משוררים

-
אריק א.
עמוס אדלהייט
הילה אהרון בריק
יוחאי אופנהיימר
דרור אלימלך -
ישראל אלירז
שולמית אפפל
ענבל אשל כהנסקי
ארז ביטון
אילה בן לולו -
יקיר בן-משה
סיגלית בנאי
בעז יניב
ישראל בר-כוכב
ברג יונתן -
מרדכי גלדמן
מירי גלעד
שי דותן
אלי הירש
עדי וולפסון -
ערן ויזל
יהודה ויזן
גלי-דנה זינגר
נקודא זינגר
נידאא ח'ורי -
גילי חיימוביץ'
יובל אידו טל
רן יגיל
מרחב ישורון
יצחק לאור -
הילה להב
שבתאי מג'ר
גבריאל מוקד
לורן מילק
מיטל נסים -
רוני סומק
יוסף עוזר
יואב עזרא
עדי עסיס
חביבה פדיה -
יהונדב פרלמן
נעם פרתום
בני ציפר
בתאל קולמן
יונתן קונדה -
אביחי קמחי
כרמית רוזן
חיים א. רכניצר
דפנה שחורי
יפה שלומוביץ -
ענת שרון-בלייס

אריק א. - משורר מעורכי כתב העת ''עמדה''.
כְּשֶׁאַרְיֵה מִסְתַּעֵר עָלַיִךְ
זְמַן הַמַּרְהִיב עוֹצֵר נְשִׁימָה
כְּשֶׁדַּהֲרַת הַחַיּוֹת הַפִּרְאִיּוֹת בְּמִשְׁעוֹלֵי כּוֹכָב
הָאֲדָמָה אַדְמָתִי
פּוֹרַעַת אֶת הַסְּבַךְ מִינִי קוֹנְצֶפְּטוּאָלִי שֶׁל מְשׁוֹרֵר
כָּל הָעִיר נֶעֶלְמָה לָךְ בַּתִּיק וַאֲנִי
בִּסְבַךְ הַמְּגַמּוֹת הַסּוֹתְרוֹת בְּאַחַת הַשָּׁעוֹת אַתָּה מְפַלֵּס
פַּעַם מִלְּמַטָּה פַּעַם מִמּוּל וְיָשָׁר פַּעַם מִלְּמַעְלָה
נִשָּׂא פַּעַם אָז וּפַעַם
עַכְשָׁו פַּעַם שׁוֹכֵחַ
וּפַעַם זוֹכֵר פַּעַם
לְבַד וּפַעַם הַכֹּל בְּיַחַד
פַּעַם בְּמִשְׂחָק
וְהַפַּעַם בֶּאֱמֶת
כְּשֶׁאַתְּ וַאֲנִי יוֹרְדִים לְמַּטָּה וְשׁוּב הַמַּמָּשִׁי: בְּאֶמְצַע
הָרְחוֹב תּוֹפֵס
בְּמָתְנַיִךְ הַמַּאֲדִימוֹת לֹא מַרְפֶּה
(פרגמנטים מתוך 'אריק א במעבה המגמות הסותרות')

עמוס אדלהייט -
נולד ביפו בשנת 1969 ונמנה על המייסדים, העורכים והמשתתפים הקבועים של כתב העת לספרות ''עמדה''. פרסם עד כה חמישה קובצי שירה ומבחר עקרוני אחד. בשנת 2012 ראו אור במסגרת ''עמדה'' קובץ שיריו ''עיר ההיטלים הנוצצים א'' ומבחר מסות הביקורת והמניפסטים שפרסם בעשרים השנים האחרונות ''על שירה: ביקורת ומניפסטים 2011-1991''.
מי שנתפס ברשת עכביש
מי שחייו בתוך קורי פלדה סבוכים
רק מי שלכוד בתוך שנותיו
מי שחייו תלויים על קור מי שקורים
סבוכים בלחייו מי שבתוך שנותיו חי כבחללית
מי שמוקף פלדה עכשיו ונע במהירות התנפצותית
מתוקף מקצועו ההכרחי מתוקף כישרונו הוודאי על רקע ירחיו
צללים של עתידו כעננים פורחים של גז ודימויים של קץ גלקטי
מי שמקיץ אחרי תנומה יבחין בינו לסביבתו החדישה
מתוך חלום מי שנתפס ברשת פרפרים מי שסבוך ברשת חלומות
ולא נבלע ברשת עכביש בסבך של ערגונות מי שישלוף ראשון
ויחלץ ממבוכיו מבושותיו מתוך עפר למראשותיו ינעץ ראשו בכוכבים
לא עוד אדם מי שנתפס לכוכבים מי שנחלץ מרשת עכביש

הילה אהרון בריק -
משוררת, עורכת. ספר השירה "תיקונים קטנים" יצא ב-2012 בהוצאת אבן חושן ומפעל קסת. שירים ותרגומי שירה פורסמו בכתבי עת, באינטרנט ובאנתולוגיות.
עַל הַמִּטָּה אֲנַחְנוּ מַפְלִיגִים
נִזְהָרִים שֶׁכְּרִישִׁים לֹא יֹאכְלוּ לָנוּ אֶת הַגַּרְבַּיִם
מַשְׁלִיכִים סֶרֶט מִדָּה לְאוֹקְיָנוֹס
מְחַכִּים לַדָּגִים, לַשְּׁחָפִים,
לְסִירַת מִפְרָשׂ לְבָנָה בִּקְצֵה הַוִּילוֹן

יוחאי אופנהיימר -
יליד ירושלים (1958) משורר ומרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב. מתגורר בירושלים עם רעייתו וארבעת ילדיהם.
מוֹרָתֵנוּ הֲדַסָּה סִפְּרָה אֶת שֶׁיָּדַעְנוּ:
מֵת יוֹנָתָן עַל הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ,
גַּם שָׁאוּל בַּנּוֹפְלִים.
אֶת קִינָתוֹ שֶׁל דָּוִד
שֶׁלֹּא אֵחֲרָה לְהוֹפִיעַ
דִּקְלְמָה מוֹרָתֵנוּ הֲדַסָּה כְּמַקְהֵלָה יְגֵעָה:
דַּמוּ לְעַצְמְכֶם חַיָּל
שָׁרַק נְעָלָיו יַגִּיעוּ הַבַּיְתָה
יִדְפְּקוּ עַל הַדֶּלֶת – –
קִירוֹת בֵּית הַסֵּפֶר מָלְּאוּ
רִשׁוּמִים בַּסְּתָו הַהוּא
שֶׁל גֶּבֶר נוֹפֵל עַל חַרְבּוֹ.
מוֹרָתֵנוּ הֲדַסָּה סִפְּרָה אֶת שֶׁיָּדַעְנוּ:
הָיָה מִי שֶׁמָּשַׁךְ בְּחוּטִים.
לֹא הַמֶּלֶךְ הַדִּכְאוֹנִי וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא נְגִינַת הַמְנַגֵּן
גַּם לֹא שְׁאָר הַדְּמֻיּוֹת בַּתָּוֶךְ
אוֹ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן סְבִיב הַמְּלוּכָה.
קוֹלָהּ תָּמִיד רִכֵּך אֶת הַצִּלְצוּל
וְהַהֲמֻלָּה בַּשַּׁעַר.
רַק כְּשֶׁחָלְתָה מוֹרָתֵנוּ הֲדַסָּה
קָרְאָה מוֹרָה מַחֲלִיפָה
אֶת מָה שֶׁיָּדַעְנוּ עַל הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ
וְהוֹסִיפָה בִּנְעִימָה דּוֹמָה –
גַּם בְּנָהּ שֶׁל מוֹרָתְכֶם הֲדַסָּה
בַּנּוֹפְלִים

דרור אלימלך -
מפרסם שירה מ - 1985 בכתבי העת ובעיתונות הכתובה. עד כה ראו אור שמונה ספרי שירה, האחרון בהם "הספר השמיני – הרחבת המאבק" בהוצאת עמדה (2012). חתן פרס ראש הממשלה לשירה (2002) ופרס קרן תל אביב לספרות ואמנות ע"ש רבינוביץ. מלחין בולט בתחום המוזיקה הקלאסית- החדשה, הניסיונית והאלטרנטיבית בישראל ורבות מיצירותיו המוזיקליות בוצעו במסגרות שונות בחו"ל והוציא 40 דיסקים מיצירותיו למחייתו אלימלך הוא פסיכיאטר ופסיכותרפיסט.
מה אתה קורא ספרים
כאלה " כבדים " ???
שאל אותי בחור בן גילי ,
בנו של ניצול שואה
שקפץ מרכבת
שהובילה לאושוויץ
ונמלט ליערות
נער בן 17
ששרד יחיד מכל משפחתו
והספר : " ברחתי מאושוויץ "
של רודולף וורבה
זה היה הספר

ישראל אלירז -
יליד ירושלים (1936). בוגר האוניברסיטה העברית בספרות עברית ופילוסופיה ומוסמך אוניברסיטת תל-אביב בספרות משווה. החל את דרכו הספרותית בתחילת שנות השישים עם פרסום רומאנים, קובץ סיפורים ומחזות. בשנות השבעים החל לשתף פעולה עם המלחין יוסף טל וישראל אלירז כתב ליברטות לאופרות שהועלו בארץ ובאירופה. רק בשנות השמונים החל לפרסם שירה עם פרסום ספרו "דרך בית לחם" (אותו חתם בשם הבדוי ג'ורג' מתיא איברהים). מאז פרסם יותר מתריסר ספרי שירה. ישראל אלירז כותב גם מחזות , מאמרי ביקורת ספרותית וכן תסכיתי רדיו ותרגומים. אלירז זכה בפרס ביאליק לשירה לשנת תשס"ח 2008, ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשס"ט.
לאחרונה פרסם שלושה ספרי שירה, "הילולות" "הבט" ו"בשבח הדברים החולפים" שעל האחרון זכה בפרס ברנר.
הַ דָּ בָ ר עַ צְ מ וֹ נִמְצָא בְּתוֹךְ
הַחֲפָצִים, הַכֵּלִים
כְּמוֹ נְבִיחָה שֶׁטֶּרֶם נִנְבְּחָה,
הִיא שָׁם, בַּקְּרָבַיִם,
בִּלְעָדֶיהָ אֵין כֶּלֶב
ישראל אלירז, כמה זמן עוד נשאר איננה שאלה אלא דלת, הליקון-מודן, 2013, עמ' 15

שולמית אפפל -
משוררת. ילידת קפריסין 1948. לאחרונה יצא לאור ספרה השישי ''פחות מאמת אין טעם לכתוב'' הוצ' ספרא 2013. זכתה בפרס קוגל לשירה ובפרס היצירה ע''ש ראש הממשלה בשנים 1987 ו- 2013. סיפורה ''פרטים אישיים'' זכה במקום השלישי בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת 2012.
הַשְׁגִּיחִי סוֹלִיתַה עַל הָעָשׁ הַמִּתְפּוֹרֵר עַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הָעַכְבָּר מִפְּנֵי
הֶחָתוּל וְעַל הַכַּנָּרִית בַּכְּלוּב שַׁם הַדֶּלֶת לֹא נִנְעֶלֶת הַשְׁגִּיחִי עַל הָאָבָק
הַמְּכַרְסֵם בַּסְּפָרִים וְעַל הַמַּפִּית הָרְקוּמָה הַמֻּנַּחַת עַל מַקְלֵט הָרַדְיוֹ
וְעַל הַקַּרְיָנִים בְּמִשְׁמֶרֶת לַיְלָה וְעַל הַמַּעֲקֶה וְסִימָנֵי הָאֲחִיזָה וְעָלַי
כִּי שׁוּב יָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת וְרָאִיתִי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי וְהֵן נוֹף

ענבל אשל כהנסקי -
ענבל אשל כהנסקי, נולדה בירושלים ב1977, נושמת ברעננה. עורכת שירה ומנחת קבוצות כתיבת שירה. בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות. בוגרת כיתת שירה, עם אגי משעול, במכללת עלמא. בוגרת קורס מנחי קבוצות שירה ופרוזה, עם ליאת קפלן, של מתא"ן. בוגרת כיתת השירה "מזמור 1", עם יורם ניסנוביץ, של "משיב הרוח". בוגרת סדנאות שירה עם יקיר בן משה. בוורידיה זורמים "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד. ספר שיריה הראשון פִּרְאֵי הַיּוֹם, אשר נערך בידי רונן אלטמן קיידר, יצא לאור בהוצאת "כרמל" הירושלמית ב2009. ספר שיריה השני סַמָּאֵל אָהוּבִי, אשר נערך בידי יקיר בן משה, יצא לאור, בהוצאת "פרדס" החיפאית ב2013.
אני חולם שהיא מספרת לי חלום שלה במיטה
ואני לא זוכר על מה היה החלום שלה כי קשה לי להתרכז
בגלל שהיא לובשת חזייה אפורה
עם פרחים לבנים סגורים
ואני צריך לקחת את החזיה למחסן פתיחה מבוקרת של עלי הכותרת,
לא אני פותח את הפרחים אלא הפועלים.
אלו פרחים קטנים מאד ולבנים מאד ורבים מאד
והפועלים מתקשים לרכוס לה את החזייה חזרה
כי הפרחים מכסים את כל החזייה
והחזה שלה נעלם בתוך הפרחים
ואני כבר צועק עליהם שימהרו
וישנו אחד שרצה לקנות בכלל שתילים ולא פרחים קטופים.

ארז ביטון -
מחבר ''ספר הנענע''(1979), ''מנחה מרוקאית''(1976), ציפור בין יבשות''(1989) ''תמביסרת ציפור מרוקאית''(2009). עורך כתב העת הספרותי ''אפיריון'' מאז 1982. בספריו נתן ביטוי נוקב למשבר ההגירה ופתח לגיטימציה להוויה המזרחית בשירה העברית. בספרו החדש ''נופים חבושי עיניים'' באה לביטוי שירת העיוורון שלו בה הוא הופך את ההיגד האישי החשוף לאספקלריה אוניברסלית של המצב האנושי בכלל. בהשכלתו האקדמית ארז ביטון הוא פסיכולוג שיקומי, עובד סוציאלי מדריך לעובדים סוציאלים בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בר-אילן. יליד אוראן שבאלג'יריה להורים מדרום מרוקו. עלה ארצה בגיל 6. נפצע קשה מפצצה והתעוור בגיל 11. נשוי ואב לשניים.
מַה יַּעֲשֶׂה נַעַר עִוֵּר בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה
הָעוֹמֵד לַחְצוֹת כְּבִישׁ בֶּן יְהוּדָה סוֹאֵן וְגוֹעֵשׁ
בַּהַמְתָּנָה הָאֵינְסוֹפִית הַזֹּאת יְדַמֶּה לוֹ
חֲצִיַּת מִנְהָרוֹת,
מַעֲבָר בֵּין גְּשָׁרִים רַבִּים
אוּלַי יִדְאֶה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת,
יְפַעֲנַח בְּלִבּוֹ סוֹדוֹת אֵין חֵקֶר
נְחָלִים מְפַכִּים בַּיּוֹם
בִּקְתוֹת הָרִים קְסוּמוֹת
יְדַלֵּג אֶל מֵעֵבֶר לָרַעַשׁ הַגָּדוֹל
יָבוֹאוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים וְיַגִּידוּ לוֹ:
''לָמָּה לְךָ יֶלֶד?
זֶה מְסֻכָּן יֶלֶד,
לֵךְ הַבַּיְתָה יֶלֶד''
אֲבָל הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ,
רַק אֶת הַשָּׁאוֹן שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ
רַק אֶת הַשִּׂמְחָה הָעֲצוּרָה
לַעֲבֹר גְּשָׁרִים רַבִּים
לַחְצוֹת אֲרָצוֹת אֵין חֵקֶר.
וְהָאֲנָשִׁים בְּדַרְכָּם יַחְלְפוּ,
יַעַבְרוּ עַל פָּנָיו
אֲבָל הוּא בְּשֶׁלּוֹ
בַּהַמְתָּנָה הָאֵינְסוֹפִית
יְחַכֶּה
וּלְבַסּוֹף, בֶּן יְהוּדָה יִתְמַתֵּן
יֵרָגַע לְאַט לְאַט
וְהַנַּעַר יַעֲבֹר
וְהַנַּעַר יַגִּיעַ
לִנְחָלִים מְפַכִּים בַּיּוֹם
לְבִקְתוֹת הָרִים קְסוּמוֹת
*בשנות השישים של המאה העשרים רחוב בן יהודה בירושלים היה סואן וגועש.

אילה בן לולו -
אילה בן לולו נולדה בראשון לציון. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות. בוגרת מסלול עריכה ותרגום של מכללת עלמא. אילה היא אם לילד אוטיסט ואת השנים האחרונות הקדישה לפיתוח תוכנית טיפול ייחודית עבורו. זה לא מכבר יצא לאור ספר ביכוריה "ילדות מקוצרת" (הוצ' פרדס).
קוֹרְאִים לִי אֶזְמֵרָלְדָה
אֲנִי נוֹהֶגֶת בְּאוֹטוֹ־וָאן גָּדוֹל מְאוֹד,
רְכוּנָה קָדִימָה אֶל מוּל הַשִּׁמְשָׁה הָעֲנָקִית.
מֵעֵבֶר לַסִּיבוּב רוֹאִים אֶת הַיָּם −
זוֹהִי עוֹנַת הַנְּדִידָה שֶׁל דְּגֵי הַיַּהֲלוֹמִים.
רְבָבוֹת זַהֲרוּרִים קוֹפְצִים מַעְלָה בָּאֲוִיר
וְחוֹזְרִים לִרְעֹד עַל הַמַּיִם הַכְּחֻלִּים
. בָּאֹפֶק סִירָה. בַּשָּׁמַיִם
עָפוֹת צִפּוֹרִים אֲמִתִּיּוֹת.

יקיר בן-משה -
יקיר בן-משה, יליד 1973, חתן פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2012.
ספרו הרביעי, "אח, לוּ היה לנו קלרינט", ראה אור בימים אלו בסדרת כבר בהוצאת מוסד ביאליק. קדמו לו הספרים: "בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד" (עם-עובד, 2003, הספר זיכה אותו בפרס שר התרבות למשוררים בראשית דרכם היצירתית), "תנשום עמוק, אתה נרגש" (כרמל, סדרת כבר, 2009), "גני הזהב של סנקטאפו" (אגדה לילדים; חרגול, עם-עובד, 2010). שיריו ראו אור בכתבי העת, אנתולוגיות ובעיתונות היומית – ותורגמו לשפות זרות.
החל משנת 2000 עורך את תכניות הספרות בבית ביאליק. בנוסף, משמש כמנהל אמנותי של פסטיבל שער הבינלאומי לשירה, עורך את פרויקט "שירה על הדרך" מטעם עיריית תל-אביב-יפו, חבר מערכת כתב העת "הליקון", כותב רשימות לעיתונות על ספרי שירה ופרוזה, ובעל ניסיון עשיר בהנחיית סדנאות כתיבה לשירה ולפרוזה.
הִתְאַהַבְתִּי בְּךָ בַּלַּיְלָה בּוֹ נָפַל הַטִּיל בְּתֵל אָבִיב.
שִׁירְלִי רָצָה בִּתְנוּפָה אַחַת לַמָּמָ"ד,
מְבֹהֶלֶת כְּמוֹ זְאֵבָה נִצּוֹדָה,
מַכְנִיסָה בִּזְרִיזוּת
אֶת גּוּרֶיהָ אֶל הַמְּעָרָה,
בִּזְמַן שֶׁהָאַזְעָקָה יָרְדָה וְיָרְדָה, וְעָלְתָה
וְיָרְדָה, קוֹרַעַת אֶת שְׁמֵי תֵּל אָבִיב הַשְּׁלֵוִים,
וְאָז הִתְאַהַבְתִּי בְּךָ.
צָפוּד בְּבִטְחָה, חָזְךָ לוֹהֵט בִּסְבַךְ
חֹם הַגּוּף שֶׁל אִמְּךָ – תִּינוֹק קָטָן
שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ פַּחַד, פִּיךָ פָּעוּר אֶל הַקִּיר
נוֹשֵׁף
אֲוִיר מַזְגָנִים צוֹנֵן.
כָּל זֶה הָיָה מִזְּמַן, לִפְנֵי עֲשָׂרָה יָמִים,
בְּלֵיל מִבְצַע עַמּוּד עָנָן בְּעַזָּה.
צַהַ"ל בָּטַשׁ אֶת מֻצְּבֵי הַחַמַאס, טִילִים הִתְעוֹפְפוּ
כְּמוֹ אֲבָנִים עַל יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי שֶׁהָאַזְעָקָה תִּפָּסֵק.
כְּמוֹ תַּיָּר בְּמוּזֵאוֹן, הִבַּטְתִּי בַּיֹּפִי הַמֻּשְׁלָם: גּוּף בֵּן בְּחֵיק אִמּוֹ,
וְיָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי מָקוֹם בַּתְּמוּנָה.
הָאַהֲבָה תָּמִיד נִבְלֶמֶת עַל סַף הַמָּמָ"ד.

סיגלית בנאי -
בימאית, משוררת וחוקרת קולנוע ישראלי ומזרח תיכוני. מלמדת קולנוע באוניברסיטת תל אביב ובמכללת ספיר. ספרה "שכונת התקווה, קהיר" יצא לאחרונה בהוצאת ספרי עתון 77 והועלה כמופע שירה מדוברת בבימויה של חנה ווזאנה עם פס קול בעריכת ניסים מסס, בביצוע בנאי.
הָעוֹר שֶׁלִּי עִבְרִית
וַאֲנִי אֲחוּזהָ בָּאֲדָמָה הַזֹּאת בִּמְלוֹא צִפָּרְנַי
וְאֵין לִי מָקוֹם אַחֵר
אֵלָיו אוּכַל לְהַגֵּר
כִּי אֵיךְ אֶגְלֶה מִתּוֹךְ שְׂפָתִי
שֶׁבָּהּ בָּניִתִי לִי בַּיִת
בְּשִׁירִי
וְהִיא כְּמוֹ אוֹת קַיִן עַל מִצְחִי
אוֹתוֹ לֹא אֲקַרְצֵף וְלֹא אֲגָרֵד פִּצְעִי דָּם
כִּי אֲנִי מְאֹהֶבֶת
מִתְעַטֶּפֶת בְּשִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת
שֶׁל שְׂפָתִי
שְׂפַת אִמִּי
שְׂפַת עַמִּי
מוֹלַדְתִּי הַמְּדַמֶּמֶת
עִבְרִיתִי
אַהֲבָתִי

בעז יניב -
יליד נתניה, 1980, בוגר החוג לספרות עברית, באונ' בן גוריון שבנגב, ובעל תואר שני בפיתוח קהילות מטעם האונ’ העברית. ממייסדי כתב העת "דקה: כתב עת לשירה וביקורת” ואחד מעורכיו בשבעת הגיליונות הראשונים, כיום אחד משני עורכיו של "לפסיכונאוט", המגזין הפסיכדלי הישראלי הראשון. שיריו פורסמו בכתבי-עת ובאנתולוגיות שונות ספר ביכוריו "הפרת סדר" ראה אור בשנת 2013 בהוצאת פרדס.
שפיריות הַנֶּפֶשׁ שֻׁחְרְרוּ.
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּמָחוֹל מְתֻזְמָן.
שָׁנִים חִכִּינוּ לְךָ.
שָׁנִים, שָׁנִים חִכִּינוּ לְךָ.
חִכִּינוּ לְךָ, שֶׁתָּבוֹא
אזוּר אֹמֶץ, נְטוּל רְכוּשׁ,
חָמוּשׁ בְּחִיּוּךְ לְמִפְגָּשׁ עִם הַמָּוֶת,
עִם פָּנָיו הָרַבּוֹת שֶׁל הָאֵל.
כָּל מָה שֶׁדָּרוּשׁ הוּא לְאַפְשֵׁר לְרֶגַע אֶחָד,
לָרַעַד הַתְּמִידִי לְמוֹטֵט אוֹתָךְ סוֹפִית,
כְּדֵי שהשפיריות יַתְחִילוּ לָשִׁיר.

ישראל בר-כוכב -
פסיכולוג גשטלט, מרצה לפסיכולוגיה וכתיבה יוצרת, באוניברסיטה העברית בירושלים, מרצה אורח בתוכנית לכתיבה ספרותית לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון. מרצה במכללת סמינר הקיבוצים, תל-אביב, מחבר 11 ספרי שירה בתוכם, 'מבחר השירים' (מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, 2010), זכה בפרסים ספרותיים ביניהם פרס היצירה, תשנ"ו, פרס הרשון, פרס נתן יונתן, שירתו מתורגמת לשפות רבות, שימש כמשורר הבית poet in residence בפסטיבל הספרות של ברלין (אוגוסט, ספטמבר 2010).
פֵּרוֹת הַגַּן מַבְכִּירִים בִּצְהֹב מִרְיָם,
תָּמִיד מְקַנְּנִים מַזִּיקִים בְּלֵב הַתַּפּוּחַ,
מֵעָל שׁוֹלֵחַ שִׂיחַ לַנְטָאנָה אֶת יְצוּרָיו
עַל פְּנֵי הַגָּדֵר וְעֵשֶׂב הַבַּר שׁוֹפֵעַ
זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל אֲטַד הֶחָצֵר לִשְׁלֹחַ עֲנָפִים
גְּרוּמִים, מִתְעַקְּלִים עַל פְּנֵי יְשִׁימוֹן הַגַּן
כְּדֵי שֶׁנִּטְעֶה וְנֹאמַר: הִנֵּה גַּן עֵדֶן

ברג יונתן -
נולד ב1981- בירושלים, גדל בהתנחלות "פסגות" במטה בנימין. סיים תואר ראשון בכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב ותואר שני טיפולי בביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה. כותב את הטור "קורא על הדרך" בעיתונים "מקור ראשון" ו"מעריב", כותב על שירה באתר ויינט ועל מגמות בספרות באתר בית אבי-חי. חבר מערכת בכתב העת " הליקון" , עורך ומנחה את סדרת "שלישירה" במסגרת זו. זוכה תחרות " כל ההתחלות" מטעם הוצאת עם- עובד: ספר הפרוזה שלו יראה אור בשנת 2014, בעריכתו של הסופר יובל שמעוני. זוכה " הסיפור המומלץ" בתחרות הסיפור הקצר של " הארץ" 2013 , כותב בנוסף ספר מסה-ביוגרפית. ספר הביכורים בשירה " מפרשים קשים" יצא לאור ב2012 בהוצאת "קשב לשירה" וזכה בפרס עמיחי לשנת 2013.
יצאתי מבית הכנסת לאחר ערבית,
בגדיי הלבנים נצבטו:
ששת החיות הנוהמות
התרוצצו לכל עבר ברעב שיכור.
המתפללים התפזרו, עגומים כנר כבוי.
כוסות התה של סעודה שלישית
שכבו מוכתמות
בכיור הנחושת החלוד-
דימוי בחומר לתחושת הנטישה.
מישהו עוד נותר להביט בלבנה
שמולה רקדנו לפני רגע,
פניו נשלחו במזמור חסר מילים.
שמעתי את האוטובוסים,
את הריפוד המיואש שלהם.
אבל אז, כמו ברגע הגירוש מהגן
נפתחה מולי המילה חטא
ואחריה , נאבקת, המילה חסד:
נגעתי בגופי, שומע את הרעד העדין
של פעמון החלציים,
פעמון הלב.

מרדכי גלדמן -
מרדכי גלדמן, פסיכותרפיסט בגישות פסיכואנליטיות ומשורר פורה שפירסם עד כה ארבעה-עשר ספרי שירה. ב-2011 יצא לאור ספרו 'הלכתי שנים לצדךָ' (הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק), שהוא אסופה מקיפה משירתו בשני כרכים. השנה יצא ספר שיריו החדש 'תורת הייחוד' בהוצאת קשב לשירה. שיריו תורגמו לשפות רבות וזיכוהו בפרסים חשובים, ביניהם פרס ביאליק למפעל חיים בשירה. כמו כן פירסם ארבעה ספרי עיון מפרספקטיבות פסיכואנליטיות, מונוגרפיה על האמנית ביאנקה אשל גרשוּני ושני קטלוגים נרחבים. היה מבקר האמנות של המוסף לספרות של 'הארץ' ובעל טור קבוע באותו מוסף. אצר תערוכות רבות ויצר בצילום, בציור ובקדרות.
הִתְפַשַּׁטְתִּי עוֹד וָעוֹד
אַךְ עֲדַיִן אֵינֶנִּי עֵירֹם
וּבֵינְתַיִם הֵבַנְתִּי שֶׁקַּר
רוּחַ קֹטֶב שׁוֹרֶקֶת
גַּם כְּשֶׁאָבִיב מַפְרִיחַ
אֶת פִּרְחֵי הַשְּׁזִיף
וְעֵשֶׂב הַצְפַרְדְּעִים טָרִי
וּבֵינְתַיִם הֵבַנְתִּי כִּי שֶׁקֶר
גַּם עֵירֹם הוּא בֶּגֶד
גַּם עֵירֹם בּוֹגֵד בָּאֱמֶת
וְהָאֱמֶת נִסְתֶּרֶת
מֵעֵבֶר לְתָכְנַת הַמֹּחַ
כָּל הָאוֹהֲבִים בּוֹגְדִים
עִם דִּמּוּיִים שִׁקְרִיִּים
שֶׁל אֲהוּבֵיהֶם
כָּל הָאוֹהֲבִים מַמְצִיאִים
אֶת אֲהוּבֵיהֶם
אוֹהֲבִים אֲהוּבִים הֲזוּיִים
מִי אַתָּה אֲהוּבִי
הַלָבוּש כָּעֵת בְּאַהֲבָתִי
הַאִם אֵי פַּעַם אֶרְאֶה אוֹתְךָ
וְאִם אֶרְאֶה
הַאִם עֲדַיִן תִּהְיֶה אֲהוּבִי
הַאִם אֵלֶיךָ תֵּצֵא נַפְשִׁי
עַל כֵּן זָכוֹר וְשָׁמוֹר
לְבַשׁ בְּגָדִים נָאִים וְצַחִים
וְהַתֵּר רַק כַּפְתּוֹר אוֹ שְׁנַיִם
אֲפִלּוּ בְּמוֹתְךָ לְבַשׁ תַּכְרִיכִים
וַעֲשֵׂה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים
וֶאֱהַב אֶת דְּבַשׁ הַשְּׁקָרִים
וֶאֱהַב אֶת הָאֱנוֹשִׁי

מירי גלעד -
משוררת, חוקרת, מרצה בנושאי ספרות ותרבות. יצירה: 2 ספרי שירה בהוצאת הקיבוץ המאוחד: 'שעה אחת ביום' (זכה בפרס), 'רגע על פני האדמה'; ספר שירה וצילום (של אהוד גלעד), הוצאת עקד. ספר עיון: 'מסע אל חוויית הרגע בחיי היומיום וביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר', הוצאת רסלינג. ילידת קיבוץ ניר-עם. מתגוררת באורנית. צילום התמונה: גיא גלעד
עוֹרֵב עוֹמֵד עַל עָנָף עֶלְיוֹן
דַּק.
לוּלֵא שָׁמַיִם מְהַסְּסִים בְּגַבּוֹ,
לֹא הָיָה נוֹדָע.
לוּלֵא עוֹרֵב נָע בִּקְצֵה עָנָף
לֹא הָיְתָה נִרְאֵית תְּנוּעַת הַדָּם שֶׁל הָאֲוִיר.
לוּלֵא כְּמִיהַת הָעֶרֶב אֶל קַוֵּי קִיּוּם אַחֲרוֹנִים,
לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת מַרְאֵה עֵירֹם:
עוֹרֵב עַל עָנָף עֶלְיוֹן
צְנִיעוּת הַקִּיּוּם,
חַף מֵעַיִן מִתְבּוֹנֶנֶת.

שי דותן -
1969. משורר וחבר קבוצת כתובת. עד כה פירסם שני ספרי שירה – 'על הקצה המותר', שזכר בפרס שרת החינוך לספר ביכורים (2005), ו'אחר כך אני מוחק' (עם עובד 2009) – ופירסם משיריו בספר הקבוצתי "כתבת" (אבן חושן 2008). כלכלן בשירות הציבורי ומנחה סדנאות שירה לנוער ולמבוגרים. מתגורר בירושלים.
הילד שלנו
ברחם שלך
ברחם הים התיכון.
אפילו שהארץ הזו קשה
יש רגעים של אושר גדול
כמו עץ יפה שצומח
בחלקת אדמה מקוללת.
אם הגאולה קיימת
אז כאן, במקום בו קרני שמש
מבוססות ברגבי דם
וחוזרות מן הפנים שטוהרו
להרעיף על העולם
שבבים של אהבה.
חוף הבונים, אוגוסט 2011

אלי הירש -
נולד ב-1962 ומתגורר בתל אביב. פרסם ארבעה ספרי שירה: רעש (עכשיו 1986), טיול בשלושה (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד 1997), מוזיקה חדשה (חרגול 2008), וגני תל אביב התלויים (סדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד 2013). עורך סדרת הפרוזה "חרגול פלוס" בהוצאת חרגול, כותב הטור "אלי הירש קורא שירה" במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות, ומנחה סדנאות כתיבה בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב.
סִפַּרְתָּ שֶׁאַתָּה נוֹסֵעַ לְמָקוֹם רָחוֹק
אַךְ לֹא שִׁעַרְתִּי שֶׁתְּאַחֵר לַחְזֹר.
שָׁמַעְתִּי שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁנָּסַעְתָּ אֵלָיו
נוֹטְעִים פִיקוּסִים מַמָּשׁ כְּמוֹ פֹּה
גּוֹזְמִים שִׂיחִים שֶׁל לַנְטָנָה וַהֲדַס
וְעַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים מְלַבְלְבִים עֲצֵי פְרַנְגִ'יפָּנִי.
אָז נוּ, תַּעֲשֶׂה טוֹבָה, כְּשֶׁתַּחְזֹר
תִּזְכֹּר לְהָבִיא לִי פֶּרַח לָבָן זָהֹב?
אוֹמְרִים שֶׁפִּרְחֵי הַפְרַנְגִ'יפָּנִי שָׁם
יָפְיָם וְנִיחוֹחָם לֹא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה.
תַּחְשֹׁב אֵיזוֹ נַחַת תִּהְיֶה לַשְּׂמָמִית
שֶׁבָּקְעָה כְּשֶׁנָּסַעְתָּ וּמֵאָז מְקַנֶּנֶת
בְּמַדַּף הַצְּלָמִים בְּבֵיתִי כְּשֶׁאוֹשִׁיט
לְאַפָּהּ אֶת מִנְחָתְךָ הַלְּבָנָה זְהֻבָּה.
הִיא תִּשְׁאַף מְלוֹא רוּחָהּ הַכְּסוּפָה
אֶת יָפְיוֹ שֶׁל שׁוּבְךָ בִּדְמוּת פֶּרַח.

עדי וולפסון -
עדי וולפסון (42, באר-שבע) הוא משורר, פעיל סביבתי, מומחה בתחום הקיימות ופרופ' להנדסה כימית. פרסם עד כה שלושה ספרי שירה: שירים בארבעה ממדים (גוונים, 1997), בגוף אחד (ספריית פועלים, 2000) ואני שלישי (אבן חושן, 2013) ושירים במגוון עיתוני הספרות בישראל.
נֵעַרְתִּי האֶקוֹלֹאגִית גָּרָה בְּקַנְיוֹן עֲזְרִיאֵלִי, אֲבָל
לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁנֵּצֵא לִרְכֹּב בְּפָארְק היָרְקוֹן,
לֹא אִכְפַּת לָהּ לְהָכִין לִי אֲרוּחָה אוֹרְגָנִית,
לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁנִּתְקַלַּח
בִּשְׁנַיִם, שֶׁנְמָחְזֶר נְשִׁיקוֹת,
שֶׁנִתְחַמֶם גּוּף בְּגוּף.
וּבְכָל לַיְלָה הִיא מִתְפַשֶּׁטֶת וְתוֹלָה בִּשְׁמִי רְחוֹב הַשָּׁלוֹם
שִׁלְטֵי מְחָאָה, וּמְשַׁדֶּלֶת אוֹתִי, תַּחַת אוֹרוֹת הַנֵּיאוֹן
שֶׁל נְתִיבֵי איילון, לַחֲתֹם עַל עֲצוּמוֹת לְמַעַן
הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, וְצוֹעֶקֶת, שֶׁכֹּל הָעוֹלָם
יִשְׁמַע, כְּשֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ מִתְפּוֹצֵץ
בֵּינֵינוּ.

ערן ויזל -
דנה גולדברג משוררת, תסריטאית ובמאית קולנוע. שמשה עורכת שותפה בכתב העת המקוון לשירה עברית 'דג אנונימי?'.מאז סיום לימודיה פנתה לעשייה קולנועית. 'אלמוגים כתומים', ספר שירה ראשון פרי עטה, ראה אור לאחרונה בהוצאת קשב לשירה.
בַּלֵּילוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֶלֶד אֲנִי,
חוֹלֵם שֶׁהוּא מְבֻגָּר מֻטָּל בְּמִטָּתוֹ,
אוֹ מְבֻגָּר חוֹלֵם שֶׁהוּא יֶלֶד יָשֵׁן
וּמֵעֵבֶר לַקִּיר נָמִים הוֹרַיו,
הֶבֶל פִּיהֶם חַם וְטוֹב כִּמְדוּרוֹת רְחוֹקוֹת
שֶׁהִדְלַקְתִּי בְּחֻרְשָׁה אֵי אָז בְּיַלְדוּתִי,
נִשְׁעַן בְּגַבִּי אֶל אַחַד הַגְּזָעִים, נִרְדַּם,
וּבַחֲלוֹמִי אֲנִי מְבֻגָּר שׁוּב, מִתְנַמְנֵם בְּצֵל עֵץ
לְצַד מְדוּרַתִי הַדּוֹעֶכֶת, רָאשִׁי מָלֵא חֲלוֹמוֹת יַלְדוּת.

יהודה ויזן -
נולד ב-28 ביולי 1985, יליד יהוד. משורר, מתרגם, עורך ומבקר שירה. פרסם שלושה ספרי שירה ('שירי יהודה', 'מבוא לאסתטיקה קלה', 'פכורים'). ויזן משמש כעורכם של כתב העת וסדרת הספרים 'דחק - לספרות טובה'. בעבר שימש כעורכו של כתב העת 'כתם' ושל עונתון 'עכשיו'. שימש כמבקר השירה של " וואלה " "Time Out תל אביב, ותוכנית התרבות "דיבור חדיש " ששודרה בערוץ 8. בין תרגומיו ניתן למנות את 'סוויני אגוניסטס' לת.ס. אליוט, את 'אימג'יזים ווורטיציזם' לנתן זך, את שני חלקיה של הנובלה הגראפית 'מאוס' לארט ספיגלמן ואת סיפורי הילדים של ג'ימס ג'ויס.
מִי מְחַשֵּׁב אֶת חֲשִׁיבוּתוֹ הַהִיסְטוֹרִית לְמַפְרֵעַ
עוֹרֵם כִּתְבֵי-יָד בַּמְּגֵרָה
מְשַׁמֵּר טְיוּטוֹת לַחֲקִירָה
וּמַמְתִּין לִרְחוֹב, וַדַּאי יִתְּנוּ לוֹ רְחוֹב
וְאִם לֹא, אָז כִּכָּר אוֹ גִּנָּה אוֹ גַּן-יְלָדִים
בַּ פְּ ר וֹ בִ י נְ קְ יָ ה
יַכִּירוּ בִּשְׁמוֹ
גַם שָׁקַל שָׁלוֹשׁ מִיתוֹת שׁוֹנוֹת
אִם אַחַת תְּסֻלַּק, יֶשְׁנָהּ גַּם אַחֶרֶת,
עַל פִּי רֹב מוּטֶבֶת מִיתָה מְפֹאֶרֶת. מִיתָה שֶׁלֹּא עַל הַגַּב.
שֶׁלֹּא בִּמְאֻזָּן.
אוּלַי אַף יַקְצוּ לוֹ שְׂדֵרָה אוֹ צֹמֶת רָאשִׁי וְרָחָב
עִם שֶׁלֶט – יְהוּדָה וִיזָן

גלי-דנה זינגר -
משוררת, מתרגמת, עורכת כתב-עת ספרותי "נקודתיים". פרסמה שלושה ספרי שירה בעברית "לחשוב: נהר" ("הקיבוץ המאוחד", 2000), "שירים עיוורים" ("הקיבוץ המאוחד", 2002) ו"צורף מיקרים" ("אבן חושן" 2006). כלת פרס "טבע" לשנת 2000 ופרס ראש הממשלה לשנת 2004.
ON וְ OFF
שְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים תְּלוּשִׁים
מִמְּעִילוֹ הַמְּרֻפָּט שֶׁל אַבָּא זְמַן
שְׁתֵּי תַּרְנְגוֹלוֹת מְמֹרָטוֹת
שֶׁל הַבְּדִיחָה הַפּוֹלִיטִית
שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת
יוֹם וָלַיְלָה

נקודא זינגר -
נקודא זינגר הוא יליד רוסיה וירושלמי משנת 1988. אמן חזותי, פרוזאיקון, מתרגם בין עברית, רוסית אנגלית בכל הכיוונים, מייסדו ועורכו של כתב העת הדו-לשוני "נקודתיםם" (יחד עם גלי-דנה זינגר). מחברם של שני ספרי פרוזה ברוסית, מאות סיפורים ומסות, הציג בכ50 תערוכות בארץ ובחו"ל, כותב תור "בימים ההם, בזמן הזה", המציג בתרגום לרוסית את העתונות העברית מלפני 150-80 שנה באתר Booknik.ru כתעי פרוזה בעברית הופיעו במספר כתבי עת ישראלים.

נידאא ח'ורי -
ילידת כפר פסוטה. 1959. פרסמה אחד עשר ספרי שירה. שירתה מבטאת קול נשי אמיץ וייחודי. תורגמה לשפות רבות. ספר החטאים שיצא ב 2011 בארצות הברית מועמד לזכייה בפרס בינלאומי יוקרתי - war wick בתקדים מאז קום המדינה, משוררת ערביה ראשונה בתוכנית לימודי חובה לבגרות בבתי ספר ליהודים. מכהנת כמרצה בכירה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרסים: פרס משרד החינוך 1995. פרס ליצירה, משרד המדע, התרבות והספורט 2000. פרס היצירה לסופרים עבריים של ראש הממשלה, על שם לוי אשכול, תשע"ב 2012. השתתפה ביותר משלושים כנסים ופסטיבלים בינלאומיים. בישראל, ובעולם. חברה בארגון הסופרים הערביים הכללי, ובארגון הכללי לסופרים בישראל.
ַשִּׁבֳּלִים כָּרְעוּ
בִּתְפִלָּה לְמַגָּל
הִנֵּה הִגִּיעַ הַקֵּץ
בְּחֵיק שׁוֹפֵעַ זֵעָה
הַגַּרְגִּרִים נִמְלְטוּ
מִיִּסּוּרֵי הַשָּׂדֶה
נִרְדְּמוּ
עַד בּוֹא הַדַּיִשׁ
חָלְמוּ עַל שִׁבֹּלֶת
אַךְ מִנְחָת הַהֵיכָל הֵעִירָה אוֹתָם
תרגם: ששון סומך

גילי חיימוביץ' -
היא משוררת בינלאומית אשר כותבת באנגלית ובעברית. בארץ הוציאה ארבע ספרי שירה, שהאחרון בהם הוא "עונת המוך". קונטרס השירה שלה באנגלית נקרא: ”.Living on a Blank Page"
שיריה כלולים גם באנתולוגיות כגון: "השירים הכי יפים בעברית, מאה שנות שירה ישראלית" (בעריכת מנחם בן ודורון קורן, הוצאת ידיעות אחרונות), "מלכה עירומה - שירת מחאה נשית (בעריכת דורית ויסמן, בהוצאת הקיבוץ המאוחד) והאנתולוגיה הקנדית- Tok 1 – Writing the New Toronto . כמו כן, שיריה של גילי מתפרסמים בירחוני שירה מובילים בארץ ובעולם. היא עוסקת בתרגום, עריכה, הנחיית קבוצות הוראה ותרפיה בהבעה ויצירה.
בְּקָרוֹב אָבִין שֶׁעַכְשָׁו עוֹד הָיִיתִי קְצָת צְעִירָה.
עוֹד יָכֹלְתִּי לְהָנִיק וְלִכְתֹּב, בּוֹ זְמַנִּית.
עוֹד צָעַדְתִּי בָּרְחוֹבוֹת כְּמוֹ מִתּוֹךְ מַטָּרָה.
כְּמוֹ לָלֶכֶת בִּרְחוֹב הַבָּנִים יָקֵל עַל גִּדּוּל הַבָּנוֹת.

יובל אידו טל -
מחבר הספרים 'בודהיזם: מבוא קצר' ו-'משירי אוגאווה יוקימיצו'. מתרגם, משוטט ומנגן. מלמד בודהיזם וזן.
עוד ועוד | ועוד ועוד | ועוד ועוד | מכל העוד ועוד הזה
בדחק הארץ | בקרעי שמים | בתחינה | רועמת לחישה | שאתמעט | שאצטמצם | שאגרע
הנה | ברגע | דומיה | לא עוד | לא עוד | מכל העוד ועוד | רק זה | רק מעיין | שותה | ממעיין
אני מפקיע מעורי | ניחוח סבונייך | מטביע בי | ניחוח זיעתך

רן יגיל -
סופר ישראלי ומבקר ספרות (1968) יגיל רן את הקריירה הספרותית שלו החל כמשורר והשתייך לקבוצת "עכשיו 55" על שם מספר גיליון כתב העת "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד שבו הופיעו כל חברי הקבוצה. זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2004 . מאז 1995 הוא עורך שותף של כתב העת עמדה ביחד עם המשורר עמוס אדלהייט. כותב דרך קבע ועורך לשוני במוסף לספרות של מעריב ובעל טור בעיתון 'שיר והערה'. יגיל כתב שבעה ספרים והוא עורך ביחד עם ירון אביטוב אנתולוגיות סיפורים בנושאים שונים, בין אלה נמנה קובץ שירים של המשורר נוח שטרן: "אגרוף גורלו המר", שיגיל אף כתב עליו את הרומן הביוגרפי "נקישות ורמזי אור".

מרחב ישורון -
יליד 1978, חי בתל אביב. מחבר ה"מדריך לנוגעים בשם העצם" כלי עזר למשתמשים בשפה העברית.
אין ספק שאני רגע מרתק
הכול זורם ומתנקז אלי
רק רגע...
לא אמרתי ביב שופכין
אני קוף ים תכוני
מדגדג את שמות העצם
דיגי דיגי
אולי מאיזה חור יושמע הצחוק
ואראה כי נגעתי במקום

יצחק לאור -
ביבליוגרפיה חלקית: יצחק לאור נולד ב-1948. פירסם עד כה 10 ספרי שירה (האחרון עד כה "ספר העדר"), ששה ספרי פרוזה (האחרון שבהם "ורד צלע", 2006), מחזה, ושלושה ספרי עיון, האחרון שבהם "חנוך לוין: המונוגרפיה" (2010). במשך השנים 2005 ל-2012 ערך את 28 גיליונות "מטעם". לאור חי עם רעייתו ובנו בתל אביב, ועובד בעיתון "הארץ".
בַּחֲלוֹמִי הִלְבִּין שְׂעָרֵךְ הַשָּׁחוֹר, רַק רֶמֶץ
חִיּוּכֵךְ בָּעַר, שְׁעוֹן חוֹל שֶׁלִּי, שְׁעוֹן עֶצֶר
מַד זְמַן שֶׁלִּי לַכְּלָיָה וְלַיֵּצֶר, אֲבָל אֲנַחְנוּ
יַחַד, כִּמְעַט לְבַדֵּנוּ, כְּבָר עֶשְׂרִים-וְחָמֵשׁ
שָׁנָה, וְעוֹד אֵין כְּלוּם בְּיָדַי, וּבְכָל זֹאת
יֵשׁ לִי דַּי
אֵין לַחַיִּים שׁוּם מַשְׁמָעוּת, אַתְּ אוֹמֶרֶת
זוּלַת נְשִׂיאָה בָּעֹל, וַאֲנִי כְּמוֹ מֵאָז מְצָאתִינִי
לוֹמֵד מִמֵּךְ וּמַסְכִּים בַּכֹּל, וּבְכָל זֹאת, הַלֶּחֶם
אֵינֶנּוּ רַק לֶחֶם, וְהַיַּיִן אֵינֶנּוּ רַק יַיִן, וְלִפְעָמִים
לְיַד הַשֻּׁלְחָן, יֵשׁ לְפָנַיִךְ אוֹר אַחֵר, גָּדוֹל.
אֵין כְּלוּם בְּיָדַי, יֵשׁ לִי דַּי
לְאִבּוּד הָלְכוּ: הַתַּצְלוּם מִן הַחֻפָּה שֶׁלָּנוּ
סִרְטֵי הַוִּידֵיאוֹ מֵהַטִּיּוּל שֶׁעָשִׂינוּ פַּעַם
בְּחוּ"ל, סִימָנֵי עָבָר, רְזוֹנֵנוּ, אֱמוּנָתֵנוּ הָעַזָּה
בֶּעָתִיד, פְּעִילוּתֵנוּ בָּעֵדֶר הַגַּס, וְגַם אִלְמָלֵא
נִרְשַׁמְנוּ בְּסֵפֶר הָעֵדֶר, בַּבַּנְק, בַּטָּאבּוּ, בָּרַבָּנוּת
בְּמִשְׂרַד הַפְּנִים, בַּשַּׁבַּ"כּ, בְּבֵית חוֹלִים לִפְנֵי
נִתּוּחַ, גַּם אִם הָאַהֲבָה נִמְרְטָה כְּצִפּוֹר שְׁבוּיָה
הָיִיתִי שָׁב אֵלַיִךְ, אָשׁוּב אֵלַיִךְ. בְּיָדַי אֵין לִי
כְּלוּם. יֵשׁ לִי דַּי
בֵּיתֵנוּ חַם וּמְבֻצָּר, חוֹמָה מִתְעַבָּה וְהוֹלֶכֶת
מְגוֹנֶנֶת עָלַי מִפְּנֵי נָשִׁים אֲמִידוֹת, אֲנַחְנוּ
חוֹגְגִים עִם יַיִן זוֹל וּמִתְאַהֲבִים מֵחָדָשׁ, לְקוֹל
שְׁמוּעוֹת הָאֲגַמִּים בְּפִינְלַנְד, הַמּוּזֵיאוֹנִים
בְּפֶּטֶרְבּוּרְג, נִפְלְאוֹת מַדְרִיד, הַסְּתָו שֶׁל פָּרִיז
(שָׁם הָיִינוּ פַּעַם יַחַד וְאָהַבְנוּ). לִי, אֵין בְּיָדַי
כְּלוּם. אֲבָל יֵשׁ לִי דַּי
וּבְחַלּוֹנִי עִם עֶרֶב, רִבּוֹא עֲטַלֵּפִים נוֹפְלִים
כְּמוֹ עָלִים מִן הָעֵצִים. גְּוִיַּת הַיּוֹם מִתְפָּרֶקֶת
מַכְחִילָה, מַאֲפִילָה. אֵינִי פּוֹחֵד מִן הַחֹשֶךְ, פַּחַם
עֵינַיִךְ הוּא יַהֲלוֹם גָּדוֹל בְּתוֹךְ הַיְקוּם הַמִּתְפּוֹרֵר
שֶׁלִּי. בְּנֵי אָדָם מִתְרוֹצְצִים, שָׁבִים, נוֹסְעִים, כְּאִלּוּ
יִמְצָא הַצָּמֵא מָקוֹם שָׁקֵט אֶחָד בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ. (הִתְחַלְתִּי
אֶת הַשִּׁיר בַּלַּיְלָה בְּלִי לָדַעַת אִם אַשְׁכִּים, וּבַבֹּקֶר אֲנִי
מְסַיְּמוֹ וְשֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה וַאֲדֻמָּה בְּחַלּוֹנִי). מוֹדֶה אֲנִי
לְפָנַיִךְ. אֵין כְּלוּם בְּיָדַי. יֵשׁ לִי דַּי
מתוך "ספר העדר", 2012, הוצאת הקיבוץ המאוחד

הילה להב -
ילידת 1985, זכרון יעקב, מוסיקאית ומשוררת. למדה היסטוריה באוניברסיטה העברית וביצוע –מוסיקה עתיקה בחליליות באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. מנגנת ומופיעה באנסמבלים שונים המתמחים בביצוע של מוסיקה עתיקה בכלים היסטוריים, ושל מוסיקה קלאסית טורקית, ערבית ואנדלוסית בניי (חליל טורקי/ ערבי). שיריה התפרסמו בקביעות מ-2005 ואילך בכתב העת "מטעם – לספרות ומחשבה רדיקלית". קבצים משיריה זכו בתחרויות מטעם האוניברסיטה העברית. ספר השירה הראשון שלה, "יחידה", ראה אור בסדרת ריתמוס של הוצאת הקיבוץ המאוחד ב2011.
יָצְרוּ אוֹתִי בְּחֹמֶר שֶׁאֵינוֹ מְבַצֵּעַ דִּיפוּזְיָה,
אֲנִי יְעִילָה מְאֹד.
בְּנִיגּוּד לַמְּסֻפָּר עַל נָשִׁים
אֵינִי נְמֵסָה בְּמַיִם
אֲנִי צוֹלֶלֶת מִיָּד לַקַּרְקָעִית

שבתאי מג'ר -
יליד יפו, 1956. פסיכולוג, מנחה קבוצות, מורה, מנחה כתיבה, תלמיד צ'י קונג וטאי צ'י. החל לפרסם שירים בכתבי עת בשנת 2000. ספר שירים ראשון – אוקטובר, שירים בתקופת מלחמה וחלום - בשנת 2007 (בהוצאת גוונים), זכה בפרס שר התרבות והמדע לספר ביכורים. ספר השני - יפו, כשהייתי רחוק - יצא לאור בסוף 2012 (בהוצאת עיתון 77.
חַיָּב שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ, בַּמְּשׁוֹרֵר, מִדָּה שֶׁל
אַהֲבַת חַיִּים
וּמִדָּה מְשֻׁנָּה שֶׁל חִיבָּה לַמְּדִינָה
שֶׁבָּהּ הוּא מַעֲבִיר אֶת יָמָיו
וּמִדָּה מִזְעָרִית שֶׁל שִׂמְחָה
לְנִצְנוּצוֹ שֶׁל יוֹם
וּרְגִישׁוּת קַלָּה
לְרִפְרוּף הַטֶּבַע, לְנִדְנוּד שֶׁל עֵץ
מִדָּה בִּלְתִּי מְשׁוֹעֶרֶת שֶׁל יְדִיעָה
עַל מָוֶת
חַיֶּבֶת לִהְיוֹת בַּמְּשׁוֹרֵר
קַלּוּת שֶׁכָּזוֹ
וּשְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה צְלִילִים
רַק שֶׁלּוֹ
מרץ 2013

גבריאל מוקד -
פרופ' גבריאל מוקד ניצל כילד מגטו ורשה ועלה ארצה. לאחר שסיים בתי"ס עממי ותיכון בתל אביב ושירת בצה"ל השלים תואר ראשון בספרות עברית ובהסטוריה כללית באוניברסיטה העברית, תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ולימודי דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד. הוא ייסד יחד עם יהודה עמיחי, נתן זך והמו"ל הירושלמי ברוך חפץ ובסיועו של דוד אבידן את כתב העת "עכשיו" וכיום משמש כעורך ראשי שלו ושל הוצאת הספרים. בנוסף הוא גם עורך ראשי של כתב העת באנגלית The Jerusalem Review. פרופ' מוקד מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון והוא מחברם של ספר על הפילוסוף ג'ורג' ברקלי שיצא לאור בהוצאת ספרים של אוניברסיטת אוקספורד וספרים ומסות נוספים.

לורן מילק -
ילידת תל אביב. ספרה הראשון "דם הבתולה" ראה אור בהוצאת "גוונים". ספרה השני "פרפר פרלין" ראה אור בהוצאת 'ספרא' וזכה בפרס א"סי לשירה. שיריה הולחנו לאלבום בידי רונית שחר.
לְסַרְטָנִים יֵשׁ גַּרְבֵּי מַלְמָלָה
הָאֲדָמָה מְקַבֶּלֶת שֶׁלֶג.
הָאֲדָמָה אוֹהֶבֶת שֶׁלֶג.
הָאֲדָמָה נִזּוֹנָה מִשֶּׁלֶד הַשֶּׁלֶג.
הָאֲדָמָה מְקַבֶּלֶת מַיִם מִכַּדּוּרֵי הַשֶּׁלֶג.
אֲנִי בְּבֶטֶן הַשֶּׁלֶג
וְלִי יֵשׁ בֶּטֶן מִשֶּׁלֶג.

מיטל נסים -
נולדה בשנת 1983, מתגוררת בקריות, לומדת לתואר שלישי בספרות באוניברסיטת בן גוריון, ספרה הראשון, פרובינציאלית, ראה אור השנה בהוצאת פרדס.
ברשימות מכולת
בצ'קים דחויים לקבלני שיפוצים
לחנויות בגדים
בעיר התחתית
ברב-מד
על רגל אחת
בפתק למורה על איחור לשיעור הראשון
האלף- בית העקומה
מזדרזת להיכתב
שלא להתמהמה
כאילו רוצה לגמור עם זה כבר
בקווים התלושים זה מזה
שמביטים לכיוונים שונים
בשאלה
והמורה שוברת את שיניה בניסיון לחבוש
את האותיות החבולות
לשים פלסתר
ולהעיף את הגוף מסוף המשפט
אבל זה לא עוזר
לציור אחר להצטייר
אלא רק מדגיש את זה שכבר צויר
שעולה על ממדי הכיתה ומתפלש
בנימה של בושה
של חולשה
המתארת אותי
באין כתב
ומעלה על הנס
את הכתב הגלותי
המרדן
החוצפן
זה שצריך
להשאיר
במעברה
כמו שעושים עם כביסה מלוכלכת
וממשיכים
אל טלוויזיה מתקדמת
עם שידורים מהפכניים
מבלי להבין אף מילה
להשאיר
את מה שפה אומרים עליה
תרבות נמוכה
ונוברים בעבר
למצוא את האציל שבפרא
לעלות אותו למעמד כביר
להפוך אותו לראש העיר
ולכרות את ראשו בכיכר
שכך יעשה לאיש
שלא למד את השפה
ומדבר כמו אחד עמך.

רוני סומק - היה חולצה מספר 2 בקבוצת הילדים של מכבי עבר הירקון.מאז הוא בועט במילים.
אֲנִי בֵּן שֶׁל תּוֹפֶרֶת, וּכְשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד דִּמְיַנְתִּי
בְּרוֹשׁ לְמַחַט יְרֻקָּה,
בּוֹר לַאֲדָמָה פְּרוּמָה
וְאֶת סַעֲרַת הַיָּם לִפְּלוֹנְטֶר שֶׁהִכָּה גַּלִּים
בִּכְחֹל פְּקַעַת חוּטִים.
בְּסוֹף כָּל יוֹם גִּלְגֵּל אָבִי אֶת סֶרֶט הַמְּדִידָה
שֶׁהִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ עַל כֻּרְסָה,
וַאֲנִי לִטַּפְתִּי בְּמַגְנֵט אֶת פָּנָיו הַלֹּא מְגֻלָּחִים
שֶׁל הַשָּׁטִיחַ,
עַד שֶׁהַסִּכּוֹת שֶׁשָּׁקְעוּ בֵּין זִיפָיו
זָקְפוּ קוֹמָה.
אִמִּי הִפְלִיגָה לַאֲרָצוֹת שֶׁגְּבוּלוֹתֵיהֶן הָיוּ קַוִּים שְׁבוּרִים
בְּעַמּוּדֵי הַגְּזָרוֹת שֶׁל ז'וּרְנַל הָאָפְנָה 'בּוּרְדָה',
וְחָלְמָה לְמַלֵּא בְּפָּיֶטִים אֶת שִׂמְלַת הַהוֹפָעוֹת שֶׁל
גְּרֵיס קֶלִי, נְסִיכַת מוֹנָקוֹ.
הִיא לֹא תּוֹדֶה בְּכָךְ,
אֲבָל אֲנִי שֶׁנִּדְקַרְתִּי בְּרָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת, עַד שֶׁלָּמַדְתִּי
לִתְפֹּר כַּפְתּוֹרֵי חֲלוֹם עַל חֻלְצוֹת הַיּוֹם-יוֹם,
יָכוֹל לְהָעִיד עַל כָּךְ
בִּשְׁבוּעָה.
(מתוך:"כוח סוס")

יוסף עוזר -
נולד: בירושלים
ספר ראשון: "סילן טהור" (ספרית פועלים 1981)
ספר שני: "שם ומלכות" יצא בהוצאת עקד (1990)
ספר השירים השלישי -"עמק יזרעאל ירושלים", בהוצאת "אפיק" (2013)
זכה בפרס רון אדלר על ספר השירים הראשון.
זכה בפרס על שם המשוררת ליס מלר, באוניברסיטת חיפה.
זכה בפרס ראש הממשלה בשנת תשנ"ג.
כיהן כיושב- ראש מועצת מערכת "מאזנים" של אגודת הסופרים העברים.
ערך כתבי עת ספרותיים שונים.
שותף להקמת כתב העת "דימוי".
עוסק בחינוך. מתגורר בירושלים.
הגיש [במשך כשנתיים] את פינת הרדיו "כנור לשיריך" ברשת מורשת.
בְּסוֹף 2002 גּוּפַת מְחַבֵּל רֻטְּשָׁה מִיֶּרִי, חֵלֶק מֵאֵיבָרֶיהָ
נִפְלְטוּ הַחוּצָה. רוֹפֵא צְבָאִי, סְבִיבוֹ חֲבוּרָה שֶׁל חוֹבְשִׁים,
הֶעֱבִיר בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ שִׁעוּר עַל גּוּף הָאָדָם:
הִנֵּה כָּאן הַקְּרוּם שֶׁעוֹטֵף אֶת הָרֵאוֹת, וְכָאן שְׁכָבוֹת הָעוֹר וְזֶהוּ הַכָּבֵד.
כְּשֶׁהוּא רוֹכֵן מֵעַל הַגּוּפָה, מֵאִיר עָלֶיהָ בְּפָנָס, הַדְגָּמָה שֶׁל בְּעֵרֶךְ רֶבַע שָׁעָה.
וַאֲנִי הַקּוֹרֵא, חוֹשֵׁב לֹא רַק עַל הַשִּׁעוּר הַשָּׁגוּי בָּאָנָטוֹמְיָה
אֶלָּא עַל שֶׁבַע שׁוּרוֹת הַמְּתָאֲרוֹת שִׁעוּר עָלוּב בְּאוֹטוֹנוֹמְיָה.

יואב עזרא -
משורר. 1978 הוציא ספר "הוצאת עשן". 2008 הוציא ספר "הנגן של עולם המתים" הוצאת "פלונית".
אי-אני זר לאני
וערפילים של זרות אופפים את אי-אני
מנוגד לאני בעולם של אור טרנסצנדנטי
משולל קירות בולמים של מוח אני והכרה
אי-אני יצור נרחף של חלל
לבועה של לא-כלום
כל מה שמצטייר
כאני
נכחו
אי-אני
בריק
מוחלט
ואלוהי
- אדם נרתע מאי
מאחר והוא מנותק מאי-אני שלו
אי-אני לעולם קיים מול אני והוא האני ההופכי לאני
אי-אני בסופו של דבר משתק והורג את אני

עדי עסיס -
משורר. קובץ שיריו השני "ילד" ראה אור בהוצאת "הליקון" השנה. חתן פרס טבע לשירה בפסטיבל המשוררים במטולה 2013.
צילום תמונה: חגית גרוסמן
אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת, מִתְיַשֶּׁבֶת בַּמַּטֶּה.
הַקִּיר מוּלֵךְ, שֶׁהָיָה קָשֶׁה
אֶתְמוֹל, מְחַיֵּךְ אֵלַיִךְ, אַתְּ מְחַיֶּכֶת חֲזָרָה.
מַנִּיחָה כַּף רֶגֶל יְחֵפָה
עַל הָרִצְפָּה. הַבֹּקֶר הִיא רַכָּה כִּדְבַשׁ.
הוֹלֶכֶת לְאַט לָאַמְבַּטְיָה, מִתְעַנֶּגֶת עַל כָּל צַעַד.
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיְתָה אַמְבַּטְיָה יֵשׁ שְׁלוּלִית
מֻקֶּפֶת שִׂיחִים נְמוּכִים.
אַתְּ טוֹבֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁאַתְּ צְרִיכָה לָקוּם וְלָלֶכֶת לָעֲבוֹדָה.
אַתְּ נֶעֱמֶדֶת וּמְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמַּגֶּבֶת, אֲבָל הִיא נֶעֶלְמָה.
נוֹטֶפֶת אַתְּ חוֹזֶרֶת לַאֲרוֹן הַבְּגָדִים. גַּם הוּא רֵיק.

חביבה פדיה -
(1965) חוקרת יהדות ותרבות ומשוררת ישראלית. משמשת כפרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון ועמיתה בכירה במכון ון ליר. פדיה גדלה בשכונת מקור ברוך בירושלים למשפחה מצאצאי המקובל הרב יהודה פתיה. קיבלה את הדוקטורט מהאוניברסיטה העברית. היא בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. חביבה פדיה עוסקת בשירה הן ככותבת והן כחוקרת ספרות ושירה ובכתיבת מסות עקרוניות בביקורת תרבות. קיבלה את פרס נשיא המדינה לספרות על ספר השירה "מוצא הנפש", את פרס התאחדות המו"לים על ספר השירה "מתיבה סתומה", ואת פרס יהודה עמיחי לשירה על ספר השירה "דיו אדם". פרופ' פדיה היא מפיקה ומנהלת אמנותית של פרויקטים מוזיקליים ותיאטרליים. היא הקימה את אנסמבל היונה להחייאתה של מוזיקה ליטורגית ומיסטית מן המזרח הקרוב ואת עמותת רשימו: סביבה רוחנית וחומרית – עמותה לקידום אמנות, תרבות וחינוך בפריפריה. היא חברה בוועדות ההיגוי של פסטיבל השירה במטולה, של "קהילות שרות" ושל אתר הפיוט. לצד עיסוקיה האמנותיים והמוזיקליים היא גם עוסקת בניסוח תאורטי של פרדיגמות והליכי הבניית זהות בזיקה למוזיקה ולאמנות. חביבה פדיה זכתה בפרסים ומלגות רבים, בהם מלגות קרן הזיכרון לתרבות יהודית, מענק ות"ת, קרן יניב, קרן לקריץ, פרס ע"ש הרי הרשון, פרס ורבורג ומענק הקרן הלאומית למדעים של האקדמיה למחקר בנושא האקסטזה.

יהונדב פרלמן -
משורר ואיש תיאטרון. יליד קבוצת יבנה. נשוי ואב לשלושה ילדים. בוגר "בית צבי" , אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת ת"א במקצועות התיאטרון. מרכז המגמה לתיאטרון בתיכון "רעות" לאמנויות בחיפה. מרצה לתיאטרון במכללת גורדון-חיפה. מנהל אמנותי ומפיק של פסטיבל נווה יוסף לתיאטרון קהילתי בשנים 2012-2013. ספריו עד כה: "אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג" (הוצ' עמדה 1996), "טנגו עם זקף קטן (הוצ' סצנה/עמדה 1999), "ריקוד השמיניות" (ספר ילדים, הוצ' ספרית הפועלים 2004), "על פי הדיבור" (הוצ' כרמל / עמדה 2007), "חדר הכתיבה" ( הוצ' עמדה 2012).
שַׁבָּת יוֹרֶדֶת עַל הָעִיר חֵיפָה
כְּמוֹ טִפַּת מַיִם עַל אֲדָמָה לַחָה
כָּךְ אֲנִי נִמְהָל בְּעוֹלַם
גּוּפִי מִתְמוֹסֵס לְתוֹךְ מִקְשַׁת אֱלֹהִים
אֶת צְלִילֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי
לָעוֹלָם הַבָּא.
לָמָּה קוֹרֵעַ הָעוֹרֵב אֶת גְּרוֹנוֹ בִּזְמַן שֶׁהָרוּחַ
גְּבִישׁ הָעוֹלָם מִתְאַחֶה בַּשְּׁקִיעָה
וְלֹא יַפְתִּיעוּהוּ מַעֲשַׁי
בּוֹלְעָן שָׁחֹר מְחוֹלֵל בְּתוֹכִי מָחוֹל
אָיֹם וְנִפְלָא אִם הָיָה לִי פֶּתֶק לָבָן
הָיִיתִי מְנִיפוֹ אֶל עָל
יָרֹק וְעוֹד יָרֹק וְשׁוּב יָרֹק וּנְשִׁימָה
וְרוּחַ צִפּוֹר וְכֶלֶב וְאוֹפַנּוֹעַ וְיֶלֶד בּוֹכֶה
וְקֹר וְקָרִיר וְחוּט דַּקִּיק וְשׁוּב
טִפָּה

נעם פרתום -
נולדה וחיה בתל אביב. משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן וורד. בוגרת מסלול הכתיבה היוצרת באוניברסיטת ת״א, כיתת השירה של הליקון ובית הספר למוזיקה רימון. עומדת מאחורי פרויקט השירה המצולמת ברשת, ״פואטיוב״. ספר ביכוריה - ״להבעיר את המים באש״ - ראה אור בהוצאת חרגול-עם עובד באוקטובר 2012 ומאז הודפסה כבר מהדורה שלישית שלו. בימים אלו כותבת סדרת טלוויזיה בשיתוף 'דנה עדן ושולה שפיגל הפקות' ומתרגמת ספר שירים מאוירים מאת של סילברסטיין עבור הוצאת 'מודן'. כמו כן, אמונה על ליין ספוקן וורד קבוע במועדון האוזןבר בתל-אביב שמארח שלל יוצרים, ומשיקה מופע המבוסס על ספרה עם המוזיקאי יונתן כנען והרכב נגנים. צילום התמונה: יונתן בלום.
עכשיו הכספת נפתחת ויוצא לחלל הכיסוף
הפחד הוא ציפור שבורה שמנסה לצוף
ואין ציוץ ואין שמים יש רק מחר חשוף
בתוך גלים עולים של מים גואה לו הכיסוף
עכשיו הכספת נפתחת ויוצא לעולם הכיסוף
טווס הדור פורש זנב בלב שדה שדוף
חמניות (או לא ליות) פורצות צהוב שלוף
משתחוות לשמש-אם בגב גבעול שפוף
עכשיו הכספת נפתחת ויוצא לאוויר הכיסוף
ומצחצח את גרונו כמו טנור חצוף
אף פעייה אינה נשמעת והקהל זעוף
רק הטנור נמלא אשמה, פורץ בבכי חטוף
עכשיו הכספת נפתחת ויוצא לאור הכיסוף
ומרשרש כמו כסף קל בינות קנים של סוף
ויש רגשה גמישה כמו שיר שמתאווה לעוף
מתוך פרחים כמושים בסתיו ניגר פתאום הצוף
עכשיו הכספת נפתחת ויוצא לזמן הכיסוף
אדם הוא מין יצור סופי פריך עד כדי כיפוף
ואין מי שיציל אותנו מסיגוף כליית הגוף
נאחזים בקש רוחף עלוב עשוי כיסוף

בני ציפר -
נולד בתל אביב 1953. חבר מערכת "הארץ" מאז 1978, ועורך המוסף "תרבות וספרות" מאז 1989. פירסם שלושה רומאנים: "מארש תורכי" (עם עובד פרוזה אחרת, 1995), "ציפר ובני מינו" (עם עובד, ספרייה לעם, 1999) ו"עלייתו השמיימה של העורך הספרותי" (הוצאת אוב ז. ע. פ, 2004) וכן ספר סיפורי מסעות בלבנט תחת השם "בינינו הלבנטינים" (עם עובד, 2012). תירגם פרוזה ושירה מן הצרפתית ובין היתר את "הפרוזה של הטרנס-סיבירית" לבלז סנדראר (הוצאת המעורר), "להפך" מאת ז'. ק. הויסמנס (הוצאת כרמל) ועוד רבים.

בתאל קולמן -
מוסיקאית ומשוררת. ילידת 1985, ירושלמית. נשואה ואם לקטנטן. בוגרת כיתת השירה של "משיב הרוח". בעלת תואר ראשון במוסיקולוגיה וחינוך מיוחד מאוניברסיטת בר-אילן. לקראת תואר שני בספרות עברית. עומלת על ספר ביכורים.
קָשֶׁה לֶאֱהֹב בִּמְדֻיָּק,
לָתֵת לָאֶצְבָּעוֹת לְלַטֵּף עִם הַמְּרְחַק לָשׁוּב כְּמוֹ יוֹנַת דֹּאַר רַק אֵלֶיךָ,
לְהִתְעַרְבֵּל עִם הָאֲוִיר וְאָז לִמְצֹא אֶת הַמִּקּוּם שֶׁלְּךָ בְּתוֹךְ הַשְּׁאָר שֶׁל הָעוֹלָם.
קָשֶׁה לֶאֱהֹב בִּמְדֻיָּק,
לֹא לְוַתֵּר עַל הַמָּקוֹם שֶׁלִּי בַּשְּׂמִיכָה אַךְ לְהַשְׁאִיר לְכַף הָרֶגֶל הַגְּדוֹלָה שֶׁלְּךָ מְקוֹם מִפְלָט,
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי אֶת הַסּוֹד וְאָז בַּבֹּקֶר הוּא נִשְׁכַּח,
אוּלַי הִשְׁאִיר חוֹתֶמֶת בַּחֲלוֹם וְשׁוּב שָׁקַע, קָ שֶׁ ה לִזְכֹּר אֶת תְּכוּלַת הָרְגָעִים שֶׁלָּנוּ יַחַד,
לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁרַק הֵקֶּף שַׁיָּךְ לַמַּעְגָּל הַזֶּה וְהַמִשְֹחָק בֵּין הָקַר-קַפוּא-מִתְחַמם- לוהֶט.

יונתן קונדה -
יליד 1986 חבר להקת "סיסטם עאלי" הרכב היפ הופ יפואי רב-לשוני. ספר שיריו הראשון "תנאים מוקדמים شروط مسبقة" עם המשורר מוחמד אגואני התפרסם ב-2012 בהוצאת מטען. שחקן ויוצר בתיאטרון תמר (המופעים "על התל" ו"אנו בונים פה נמל") ובתיאטרון קליפה. מנחה בפרויקט "קולנו صوتنا" – תכנית כתיבה יוצרת בעברית ובערבית לבני-נוער ביפו ובלוד.
רָאִיתִי יֶלֶד עוֹמֵד מַחְזִיק דֶּגֶל מוּנָף
וּשְׁתֵּי יָדָיו קְמוּצוֹת לְאֶגְרוֹפִים סְבִיב מוֹט הַדֶּגֶל,
וּבַפֶּה שֶׁלּוֹ סִיגַרְיָה, וְהוּא לֹא יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת הַסִּיגַרְיָה מֵהַפֶּה
בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לְהַרְפּוֹת אֶת יָדָיו מִמּוֹט הַדֶּגֶל,
וְהַסִּיגַרְיָה לְאִטָּהּ מְכַלָּה אֶת עַצְמָהּ,
וְהִנֵּה הֶעָתִיד, כָּל כֻּלּוֹ סִיגַרְיָה בּוֹעֶרֶת
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מֵהַפֶּה,
וַאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲפִים וְשׁוֹאֲפִים אֶת הֶעָתִיד
וְהָאֵפֶר שֶׁלּוֹ נוֹפֵל לְרַגְלֵינוּ
וּמִתְפַּזֵּר בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ
שֶׁמְּנִיפָה אֶת הַדֶּגֶל.

אביחי קמחי -
(יליד 1963), משורר, פעיל לקידום מעמד השירה העברית והמשוררים, חבר בהנהלת אגודת הסופרים העבריים, חבר מיסד בהנהלת עמותת 'תעצומות למבריאים מסרטן', פעיל בהתנדבות למען חולי סרטן . סא"ל (מיל), מוסמך האוניברסיטה במגמה לשלטון מקומי ומנהל ציבורי במסלול מחקרי (תזה) מאוניברסיטת בר אילן (2002) ובעל תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה בהצטיינות מאוניברסיטת בר אילן
במאי 2009 חלה בסרטן ריאות מפושט עם גרורות למוח, הרופאים קצבו חייו לחודש.
כיום נמצא במעקב בלבד.
במאי 2012 – יזם וערך את כנס המשוררים הראשון בכנסת ישראל.
ספריו:
'רשימון סרטן' – סיפורת אוטוביוגרפית (צור אות 2011)
'ללכת' - ספר שירה (צור אות 2012)
'לנווט לבד בחושך' – ספר שירה (הוצאה משותפת לכרמל ועמדה 2013)
אִם נְחַדֵּשׁ אֶת הַבְּרִית
נִקְבַּע לְיוֹם חֹרֶף זוֹעֵף
הָאוֹרְחִים יִתְבַּצְרוּ בְּבָתֵּיהֶם
וְנִסַּע לְלֹא יַעַד
כְּשֶׁבָּרָד יַכֶּה בַּשְּׁמָשׁוֹת
וְאֵדִים יַעַטְפוּ חַלּוֹנוֹת
וּנְדַבֵּר בַּמֶּרְחָק
הַנּוֹצָר עוֹד וָעוֹד
בָּרֶוַח הַצַּר
שֶׁבֵּין גּוּפֵינוּ

כרמית רוזן -
ביבליותרפיסטית, משוררת ומדריכת יוגה. תלמידת מחקר בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ספר ביכוריה, קהל יחיד, זכה בפרס חיפה לשירה וראה אור לאחרונה (2013) בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
חֲזִיר בָּר נָסוֹג
לְאַחַר כִּבּוּשׁ לֵילִי, נִבְלָע
בִּשְׁיָרֵי הַוָּאדִי.
הָרְחוֹב
מִתְחַנֵּן לְפַרְסוֹתָיו הַחַמּוֹת,
זוֹקֵף אַנְדַּרְטָאוֹת
שֶׁל פְּלַסְטִיק לָעוּס וּגְלָלִים.

חיים א. רכניצר -
"עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי לָבוֹא אֶל תּוֹךְ הָאָרֶץ, לֹא רַק לְיַד", כותב חיים באחד משיריו, שירי הגולה השלישית. חיים הוא משורר ישראלי, ירושלמי למהדרין, שחי כבר עשר שנים בסינסנטי, אוהיו. רב רפורמי, מרצה בהיברו יוניון קולג' שחושף במחקריו על השירה העברית החדשה, משלונסקי ועד גלבע, את שכבת הבסיס התאולוגית-תלמודית שנסתרת מעין הקורא הישראלי-החילוני. בשיריו הוא פורץ ממקום מושבו בגולה דרך חלוצית, ישראלית מאד, בחזרה אל היהדות – ורושם דף חדש בשירת הגעגוע לארץ הקודש, שהפכה בינתיים למדינת ישראל.
אִינַנַה, רַק בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אֵשֵׁב רַק
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן רַק
אֵשֵׁב וְלֹא
אֶסֹּב לְאָחוֹר גַּם אִם תַּעַבְרוּ מִמֶּנִּי לֹא
אֲדַבֵּר מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן שְׁתֵּי שָׂפוֹת וְאַף לֹא
אַחַת לִי כָּךְ אָמַרְתִּי
וְאַתְּ,
הִנֵּה אַתְּ
מִן הַמִּדְבָּר עוֹלָה וּפֶה אֶל פֶּה
נַחְבֹּק וְלֹא
נִרְאֶה יוֹתֵר אֶת עֵמֶק הַכִּכָּר אוֹ הֶהָרִים רַק
אֶת עֵינֵנוּ הַנִּפְגָּשׁוֹת מִקֶּרֶב הַלֵּב וּמִתְאָרְכוֹת עַל הַפָּנִים
וְיוֹלְדוֹת יְלָדִים וְהַחוּץ,
הַחוּץ יִשָּׁאֵר וְיֵרֵד עַד שֶׁיַּעֲבֹר לוֹ הַסְּתָו סְמָדַר
כָּךְ אָמַרְתִּי
וּכְבָר הִנֵּה לֹא
שָׁתַקְתִּי
אֶלָּא שַׁרְתִּי שׁוּב בְּעֵבֶר
הַיַּרְדֵּן בֵּין שָׂפָה לַשָּׂפָה קִפַּצְתִּי
כְּמוֹ אֶבֶן מָאַסְתִּי וְהִנֵּה רֹאש פִּנָּה עַד פִּנָּה
אֵין לִי אֶלָּא
לַעֲמֹד וְלִשְׁתֹּק
בַּשָּׂפָה שֶׁתִּסֹּב שׁוּב וְשׁוּב לְאָחוֹר מִמֶּנִּי וּבִי סֹב סֹב עַד
נַהֲרוֹת הַמַנוֹנְגָהֶלָה וְהַאָלֶגֶהנִי
הַנּוֹתְנִים לָנוּ אֶת הַנָּהָר הַטּוֹב עָלָיו נָשִׁיט
אֶת יַלְדֵּנוּ מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר
וְנִלְמַד שׁוּב
עִבְרִית טְבוּלָה בסֶנֶקָה,
אוֹ הוֹ! נָהָר גָּדוֹל פַּעֲמַיִם
כִּי טוֹב
גַּם אִם רַק
חֲצִי הַמְנַשֶּה רַק חֲצִי
רַק
הַנָּשֶׁה.
אוהיו, תשע"ג

דפנה שחורי -
ילידת 1968, תל-אביב. גדלה במושב אמירים. פירסמה את שיריה הראשונים בכתב-העת 'עכשיו'. משתייכת לקבוצת "עכשיו 55" על שם מספר גיליון כתב העת "עכשיו" שבו הופיעו כל חברי הקבוצה. במהלך השנים פירסמה שירים בכתבי עת כמו "עכשיו", "הליקון", "שבו", "מאזנים" עיתון 77, ובעיתונות היומית והאלקטרונית. זכתה פעמיים בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות - קרן תל אביב. אם לשתי בנות. 'עורכת פרוזה בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד' וב'ידיעות ספרים. ספרה האחרון 'גולדפיש' יצא לאור ב2009 בהוצאת כרמל/עמדה
הוּא מָשַׁךְ אֶת הַלָּשׁוֹן
הִשְׁכִּיב אוֹתָהּ עַל מִטָּה
חָתַךְ אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת
רִבַּע לְרִבּוּעֵי צוּרוֹת
וּמְשֻׁלָּשֵׁי זָוִיּוֹת
יָצַק קֻבִּיּוֹת וּמְשֻׁשִּׁים
רַק אֶת שֹׁרֶשׁ הָעִנְבָּל הִשְׁאִיר חַי
כְּדֵי שֶׁתִּצְמַח לָשׁוֹן נְקִיָּה
בְּעוֹנַת הַלִּבְלוּב הַבָּאָה
אַחַר כָּךְ לָקַח עוֹד לָשׁוֹן
הִשְׁכִּיב עַל הַלָּשׁוֹן הַיְּשָׁנָה
וחִסֵּל לִשְׁתֵּיהֶן אֶת הַצּוּרָה
עִם סַכִּין דַּקָּה
עִגֵּל מְעַגְּלִים בְּמֶרְכָּז הַתַּפוּחַ
נִקֵּב חוֹרִים וְרִדֵּד
קָבַע מַסְמְרוֹת
וְחָתַך בְּאֵזוֹר הַתֶּפֶר הַדַּק
הַמְּחַבֵּר אֶת לְשׁוֹן הָעִוְעִים
אֶל הַחֵךְ הַתַּחְתּוֹן
כִּשְׁאֵרִית פְּלַטָּה הִיא נָפְלָה מִתּוֹךְ הַפֶּה
מְפַרְפְּרֶת עַל מִשְׁטָח הַחִתּוּךְ
עֵירֹם דַּק נָטוּל נִימִים
אֶת לְשׁוֹן הָרַע הִפְרִיד לִשְׁתֵּי כּוֹסוֹת רוּחַ
וְעַכְשָׁו בַּזְּמַן שֶׁהוּא מְנַקֶּה אֶת מִשְׁטָח הָעֲבוֹדָה
הֵן שׁוֹכְבוֹת בָּעֲרִיסוֹת זְכוּכִית
מַמְתִּינוֹת לְחֲנִיטָה
בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַחְצֵחַ אֶת פִּנַּת הַזִּכָּרוֹן
מְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן לַשּׁוֹעֶרֶת
שֶׁאָסְפָה בְּיַד מְעֻגֶּלֶת אֶת הַלָּשׁוֹן
לְמִשְׁמֶרֶת
בִּזְהִירוֹת יְתֵרָה
כְּמִי שֶׁאוֹחֶזֶת אוֹצָר
שֶׁעָלוּל לָקוּם לִתְחִיָּה
לָחֲרוֹץ לְעֶבְרָהּ לָשׁוֹן בְּרִיאָה
וְלִפְצֹחַ בִּיְּלֵל גָּדוֹל

יפה שלומוביץ -
נולדה בירושלים, חיה אותה ומתגוררת בה עם משפחתה. בוגרת האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בר אילן, מורה ועורכת לשונית. מפרסמת בכתבי עת שונים. קובץ משיריה, "שהשתיקה יפה", יראה אור בקרוב.
וְאָז
בַּגֹּבַהּ הַזֶּה
כְּשֶׁהָאֲוִיר נָשַּׁב עַל פָּנָיו
זַךְ וּמְזֻקַּק
זָכָר נֹחַ
אֶת הָאֲדָמָה
אֵיךְ שָׁתְתָה
אֵיךְ דִמְּמָה
וְאַחַר
דַּמְמָה.

ענת שרון-בלייס -
חיה בעמק יזרעאל עם האיש דותן והבן יהונתן, כמה חתולים רדיו ואינספור ספרי שירה. עורכת ומגישה את תכנית הספרות ''מלים שמנסות לגעת'' רשת א' קול ישראל, מנהלת את תחנת הרדיו האקדמית ''קול יזרעאל''; כלת פרס אקו''ם בעילום-שם ופרס ברנשטיין. בשתי כפות ידיים ומיקרופון יצרתי ארכיון רדיו המוקדש לשיחות משוררים ושירה , ולסיום שני ספרי שירה שלי -''האדמה היא מרחק'' קיבוץ מאוחד 2004 ,''צדו של המרחק'' קשב לשירה 2013. תמונה: מוטי קיקיון
שלא קורא שירה אבל שומע
לֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵרָדֵם וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ בָּרַדְיוֹ
מְשׂוֹחַחַת עִם מְשׁוֹרֶרֶת, לֹא זוֹכֵר מִי
הֲיִיתֶן קוֹל בְּתוֹךְ קוֹל
לְרֶגַע לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ
מִי זֹאת אַתְּ מִי זֹאת הִיא
כְּבָר הָיָה מְאֻחָר וְהָיִיתִי מְנֻמְנָם
וְקוֹלְכֶן בַּלַּיְלָה, מְדַבְּרוֹת שִׁירָה,
לֹא בְּדִיּוּק הֵבַנְתִּי, הַשָּׂפָה רְחוֹקָה מִמֶּנִּי
אֲבָל בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהָרֶגֶל כְּבֵדָה וְהַשֵּׁנָה מִתְחַמֶּקֶת
וְקוֹלֵךְ שֶׁמְּדַבֵּר מֵהָרַדְיוֹ
לְיָדִי
כִּמְעַט קַיִץ עַכְשָׁו וְהַלַּיְלָה אוּלַי פָּחוֹת אָפֵל
אֲנִי מִתְיַשֵּׁב וּמַקְשִׁיב
אֵיךְ אַתְּ כִּמְעַט לְצִדִּי
