סדנאות

סדנת איגיון למבוגרים בהנחיית חגי ברקת

אתם מוזמנים לסדנת איגיון (נונסנס) שבה ננסה להבין מהי שירת איגיון, למה צריך אותה בכלל, ולמה אנחנו כל כך אוהבים אותה (או לא?), וגם נשתעשע בכתיבת איגיון בתקווה שאף אחד לא יציץ פנימה ויזמין שני אנשים עם חלוקים לבנים ורשת גדולה. הסדנה מיועדת למבוגרים, ותעסוק בכתיבת נונסנס לילדים ונוער.


חגי ברקת פרסם עד היום שישה ספרי ילדים, ביניהם "חרדיל לא רגיל" ו"החלום של צ'רלי". משנת 2004 הוא משמש כעורך ראשי בהוצאת "דני ספרים". בשנת 2009 הקים יחד עם אחיו, אסף ברקת את הוצאת אוקיינוס, במסגרתה יוצאת לאור סדרת הקלאסיקות לנוער "הרפתקה". הוא מתגורר בקיבוץ בית ניר עם אשתו גלית ושתי בנותיו הדר וסתיו. (לשים תמונה של חגי ושל הספר "חרדיל לא רגיל")











סדנת קומיקס לילדים בהנחיית דורית מיה-גור

הסדנה מיועדת לילדים ולילדות בכיתות ה'-ז' דורית מיה-גור היא אמנית קומיקס ומאיירת. יוצרת פלאפלמן, סדרת קומיקס המספרת על גיבור העל הישראלי הראשון.


ההשתתפות בסדנאות בהרשמה מראש בלבד בטלפון: 02-6524601 או בדוא"ל: mail@poetryplace.org

איריס אליה כהן

שְׁחַרְחוֹרֶת

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד דְּבַר מָה
קָלוּשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ יִלְאַט
יִלְחַשׁ אוֹ יְהֲסֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִפְתַּח חַלּוֹן
אֶשְׁנָב אוֹ צֹהַר צַר (נִרְאֶה כִּי הָאֲוִיר
סָגַר עָלַי, הַשֶּׁמֶשׁ שָׁכְכָה.) שֶׁמִּישֶׁהוּ יַרְפֶּה
יַתִּיר שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקְשֹׁר אֶת הַקְּצָווֹת, בְּרֹךְ,
אוֹ לֹא, שֶׁמִּישֶׁהוּ יִכְרֹך, יִצְנוֹף אוֹ יְחַבֵּק אֵלָיו
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַנִּיחַ יֵשׁ בְּתוֹךְ
הָאֵין שֶׁמִּישֶׁהוּ יַחֲזִיר
יָשִׁיב כָּל מָה שֶׁלֹּא שֶׁלּוֹ
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַקְשִׁיב לַטַּל
לַמַּיִם צְלִיל שֶׁבָּא מִן
השָׁמַיִם, הָעֵצִים שָׁבְרוּ
אֶת שְׁתִיקָתָם שֶׁמִּישֶׁהוּ יִפְקַח
יִרְאֶה, יַבִּיט אֲחוֹרָה עַד
שֶׁמִּישֶׁהוּ כבר יכַבֶּה אֶת כָּל
הַזְּמַן הַזֶּה
יַדְלִיק לִי אֶת הָאוֹר
אמיר אור

הַבַּרְבָּרִים: סִיבוּב שֵׁנִי

לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים,
לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר.
לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָם
וְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע.
לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּ
וּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם;
כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּ
אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּם לַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.
כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים,
וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר.
אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ,
וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה;
וּכְשֶׁצִּוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ,
לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַי
בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים.
ואן נויין

אַתָּה יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה?

שְׁקִיפוּת הַבֹּקֶר
בִּשְׁלִיפַת תֵּיוֹן
תּוֹסֵס,
גַּרְגִּירֵי צִ'ילִי עַל הָאוֹמְלֶט.
כְּשֶׁאֶתְכּוֹפֵף לְפָנֶיךָ
כְּנָפַיִם מֻטּוֹת לְאָחוֹר

אֲרַיֵּר לְמַעַנְךָ,
חַיָּל, בַּעַל כֻּמְתָּה וְשׁוֹט
עַד שֶׁעֵינַי יִרְתְּחוּ
מוּל תַּרְבּוּת הַדָּרוֹם,
חֶבֶל
שֶׁל אֶרֶץ גַּסָּה.
יאיר אסולין

סה

הַשְּׁתִיקָה שֶׁל תְּפִלַּת הָעֲמִידָה מְבִיכָה.
כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד רָצִיתִי לְהָפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט.
לִצְעֹק. הָיִיתִי מוֹשֵׁךְ בְּמִכְנָסָיו שֶׁל אָבִי וּמְבַקֵּשׁ
לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה.
לוֹמַר מַשֶּׁהוּ. לְהִתְקַיֵּם.

סו

הָיִיתִי
חוֹלֵם שֶׁבָּא אִישׁ לְהַעֲלִים אוֹתִי
וְאֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר.

סז

פָּנָיו הָיוּ כִּפְנֵי הַמּוֹכֵר
בַּחֲנוּת הַצַּעֲצוּעִים.

סח

חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁבָּאֵין קוֹל.

סט

אֲנִי זוֹכֵר אֶת רַגְלַי קוֹפְאוֹת. אֲנִי זוֹכֵר אֶת
הָאִלְּמוּת וְאֶת עֵינָיו הַמְּלֻכְסָנוֹת
וְאֶת חִיּוּכוֹ הַדַּק.

ע

בְּזִקְנָתוֹ הִתְחִיל לְהַגִּיעַ לְבֵית
הַכְּנֶסֶת. פָּחַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ.
כִּפַּת הַקְּטִיפָה הַסְּגֻלָּה בָּלְטָה
גָּבוֹהַּ עַל רֹאשׁוֹ.

(מתוך: "מינכן", הוצאת הליקון)
יונתן ברקאי

פְרִיץ, עֲטַלֵּף וְכָנָף אַחַת תְּלוּשָׁה

עַל מַדְּפֵי צַעֲצוּעִים
הַבַּרְוָזוֹן שְׁמוּט כָּנָף
נִרְמָס בְּטֶלֶף קַרְנַף,
אֶת הַפֵיָה טוֹבַת הַלֵּב
מַפְחִיד עַד מָוֶת עֲטַלֵּף,
וּמִין מִפְלֶצֶת אֲיֻמָּה
בָּלְעָה אֶת חַסְיָה הַבֻּבָּה,
חַיָּל עִם נֶשֶׁק וּשְׁמוֹ פְרִיץ
לְיַעְנְקְל הַלֵּיצָן מַרְבִּיץ,
וּלְטָאָה מִרְשָׁעָה
לַבַּרְבּוּרוֹן כָּנָף קָרְעָה,
זַעֲקַת צַעֲצוּעִים
אֵין מְבִינִים וְאֵין שׁוֹמְעִים,
וְאִישׁ גַּם לֹא מֵבִין מַדּוּעַ
כֹּה מַר גּוֹרַל הַצַּעֲצוּעַ

וְהַיְּלָדִים, מַה לַּעֲשׂוֹת,
מְשַׂחֲקִים בְּמִלְחָמוֹת.
מי-טל נדלר

חֲלוּקָה לְגוֹרְמִים

גּוֹרֵם פָלַסְטִינִי מָנָה רְשִׁימַת מוּצָרִים
שֶׁאֻשְּׁרָה הַעֲבָרָתָם מִיִּשְׂרָאֵל, כּוֹלֵל
רִבָּה, תַּבְלִינִים וּקְרֶם גִּלּוּחַ.

גּוֹרֵם יִשְׂרְאֵלִי אִשֵּׁר
שֶׁהַהֲקָלוֹת נוֹעֲדוּ לְהַפְחִית
בְּלַחַץ הַחֲקִירָה הַבֵּינְלְאֻמִּית.

גּוֹרֵם בִּטְחוֹנִי אָמַר
שֶׁהַהֲקָלוֹת אֵינָן חֲדָשׁוֹת וְאֵין
לָהֶן קֶשֶׁר לַחֲקִירָה כָּזֹאת אוֹ אַחֶרֶת.

וַאֲנִי מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר חוֹשֶׁבֶת
עַל אֱלִישָׁע אוֹטִיס
שֶׁהִמְצִיא וּבָנָה אֶת הַמַּעֲלִית הָרִאשׁוֹנָה.

כַּמָּה מַדְהִים זֶה הָיָה בְּוַדַּאי
לְגַלּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר
לְהַמְרִיא בְּקַלּוּת כָּזֹאת

וּלְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.


מתוך הספר "ניסויים בחשמל", ידיעות ספרים, 2014
מעין לוי בן סטון

הַשְׁבָּעָה

אֲנִי רוֹצָה וַאֲנִי מְהַסֶּסֶת
לְהַעֲלוֹת מִן הַפַּחַד שֶׁבִּי תְּעוּזָה,
לָצֵאת לַחָפְשִׁי, לְאַבֵּד אֲחִיזָה,
לִבְחֹר בְּךָ עֲנִיָּה וְנוֹסֶסֶת.

בְּדַפֵּי הָרוֹמָן שֶׁטֶּרֶם נִכְתַּב
דְּבָרִים שֶׁחָשַׁבְתָּ עוֹטִים עֲלָטָה,
אַתָּה שֶׁהִכַּרְתָּ אֵינֶנּוּ אַתָּה,
בַּצֵּל הַנָּמוּךְ יֵשׁ גֹּבַהּ נִשְׂגָּב.

יִצְטַלֵּל בְּלִבִּי הַסּוֹד הַגָּנוּז,
תַּחְשֹׂף אַהֲבָה, וּכְמִתַּחַת שִׂמְלָה
נַחְלֹק אֶת גּוּפִי בְּחֶרֶשׁ חָרוּז
נֶעֱלָם אֶל הוֹוֶה שֶׁבְּטֶרֶם מִלָּה.

(מחנה רמה בואכה רמאללה, קיץ תשס"ח)
ענת זכריה

דּוּגִית

כְּבָר מִזְּמַן אֲנִי לֹא עוֹשָׂה
שׁוּם דָּבָר מַצְחִיק
גַּם לֹא מְנַעֶרֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם
בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ אֲמִתִּי
רַק מַרְעִידָה כְּמוֹ דָּג, שְׁקוּפָה כִּמְעַט.
וְשׁוּב יֵשׁ אֵיזֶה פְּרוֹזְדּוֹר פֶּצַע
שֶׁבֶר מְפֹאָר הַמִּתְגָּרֶה
לוֹחֵשׁ: שׁוּטִי שׁוּטִי
מְאַיֵּם לְנַפֵּץ
דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם
בֵּין הַתְּשׁוּאוֹת לַגֶּחָלִים.
וְצָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ בַּפְּתָחִים
לִפְנֵי שֶׁמַּה שֶּׁמֵּת יְנַצֵּחַ כָּאן
רון דהן

שיר ללא כותרת:

הַגַּן הוּא סַךְ כָּל הַתְּנוּעוֹת הַסְּמוּיוֹת
שֶׁעוֹשָׂה תּוֹלַעַת בְּמַסָּעָהּ
לְאֹרֶךְ דֹּפֶן עֲלֵה הַדַּפְנָה.

הִנֵּה הַנִּסָּיוֹן לֹא לִהְיוֹת תּוֹלַעַת
הִנֵּה הַכִּשָּׁלוֹן הַבָּהִיר
הִנֵּה פְּעִימוֹת הַלֵּב
מעין לוי בן סטון

הַשְׁבָּעָה

אֲנִי רוֹצָה וַאֲנִי מְהַסֶּסֶת
לְהַעֲלוֹת מִן הַפַּחַד שֶׁבִּי תְּעוּזָה,
לָצֵאת לַחָפְשִׁי, לְאַבֵּד אֲחִיזָה,
לִבְחֹר בְּךָ עֲנִיָּה וְנוֹסֶסֶת.

בְּדַפֵּי הָרוֹמָן שֶׁטֶּרֶם נִכְתַּב
דְּבָרִים שֶׁחָשַׁבְתָּ עוֹטִים עֲלָטָה,
אַתָּה שֶׁהִכַּרְתָּ אֵינֶנּוּ אַתָּה,
בַּצֵּל הַנָּמוּךְ יֵשׁ גֹּבַהּ נִשְׂגָּב.

יִצְטַלֵּל בְּלִבִּי הַסּוֹד הַגָּנוּז,
תַּחְשֹׂף אַהֲבָה, וּכְמִתַּחַת שִׂמְלָה
נַחְלֹק אֶת גּוּפִי בְּחֶרֶשׁ חָרוּז
נֶעֱלָם אֶל הוֹוֶה שֶׁבְּטֶרֶם מִלָּה.
אשר גל

גַּן

אֵשֶׁת הַיַּרְקָן לֹא מַסְתִּירָה
אֶת הַגַּן הַמִּסְתַּלְסֵל בְּשָׁרְשֵׁי יְרֵכֶיהָ.
מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר שִׂמְלָה מְרֻשֶּׁלֶת
מַבָּטָהּ מַזְמִין אוֹתִי לִגְנֹב
אֶת לִבְלוּבָהּ.
אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַמָּקוֹם וְהַיּוֹם
בּוֹ תָּבוֹא רְכוּבָה
עַל עֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּס
בְּעוֹד בַּעֲלָה שׁוֹקֵל וְסוֹחֵר.
אֵיבָרַי הַמְּתוּחִים נִצְמָדִים לְקַרְשֵׁי עֶגְלָתָהּ
לְאַפְלוּלִית נִפְעֶרֶת בְּרֵיחַ גֶשֶׁם.

(מתוך הספר "הממלכה",עמ' 40 ,הוצאת הליקון 2006)
רפי וייכרט

מיגרנה

וּכְשֶרַקּוֹתַיִךְ מַתְחִילוֹת לִכְאֹב
וְהָעוֹלָם סְבִיבֵךְ נִהְיֶה אָטוּם
וּמַה שֶּׁחַשְׁתְּ לְרֶגַע מְעֻגָּל
הוֹפֵךְ לִהְיוֹת דָּבָר קָטוּם

אֲנִי שׁוֹלֵחַ צֶבֶר אֶצְבָּעוֹת
אַל רַקָּתֵךְ הַמְעֻנָּה
וּמְעַסֶּה בְּדִמְיוֹנִי אוֹצְרוֹת
עוֹרֵךְ כְּמוֹ עוֹנָה

שֶׁל הֲקַלָּה שֶׁמַּגִּיעָה
מִקֵּץ עוֹנָה שְׁחוּנָה
וְהָאַהֲבָה מִכָּרִיּוֹת הָאֶצְבַּע
גּוֹלֶשֶׁת פְּנִימָה וְחוֹנָה.
מאיה ויינברג

אבנים (שיר לכת)

חֲרָטוֹת הֵן כְּמוֹ אֲבָנִים
אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ בָּהֶן
בַּיָּד הַחֲשׂוּפָה
לֶאֱמֹד אֶת הַמִּשְׁקָל
לְלַטֵּף אֶת הַשְּׁבִירָה
אָבֵל הֵן נִשְׁאָרוֹת קָרוֹת
כְּבֵדוֹת, חֲצוּבוֹת הֵיטֵב
מֵהַחֹמֶר שֶׁל עַצְמָן.
מוּטָב להניחן בַּצַּד
הֵן הַמְּרַצְּפוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ.
לְתַת לְרוּחַ ,לְשֶׁמֶשׁ
לַבְּלָיָּה הַטִּבְעִית - לְרַכֵּך,
לְוַתֵּר עֲלֵיהֶן
כָּךְ
גלעד מאירי

חייט

חַיָּט תַּגִּיעַ הֵנָּה.
תַּכְנִיס תַּ'חֻלְדָּה
לַמִּכְנָסַיִם, תֵּרָאֶה
כְּמוֹ חַיָּט וְתַצְדִּיק
כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּק אֵלֶיךָ.
זֶה נִרְאֶה לְךָ מַצְדִּיק?
מַהֵל מַהֵל, מְחַק
תַּ'חִנּוּךְ הַזֶּה מֵהַפָּנִים. חַיָּט,
אַתָּה מִחוּץ לַמַּאֲחָל,
מִסְתּוֹבֵב בְּלִי הַחֵשֶׁק,
חֻלְדָּה מִחוּץ לַמִּכְנָסַיִם,
תֵּן תַּ'חוֹגֵג שְׁךָ'.

מתוך שחרור בתנאים מגבילים, הוצאת קשב 2014