ברכות לפסטיבל ירושלים לשירה שהפך זה מכבר למסורת מלאת עניין ורבת חן בבירה, וברכות מאליפות לעושיו, שהפסטיבל הוא ביטוי גבישי ל"נפש היתרה" המקננת בקרבם.
יחודו של הפסטיבל ויתרונו הם בהעתקת מקומה של השירה ממגדלי השן, שדרכה לישב בהם, ובהבאתה אל בתי האנשים, אל חצרותיהם, אל גניהם ואל בתי הקפה הקטנים השוכנים בשכונתם, כך שאנשים אלו יוכלו למהול אותה בקפה הקטן שהם שותים, או לפחות להאזין לה בנוחות של יושבי בית ולא כחנוטים בטרקלינים.
"השירה צריכה להיות חדשה כקצף על המים ועתיקה כסלע" אומר רואלף וולדו אמרסון, ואמנם השירה הנכתבת ב"מקום לשירה" במרכז הקהילתי לב העיר היא כזאת: גם חדשנית ומפתיעה וגם שורשית ומעמיקה.
מאחל הצלחה למשוררים, לעושי הפסטיבל ולקהל הרחב.
בברכה,
פפה אללו
סגן ראש העיר ירושלים
מחזיק תיק תרבות ואמנות
לֶחֶם לָבָן
פָּרוּס גָּדוֹל
גּוּשֵׁי גְּבִינָה רָזָה וְזֵיתִים
וּמָעַל הַכֹּל
טַעַם וֶלְוֶטָה –
הַמִּשְׁחָה הַמֻּמְלֶצֶת לְיָדַיִם עֲיֵפוֹת.
וּפַעַם אַחַת
בְּיוֹם שֶׁל חַג
הָיָה גַּם כֶּתֶם שֶׁל אֹדֶם
שֶׁבִּצְבֵּץ מִתַּחַת
לַקָּשֶׁה
שֶׁל הַלֶּחֶם.
חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר.
אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים -
מַשָּׂאִית הַזֶּבֶל.
זֶה מַחְמִיר וְהוֹלֵךְ –
טִיּוּחַ חֲטָאֵי עָבָר
בְּהַנְמָקוֹת חֲדָשׁוֹת, בְּתִקְוָה
לְהַפְרִיךְ אֶת הָאֱמֶת. עַכְשָׁו
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת שׁוּב בְּעֶזְרַת
הַנָּשִׁים – וּבִמְקוֹם
תְּפִלּוֹת דַּעְתִּי נוֹדֶדֶת
וּמוֹצֵאת מִלִּים גְּדוֹלוֹת
לְנִקּוּי הַלּוּחַ,
חוֹטְאִים גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי
שֶׁיְּחַטְּאוּנִי
אַף כִּי חֲטָאֵינוּ כַּשָּׁנִי
הֵכִין קָפֶה
הִדְלִיק סִיגָרְיָה
הִתְיַשֵּׁב כְּמוֹ סִימָנִיָּה
בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.
לֹא שֶהָיָה לוֹ עִנְיָן מְיֻחָד
לְהָסֵב אֵלָיו רָצָה רַק
שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה
מִכָּאן וְהָלְאָה
אַחֲרֵי שֶיִּמְעַךְ אֶת הָאֵשׁ
וְיִלְגֹּם אֶת שְׂרִידֵי פָּנָיו
מִן הַסֵּפֶל
אָסוּר לִכְתֹּב עַל שֶׁבֶר
שֶׁהִשְׁלִים עִם שִׁבְרוֹנוֹ,
אָסוּר בַּדְּיוֹ הָרַעֲנַנָּה
הַמַּצִּיעָה אֶפְשָׁרֻיּוֹת.
אֵין לְעָרֵב דְּיוֹ צְעִירָה
בְּיָפְיוֹ הַמְשֻׁמָּר
הַבּוֹהֵק כֶּעָלִים
בְּזִכְרוֹנוֹ שֶׁל עֵץ בְּשַׁלֶּכֶת.
כִּי הַשֶּׁבֶר שֶׁבֶר,
גַּם אִם נִשְׁתַּמֵּר בּוֹ יֹפִי
לְיָמָיו הַמְרֻסָּקִים.