עוד שאלה קטנה / דרור אלימלך

מה אתה קורא ספרים
כאלה "כבדים"???
שאל אותי בחור בן גילי  ,
בנו של ניצול שואה 
שקפץ מרכבת 
שהובילה לאושוויץ
ונמלט ליערות
נער בן 17  
ששרד יחיד מכל משפחתו 
והספר:  "ברחתי מאושוויץ"
של רודולף וורבה 
זה היה הספר 

* / הילה אהרון בריק

עַל הַמִּטָּה אֲנַחְנוּ מַפְלִיגִים
נִזְהָרִים שֶׁכְּרִישִׁים לֹא יֹאכְלוּ לָנוּ אֶת הַגַּרְבַּיִם
מַשְׁלִיכִים סֶרֶט מִדָּה לְאוֹקְיָנוֹס
מְחַכִּים לַדָּגִים, לַשְּׁחָפִים,
לְסִירַת מִפְרָשׂ לְבָנָה בִּקְצֵה הַוִּילוֹן

עורב / מירי גלעד

עוֹרֵב עוֹמֵד עַל עָנָף עֶלְיוֹן
דַּק.
לוּלֵא שָׁמַיִם מְהַסְּסִים בְּגַבּוֹ,
לֹא הָיָה נוֹדָע.

לוּלֵא עוֹרֵב נָע בִּקְצֵה עָנָף
לֹא הָיְתָה נִרְאֵית תְּנוּעַת הַדָּם שֶׁל הָאֲוִיר.

לוּלֵא כְּמִיהַת הָעֶרֶב אֶל קַוֵּי קִיּוּם אַחֲרוֹנִים,
לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת מַרְאֵה עֵירֹם:
עוֹרֵב עַל עָנָף עֶלְיוֹן

צְנִיעוּת הַקִּיּוּם,
חַף מֵעַיִן מִתְבּוֹנֶנֶת.

טבילה / שי דותן

הילד שלנו
ברחם שלך
ברחם הים התיכון.
אפילו שהארץ הזו קשה
יש רגעים של אושר גדול
כמו עץ יפה שצומח
בחלקת אדמה מקוללת.
אם הגאולה קיימת
אז כאן, במקום בו קרני שמש
מבוססות ברגבי דם
וחוזרות מן הפנים שטוהרו
להרעיף על העולם
שבבים של אהבה.

חוף הבונים, אוגוסט 2011

*** / גלי-דנה זינגר

ON וְ OFF
שְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים תְּלוּשִׁים
מִמְּעִילוֹ הַמְרֻפָּט שֶׁל אַבָּא זְמָן
שְׁתֵּי תַּרְנְגוֹלוֹת מְמֹרָטוֹת
שֶׁל הַבְּדִיחָה הַפּוֹלִיטִית
שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת
יוֹם וָלָיְלָה

* / מרחב ישורון

אין ספק שאני רגע מרתק
הכול זורם ומתנקז אלי
רק רגע...
לא אמרתי ביב שופכין
אני קוף ים תכוני
מדגדג את שמות העצם
דיגי דיגי
אולי מאיזה חור יושמע הצחוק
ואראה כי נגעתי במקום

דיפוזיה / הילה להב

יָצְרוּ אוֹתִי בְּחֹמֶר שֶׁאֵינוֹ מְבַצֵּעַ דִּיפוּזְיָה,
אֲנִי יְעִילָה מְאֹד.

בְּנִיגּוּד לַמְּסֻפָּר עַל נָשִׁים
אֵינִי נְמֵסָה בְּמַיִם
אֲנִי צוֹלֶלֶת מִיָּד לַקַּרְקָעִית

מידות / שבתאי מג'ר

חַיָּב שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ, בַּמְּשׁוֹרֵר, מִדָּה שֶׁל
אַהֲבַת חַיִּים
וּמִדָּה מְשֻׁנָּה שֶׁל חִיבָּה לַמְּדִינָה
שֶׁבָּהּ הוּא מַעֲבִיר אֶת יָמָיו
וּמִדָּה מִזְעָרִית שֶׁל שִׂמְחָה
לְנִצְנוּצוֹ שֶׁל יוֹם
וּרְגִישׁוּת קַלָּה
לְרִפְרוּף הַטֶּבַע, לְנִדְנוּד שֶׁל עֵץ
מִדָּה בִּלְתִּי מְשׁוֹעֶרֶת שֶׁל יְדִיעָה
עַל מָוֶת
חַיֶּבֶת לִהְיוֹת בַּמְּשׁוֹרֵר
קַלּוּת שֶׁכָּזוֹ
וּשְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה צְלִילִים
רַק שֶׁלּוֹ

מרץ 2013

שבת יורדת על העיר חיפה / יהונדב פרלמן

שַׁבָּת יוֹרֶדֶת עַל הָעִיר חֵיפָה
כְּמוֹ טִפַּת מַיִם עַל אֲדָמָה לַחָה
כָּךְ אֲנִי נִמְהָל בְּעוֹלַם

גּוּפִי מִתְמוֹסֵס לְתוֹךְ מִקְשַׁת אֱלֹהִים
אֶת צְלִילֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי
לָעוֹלָם הַבָּא.

לָמָּה קוֹרֵעַ הָעוֹרֵב אֶת גְּרוֹנוֹ בִּזְמַן שֶׁהָרוּחַ
גְּבִישׁ הָעוֹלָם מִתְאַחֶה בַּשְּׁקִיעָה
וְלֹא יַפְתִּיעוּהוּ מַעֲשַׁי

בּוֹלְעָן שָׁחֹר מְחוֹלֵל בְּתוֹכִי מָחוֹל
אָיֹם וְנִפְלָא אִם הָיָה לִי פֶּתֶק לָבָן
הָיִיתִי מְנִיפוֹ אֶל עָל

יָרֹק וְעוֹד יָרֹק וְשׁוּב יָרֹק וּנְשִׁימָה
וְרוּחַ צִפּוֹר וְכֶלֶב וְאוֹפַנּוֹעַ וְיֶלֶד בּוֹכֶה
וְקֹר וְקָרִיר וְחוּט דַּקִּיק וְשׁוּב

טִפָּה

קָשֶׁה לֶאֱהֹב בִּמְדֻיָּק / בתאל קולמן

קָשֶׁה לֶאֱהֹב בִּמְדֻיָּק, לָתֵת לָאֶצְבָּעוֹת לְלַטֵּף עִם הַמְּרְחַק לָשׁוּב כְּמוֹ יוֹנַת דֹּאַר רַק אֵלֶיךָ, לְהִתְעַרְבֵּל עִם הָאֲוִיר וְאָז לִמְצֹא אֶת הַמִּקּוּם שֶׁלְּךָ בְּתוֹךְ הַשְּׁאָר שֶׁל הָעוֹלָם. קָשֶׁה לֶאֱהֹב בִּמְדֻיָּק, לֹא לְוַתֵּר עַל הַמָּקוֹם שֶׁלִּי בַּשְּׂמִיכָה אַךְ לְהַשְׁאִיר לְכַף הָרֶגֶל הַגְּדוֹלָה שֶׁלְּךָ מְקוֹם מִפְלָט, הָיוּ לֵילוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי אֶת הַסּוֹד וְאָז בַּבֹּקֶר הוּא נִשְׁכַּח, אוּלַי הִשְׁאִיר חוֹתֶמֶת בַּחֲלוֹם וְשׁוּב שָׁקַע, קָ שֶׁ ה לִזְכֹּר אֶת תְּכוּלַת הָרְגָעִים שֶׁלָּנוּ יַחַד, לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁרַק הֵקֶּף שַׁיָּךְ לַמַּעְגָּל הַזֶּה וְהַמִשְֹחָק בֵּין הָקַר-קַפוּא-מִתְחַמם- לוׂהֶט.

בֵּינֵינוּ / אביחי קמחי

אִם נְחַדֵּשׁ אֶת הַבְּרִית
נִקְבַּע לְיוֹם חֹרֶף זוֹעֵף
הָאוֹרְחִים יִתְבַּצְרוּ בְּבָתֵּיהֶם
וְנִסַּע לְלֹא יַעַד
כְּשֶׁבָּרָד יַכֶּה בַּשְּׁמָשׁוֹת
וְאֵדִים יַעַטְפוּ חַלּוֹנוֹת
וּנְדַבֵּר בַּמֶּרְחָק
הַנּוֹצָר עוֹד וָעוֹד
בָּרֶוַח הַצַּר
שֶׁבֵּין גּוּפֵינוּ

* / כרמית רוזן

חֲזִיר בָּר נָסוֹג
לְאַחַר כִּבּוּשׁ לֵילִי, נִבְלָע
בִּשְׁיָרֵי הַוָּאדִי.
הָרְחוֹב
מִתְחַנֵּן לְפַרְסוֹתָיו הַחַמּוֹת,
זוֹקֵף אַנְדַּרְטָאוֹת
שֶׁל פְּלַסְטִיק לָעוּס וּגְלָלִים.

נֹחַ / יפה שלומוביץ

וְאָז 
בַּגֹּבַהּ הַזֶּה
כְּשֶׁהָאֲוִיר נָשַּׁב עַל פָּנָיו
זַךְ וּמְזֻקַּק
זָכָר נֹחַ
אֶת הָאֲדָמָה
אֵיךְ שָׁתְתָה
אֵיךְ דִמְּמָה
וְאַחַר
דַּמְמָה.

מנחת ההיכל / נידאא ח'ורי

ַשִּׁבֳּלִים כָּרְעוּ
בִּתְפִלָּה לְמַגָּל
הִנֵּה הִגִּיעַ הַקֵּץ
בְּחֵיק שׁוֹפֵעַ זֵעָה
הַגַּרְגִּרִים נִמְלְטוּ
מִיִּסּוּרֵי הַשָּׂדֶה
נִרְדְּמוּ
עַד בּוֹא הַדַּיִשׁ
חָלְמוּ עַל שִׁבֹּלֶת
אַךְ מִנְחָת הַהֵיכָל הֵעִירָה אוֹתָם

תרגם: ששון סומך