַט יֵלֵךְ לְיַד הַיָּם וְכָל
יְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהָרִיצָה בּוֹאוּ הַבַּיְתָה נִתּוּץ הַפְּרִי
אֲכִילַת מַה שֶּׁאָסוּר וְאָז הַסֵּרוּב לְאַהֲבָה.


("בצע", הוצאת מוסד ביאליק (2014), סדרת כבר)

הקראת שירה

אֲנִי דִּבַּרְתִּי אוֹתִי
לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי.

בֶּעָבָר הִקְרֵאתִי שִׁירָה לִפְנֵי שֶׁכָּתַבְתִּי אוֹתָהּ,
כָּךְ שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי מְאַחֵר לְהַגִּיעַ וְהַשּׁוּרוֹת
הִתְפַּזְּרוּ.
הִרְבֵּיתִי לְחַיֵּךְ.

בְּבֵית הַסֵּפֶר סִיַּמְתִּי לְהַעֲתִיק מִן הַלּוּחַ רַק לִקְרַאת סוֹף הַהַפְסָקָה,
וּכְשֶׁנִּכְנְסָה הַמּוֹרָה עוֹד הָיָה לִי הֲמוֹן סֶנְדְוִיץ' בַּפֶּה.
נֶאֱלַצְתִּי לְהָסֵב אֶת רֹאשִׁי
וְלִלְעֹס
וְלִבְלֹעַ.
חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה לְאַט.

גַּם הַיּוֹם אֲנִי מַסְפִּיק לְהַגִּיעַ רַק אֶל זְנַב הַשּׁוּרָה.
עִקָּרָהּ כְּבָר פָּרַח –
נֶאֱמַר וְאֵינֶנּוּ.
לָמַדְתִּי לְנַחֵשׁ אֶת הַמִּלִּים שֶׁחֲסֵרוֹת לִי
כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ.

וֶנֶצְיָה

1. פריכוּת

אֵיךְ הַיָּמִים שֶׁלָּנוּ נִמְשָׁכִים לַלַּיְלָה בְּרֶגַע זָהֹב אֶחָד
כְּאִלּוּ הָיִינוּ כָּאן תָּמִיד
קָמִים לִבְלֹעַ מְצִיאוּת פְּרִיכָה
מִתְנַפְּלִים עַל הַמַּיִם יְחֵפִים

הַאִם אֶפְשָׁר לִצְנֹחַ יַחַד
כְּשֶׁהַכַּדִּים מְלֵאִים, הַכְּבִיסָה תְּלוּיָה לִמְנוּחָתָהּ
הַגַּג נִפְתָּח הָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת מְחַכָּה
לְאֵיזוֹ בְּהִירוּת

הַפָּנִים הַמִּסְתַּעֲפוֹת מֵאֲלֵיהֶן
כָּל הַיָּדַיִם שֶׁנִּשְׁלָחוֹת לְאוֹתָן נְפִילוֹת קָשׁוֹת
פֶּה אֶחָד אָנוּ אוֹמְרִים וְנִמְנָעִים מִלּוֹמַר
שֶׁהָאַהֲבָה אֵינָהּ מְרַפֵּאת דָּבָר
הַסָּפֵק נִתְלֶה עַל חֲרוּזִים דַּקִּים, מִתְעַדֵּן,
הַמְּצִיאוּת פְּרִיכָה.

(מחזור שירים מתוך ספר חדש)

נַגִּיד

נַגִּיד אַתְּ יַלְדָּה. אַתְּ נְמוּכַת קוֹמָה.
אַתְּ אוּלַי מֶטֶר, יְצוּר עִם רַגְלַיִם זְרִיזוֹת.
נִדְרָשׁ לָךְ חָלָל סָבִיר לִחְיוֹת.
נָנִיחַ: מִשְׁתָּלָה.

בְּשָׁלָב מְסֻיָּם נִגְמֶרֶת הַיַּלְדוּת,
וְנִדְרָשׁוֹת עָרִים שְׁלֵמוֹת שֶׁיַּקִּיפוּ אֶת גּוּפֵךְ הַזָּעִיר,
וְהַנּוֹפִים מִסְתּוֹבְבִים כְּמַבָּט שֶׁל אָדָם סְחַרְחַר,
וְרַמְזוֹרִים מִתְאַמְּצִים מַחְלִיפִים צְבָעִים,
בִּרְגָעִים שֶׁאֵין אַף אֶחָד בָּרְחוֹב.
אוֹמְרִים שֶׁתִּהְיֶה שׁוּב רְעִידַת אֲדָמָה,
שֶׁתְּזַעֲזֵעַ אֶת אֶצְבְּעוֹת רַגְלֵינוּ

אֲנִי גְּדֵלָה וַעֲדַיִן עוֹשָׂה פַּרְצוּפִים לַמַּרְאָה.
אֵיךְ הִשְׁאַרְתְּ אוֹתִי כָּכָה
יוֹצֶרֶת לְעַצְמִי מְהוּמָה.

"נגיד", מאת שרי שביט. מתוך הספר "ומה יש עוד", הוצאת אחוזת בית, 2014

בִּשְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַרְבַּע
הִגִּישָׁה סוֹכְנוּת הֶחָלָל הָאָמֶרִיקָנִית
תָּכְנִית לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת:
סְבִיב הַיָּרֵחַ,
נֹגַהּ,
וּשְׁפָּגָט עַל הַמַּאֲדִים.
שְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְשָׁלֹשׁ
הָיְתָה רְחוֹקָה
וְאַחֲרֶיהָ הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים
שֶׁאֲפִלּוּ סוֹכְנוּת הֶחָלָל הָאָמֶרִיקָנִית לֹא יָכְלָה לְנַבֵּא,
כְּגוֹן שְׂעַר הֶחָזֶה שֶׁלִּי מֻכֵּה לֹבֶן יָרֵחַ.

הפעם הראשונה שקראתי שירה

פְּתַח אֶת הַסֵּפֶר, בֵּן, וּרְאֵה
אֵילוּ שִׁירִים יָפִים כָּתְבוּ יְהוּדִים
לִפְנֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה, אָמַר אָבִי
וְנָתַן בְּיָדַי אֶת הַמַּחְזוֹר.
פְּתַחְתִּיו וְקָרָאתִי בְּעֵינַי
אֶת הַזְּמִירוֹת שֶׁזִּמֵּר
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וּמִלְמֵל הַקָּהָל,
חֲבוּרַת גְּבָרִים בְּגִילָאִים שׁוֹנִים
עֲטוּפִים בְּטַלִּיתוֹת, מִטַּלְטְלִים,
מַזִּיעִים בַּחֲלַל בֵּית הַכְּנֶסֶת.
וַאֲנִי הוֹגֶה אֶת הַמִּלִּים בְּלִבִּי,
מְגַלְגֵּל אוֹתָן בְּפִי בְּתַעֲנוּג
כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת בַּר-מִצְוָה,
מִשְׁתַּדֵּל לְהָאֵט אֶת הַקֶּצֶב
שֶׁלֹּא אַקְדִּים אֶת הַחַזָּן,
וְטַעֲמָן לֹא יִגָּמֵר לִי.

צָארִית שֶׁלִּי

חוֹשֶׁבֶת עָלַיִךְ בַּיָּמִים, בַּלֵּילוֹת,
זֶה כּוֹאֵב אִמָּא, אֲנִי בּוֹרַחַת וְאַתְּ רוֹדֶפֶת
וּבִשְׁעַת הַמַּחְשָׁבוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה
כְּשֶׁהַכְּאֵב מִתְרוֹצֵץ וּפוֹצֵעַ
אֲנִי מְגָרֶשֶׁת אוֹתָךְ מִנֶּגֶד עֵינַי –
"תְּנִי לִי לִישֹׁן אִמָּא, מִתְחַנֶּנֶת, לִישֹׁן"
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה עַל סַפְסָל בְּתֵל אָבִיב
אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת כְּמוֹ צָארִית מְפֹאֶרֶת
שְׂעָרָהּ הַבְּלוֹנְדִינִי־דָּהוּי גָּבוֹהַּ לַשָּׁמַיִם, אָסוּף בְּמַכְבֵּנוֹת מִקְרִיּוֹת
פְּצָעִים בְּרַגְלֶיהָ וְשַׂקִּיּוֹת נַיְלוֹן עֲמוּסוֹת סְבִיבָהּ
תִּמְהוֹנִית, מַלְכוּתִית וּמְשֻׁגַּעַת
לִבִּי יוֹצֵא אֵלַיִךְ אִמָּא, חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁתִּהְיִי מַלְכָּה כָּזֹאת –
רוּחַ מְיֻסֶּרֶת וְנוֹדֶדֶת
וַהֲרֵי אַבָּא בִּשְׁאֵרִית הַכָּרָתוֹ הַקּוֹדַחַת הִשְׁבִּיעַנִי
לִשְׁמֹר עָלַיִךְ, תִּינֹקֶת
כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹמַעַת בְּכִי שֶׁל תִּינוֹק
לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ כִּמְעַט בַּת שְׁמוֹנִים
אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁהוּא שֶׁלָּךְ –

ַּגַּם בְּגִיל שְׁמוֹנִים אֶפְשָׁר לִהְיוֹת
תִּינֹקֶתבּוֹכִיָּה

מתוך: "ימינך" עמ' 46

אָלַסְקָה

אִם מִישֶׁהוּ מְחַפֵּשׂ אוֹתִי, אֲנִי בְּאָלַסְקָה.
הָלַכְתִּי לְהִתְחַמֵּם בֵּין הַזְּרוֹעוֹת הַפַּרְוָתִיּוֹת שֶׁל הַדֻּבִּים שָׁם.
הִקְפֵּאתִי אֶת עַצְמִי בְּרֶגַע וְנָשַׁפְתִּי אֶת כָּל הָאֵשׁ שֶׁשָּׂרְפָה לִי אֶת הַפְּנִים
אֲנִי בְּאָלַסְקָה מַטְבִּיעָה יָרֹק בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת
בַּקֹּר מִבַּחוּץ וְעוֹשָׂה אֶת הָרַעַד מִבִּפְנִים הֶגְיוֹנִי
אִם מִישֶׁהוּ מְחַפֵּשׂ אוֹתִי שֶׁיֵּדַע; מָכַרְתִּי אֶת הָאוֹטוֹ
כְּדֵי לְכַבּוֹת אֶת הָרַגְלַיִם הַבּוֹעֲרוֹת שֶׁלִּי עִם הָאֲדָמָה
אִם מִישֶׁהוּ תּוֹהֶה אֵיפֹה אֲנִי בְּאָלַסְקָה
בֵּין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל דֹּב קֹטֶב יָשֵׁן, יְשֵׁנָה
הָלַכְתִּי לְהִתְנַחֵם אֵיפֹה שֶׁקַּר
הִכְנַסְתִּי אֶת הַקֹּר לְתוֹךְ הָאֵשׁ בְּתוֹכִי
אִם מִישֶׁהוּ מְחַפֵּשׂ אוֹתִי שֶׁיַּבִּיט בִּי
הָאֵשׁ כָּבְתָה.

מתוך "אדן".