ברכה

משימות התרבות בירושלים רבות הן. לא רק להעשרת הרוח והתרוממות הנפש, כי אם גם להנחלת החינוך וחיזוק הקהילה, קידום הדו-קיום, מינוף הכלכלה ועידוד התיירות. לטיפול בדימוי העיר גם כן נקראה ולעצירת הגירת הכוחות הצעירים נרתמה. אפילו עונה בשנה מהווה היא כעת, מה עוד נבקש?

אבל "בָּרְחֹב אֲשֶׁר אֲנִי גָּר, לֹא אֻכַל לְהַחֲלִיף כֻּתֹּנֶת", כתב אבות ישורון והוסיף "אֵין לִי עַכְשָׁו, רַק הַשִּׁירָה".

חברי "כתובת" ומקום לשירה יקרים - המשיכו לְ"חַזֵּק אֶת הַגֻמִי בַּתַּחְתֹּנִים", כמו שכתב שם ישורון. על שאתם לנו ואנחנו לכם, מטר על מטר, תודה.

איל שר
מנהל המחלקה לתרבות
הקרן לירושלים

פעם / קרן אלקלעי-גוט

בֵּין זְרוֹעוֹתֶיךָ

נִזְכַּרְתִּי פִּתְאוֹם
אֵיךְ
אֲפִלּוּ תְּשׁוּקָתָם הַעַזָה
שֶׁל הוֹרַי
לֹא הִצִּילָה אוֹתָם
מִן הַמָּוֶת הָאִטִּי,
עַרִירִי,

בִּזְרוֹעוֹת זָרִים.
כלנית*/ מרדכי גלדמן

הַכַּלָּנִית בּוֹעֶרֶת בְּלִי צְנִיעוּת
שְׁכַח אֶת עַצְמְךָ
הִיא תּוֹבַעַת
הַבֵּט בָּעַיִן שֶׁבְּלֵב הָאֵשׁ
בַּחוֹר
בְּחוֹר הַהֲצָצָה
הָצֵץ אֶל מֵעֵבֶר לְעַצְמִיּוּתְךָ
רְאֵה אֶת הַר הָעֲבָרִים

הַכַּלָּנִית בּוֹעֶרֶת בְּלִי צְנִיעוּת
אַף שֶׁהַחֹרֶף עוֹדֶנּוּ רָחוֹק
וְכַלָּנִיּוֹת וְרַקָּפוֹת טֶרֶם נָבְטוּ


*מתוך "שירים מאמירים"
ידיי/ אורי עגנון

ידיי אינן יודעות
לכתוב שירה יותר,
או לאחוז בעט.
אולי היה לי עט אחר,
אולי ידיים אחרות.

כעת מכל מקום,
הדף הודף אותי, הכל
יוצא עקום, לא איכותי
רואים? גמגמני יותר מדי,
וגם אני לא יודע לאחוז
שוב ב-

ידיי

אינן יודעות איך
למלא את השורות.
אך הן זוכרות.
זוכרות את מגעך.